מאגר סיפורי מורשת

סבתי בבאר יעקב

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1950. בשנה זו באו אלפי עולים למדינה הצעירה. במדינת ישראל לא היו מספיק דירות בכדי לאכלס את כל העולים, ולכן הוקמו מעברות במקומות שונים בארץ ובבסיסים של הצבא הבריטי ששלט לפני כן בארץ. במעברות היו צריפים ואוהלים בגדלים שונים.

סבתא והוריה נשלחו למעברת "באר יעקב", שם היה בסיס ולידו הקימו אוהלים. סבתי והוריה נשלחו לאוהל גדול יחד עם משפחה תימנית. שתי המשפחות לא ידעו עברית, התימנים דיברו תימנית וסבתי והוריה דיברו אידיש, פולנית, גרמנית ורוסית אך זה לא עזר לתקשר עם שכניהם שדיברו רק תימנית.

לילה אחד שמעה סבתי את אביה לוחש לאם: "ראית מהם אוכלים?"

"הם אוכלים קוזע בובקעס (גללים של עיזים) והם קוראים לזה זיתון.

במשך הזמן גם הוא למד לאכול זיתים.

בחורף 1950 שהיה גשום ואף מושלג סבא רבא שלי הצליח למצוא פינה באחד ממבני הבסיס. המבנה היה בנין ארוך שבו גרו המוני משפחות, בין משפחה למשפחה הפרידה שמיכה אשר נתלתה מהתקרה. בכל "חדרון" הועמדו שלוש מיטות "סוכנות" מברזל ושולחן קטן עליו פתיליה לבישול (כמו גזייה של היום). סבתי ישנה על המיטה שליד השמיכה שהפרידה בין שתי המשפחות. בוקר אחד התעוררה סבתי במיטת בתם של השכנים. כי בלילה היא התגלגלה ממיטה למיטה מ"חדרון" ל"חדרון" והשמיכה כלל לא הפריעה.

לקראת יום ההולדת של סבתי החליטו הוריה לחגוג לה מסיבת יום הולדת ולהזמין את ילדי הצריף ואת קרובי המשפחה מתל אביב ורמת גן, אשר היו ותיקים בארץ.

כיוון שזו הייתה תקופת "הצנע" שבה היה מחסור במזון (עקב בואם של הרבה עולים חדשים המדינה הנהיגה הקצבה של מזון וכל משפחה קיבלה פנקס ובו תלושים שמקציבים את כמות המזון הבסיסי מכל סוג שמותר להם לקנות . הפנקס אפשר קניה בסך שש לירות ישראליות) הוריה של סבתי חסכו מצרכים במשך תקופה והצליחו להכין כיבוד ועוגה ששמחה את כולם!

הזוית האישית

הוריה של סבתי חסכו מצרכים במשך תקופה והצליחו להכין כיבוד ועוגה ששמחה את כולם!