מאגר סיפורי מורשת

שמי עדי השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי וסבתי , במפגשים תעדנו יחדיו את סיפורי מורשתם

קישור לתיעוד סיפורו של סבא אריאל "חגג בר מצווה פעמיים"

 

סבתי, רינה נולדה בשנת- 1946 בעיר בינלאומית בשם טנג'יר. 

זיכרונות ילדות של סבתי רינה

פירוש המילה "רינה" בספרדית הוא מלכה. שנות ילדותה של סבתי רינה עברו בעיקר בארץ. ממרוקו בעיקר היא

זוכרת משפחה אוהבת, וביקורים אצל סבה וסבתה מצד אביה. באחד הביקורים ראתה לוויתן לבן שנפלט אל החוף.  עד היום סבתי נפעמת מגודלו.

מקור המשפחה של סבתי , משפחתי כמו חלק גדול מן היהודים שהתגוררו בחלק הצפוני של מרוקו, הנושק לים התיכון, היו צאצאים של מגורשי ספרד. יהודים אשר שמרו בקנאות את השפה הספרדית ואת תרבותה. מקור משפחתה של  אמי כנראה מטולדו. שמות משפחתם של סבי וסבתי (היו קרובי משפחה רחוקים) היה ברססט (barsesat). במוזיאון בטולדו ברשימת השמות מופיע השם ברששת. סבתי מצד אבי מקורה מסרגוסה, בספרד.

 

הפעילות הציונית של המשפחה של סבתי רינה, סבא רבא שלי היה מאוד ציוני ורצה לעלות לארץ עוד לפני קום המדינה והדבר לא התאפשר לו. סבתי זוכרת את אביה שר את "התקווה" ושירים עבריים נוספים בתרגום לספרדית.

 

העלייה לארץ של משפחת סבתי ב-1952 כשסבתי הייתה בת 6 עלתה משפחתה לארץ.  הם הפליגו ארצה

באונייה בשם "גלילה". כשהגיעו לנמל חיפה הועברו יחד עם כל העולים למחנה מעבר בשם "שער העליה" שבעבר היה מחנה צבאי בריטי. שם ריכזו את הילדים לפעילות. היות וזה היה סמוך לראש השנה, סבתי זוכרת את השיר הראשון בעברית שלמדה "שנה טובה". בכל פעם שסבתי שומעת את השיר היא מיד מרימה את הידיים למעלה, כדברי השיר "אני כפיי ארימה". "היינו שונים בנוף הכפרי, אמי תמיד לבוש  בהידור ומאופרת, אבי לא שכח בשבתות חליפה ועניבה ואנחנו הילדים תמיד לבושים למשעי. הבנות בשמלות הרקומות השאירו את כל הרואה אותנו בעיניים פעורות לרווחה".

הבת מצווה של סבתי  בעשור הראשון של המדינה החיים בארץ היו צנועים מאד. מסיבות נחגגו בחיק המשפחה. "כמו כל הילדים במושבה, הורי ערכו לי מסיבה בה הזמנתי את כל חברי ללימודים וכמובן מסיבה משפחתית בבית".

 

השנים הראשונות בארץ "זוכרת אני את אמי מתקשה להשלים עם החיים הקשים בארץ. חורף קשה ובוץ

הקשו על מי שהייתה רגילה לחיי עיר (בגדים מחויטים ונעלי עקב) ולכן ביקשה לחזור למולדתה. הימים בארץ היו

ימי מחסור – ימי "צנע", תלושי מזון חולקו לכל משפחה, על פי מספר הנפשות, בהם ניתן היה לקנות מצרכים במחיר מסובסד.  אמי נהגה להתחלף עם שכנותיה בתלושים. היא נתנה להן מתלושי האורז ובתמורה  קיבלה תלושים לשוקולד וקקאו, כדי שלא נשכח ניחוחות ילדות. תמיד כשחזרה מקניות בטבריה (העיר הגדולה) הביאה עימה קומץ בננות או אגסים שהיו נדירים מאד בארץ (ולכן גם יקרים מאד) והקפידה שכל אחד ואחד יאכל את חלקו .כולם חוו חיי מחסור אך אמי שהיו לה "ידי זהב", הצליחה ליפות את המציאות הקשה.

 

לא הייתה טלוויזיה ובהתחלה גם לא חשמל, ולכן קראנו הרבה ספרים. אמי לימדה את אחותי הגדולה ואותי, לרקום ולסרוג, דבר שהעסיק אותנו". זיכרונות ילדות של סבתי בארץ"כשבגרנו מעט היינו נפגשים בערבים במרכז המושבה. היינו עורכים קומזיצים על שפת הכנרת, ליד "וילה מלצט" שהייתה שייכת ללורד מונד שעל שמו נקראת תל מונד. ישבנו סביב המדורה, שרנו שירי ארץ ישראל, רקדנו ריקודי עם וקינחנו בתפוח אדמה צלוי. חגיגה של ממש הרגשנו כאשר קיבלנו חבילה מחו"ל ובה בעיקר דברים שימושיים שלא היו אז בארץ או שהיו מאד יקרים. קופסאות שימורי דגים וטונה, בדים שמהם אמי תפרה לנו בגדים  וגם בובות.הפעילות סביב המשפחה הייתה מרכז החיים. 

 

בערבי שבת, אחרי ארוחת הערב, בעיקר בימי חורף,  היינו יושבים סביב השולחן , אבי סיפר סיפורים שחלקם עדיין זכורים לי, תוך כדי קילוף אגוזים אותם נהג לכרוך בדבלה או בתמר ולהעניק לכל אחד מאתנו, בתורו.  לא היו חדרים נפרדים לכל ילד ולכן אחרי ארוחת הערב נהגנו להסב סביב השולחן ולבלות ביחד.

 

אני זוכרת את ההערכות בבית לקראת תחילת שנת הלימודים, אבי לימד אותנו כיצד לעטוף את הספרים והמחברות. זיכרונות נעורים של סבתי בארץ"בכתות היסוד- א' עד כיתה ח' למדתי במושבה מגדל, ולאחר מכן כיתות ט' עד יב' שנקראו אז בי"ס תיכון, למדתי בטבריה בביה"ס הנקרא: "תיכון הגליל". ההגעה לביה"ס והחזרה היו חוויה מיוחדת, בעיקר בשל תדירות נמוכה של אוטובוסים. לדוגמא: פעמיים בשבוע התחילו הליומודים בשעה 7:00, כדי להגיע בזמן אבי היה מלווה אותי אל התחנה שהייתה מרוחקת ונמצאה מחוץ לישוב. האוטובוס עבר ליד מגדל בסביבות השעה 5:30. אבי היה ממתין לידי עד שעליתי לאוטובוס.חוויה מיוחדת היו הטיולים השנתיים, שלא כמו היום, לנו בחיק הטבע וערכנו מסעות במשך שלושה וארבעה ימים. בכיתה ט' ערכנו מסע "מים אל ים" שהחל ליד נחל כזיב במערב והסתיים בכנרת. בשנה אחרת הלכנו מאזור ערד עד לים המלח והשכם בבוקר עלינו למצדה כשאנו אוחזים לפידים ב"שביל הנחש".  מכיתה ט' היו לנו שיעורי גדנ"ע (גדודי נוער עבריים), תחילה בביה"ס ומכיתה י' ואילך הפעילות התקיימה בבסיסי הדרכה צבאיים וכללה שימוש בנשק, תרגילי סדר ומסעות".

 

איך סבא וסבתא הכירו ? כשסבא שלי למד רפואה בחיפה הוא שכר דירה בת שלושה חדרים וסלון, לו ולאחותו

(דודה שלי) שאף היא הייתה סטודנטית. הם חיפשו שותפה שתחלוק איתם את הדירה הגדולה. יום אחד הופיעה סבתא שלי, יחד עם חברה, שחיפשה לשכור חדר. שם הם הכירו ואחרי כמה חודשים הם התחתנו. שפת האם של סבתי היא ספרדית ולכן היה לה קל לתקשר עם ההורים של סבא וגם עם הסבים של סבא שעלו לארץ באותה התקופה.

איפה סבא וסבתא התחתנו ?סבתי וסבי התחתנו בבית כנסת בכפר שמריהו. הטקס התקיים בבית הכנסת על ידי רב מאד מפורסם בשם "הרב שמואל הכהן אבידור" אשר ניהל טקס מאד מיוחד, בו גם הכלה נשאה דברים (בימינו זה מקובל אבל בשנות ה- 70 זה היה חריג). מסיבת החתונה התקיימה בדשא שמסביב לבית הכנסת.

 

אז והיום מה השתנה: חוויה מיוחדת היו הטיולים השנתיים, שלא כמו היום לנו היו טיולים בחיק הטבע, היו אלה מסעות שנערכו  במשך שלושה וארבעה ימים. בכיתה ט' מסע "מים אל ים" התחיל ליד נחל כזיב במערב והגענו לכנרת. בשנה אחרת הלכנו מאיזור ערד עד לים המלח והשכם בבוקר עלינו למצדה כשאנו אוחזים לפידים ב"שביל הנחש". הבדל נוסף מתקופתנו, מסיבת בת המצווה של סבתי הייתה צנועה ונחגגה בבית ובחיק המשפחה