מאגר סיפורי מורשת

 אני רוצה להעלות בפניכם את סיפורה המרתק של סבתי

"קוראים לי פנינה ברוד נולדתי להוריי צבי ויודית קליבנוב ז"ל הייתי בתם היחידה אולם בני דודי גדלו בביתנו והיו לי כאחים ואחיות נולדתי במוסקבה הבירה בשנת ומשם עברנו ללנינגרד אולם בשל מלחמת העולם השנייה והמצור שהגרמנים ימח שמם צרו על לנינגרד (שזו עיר המוקפת כולה במים).

 תושבי לנינגרד הנצורה אוספים מי שתייה, משלולית מים שנקוו בחור באספלט

נאלצנו לעזוב את לנינגרד ומכיוון שהייתי ילדה קטנה כבת 3 והרוסים אפשרו רק לאנשים אם ילדים קטנים או מבוגרים לעזוב את העיר כך שבזכותי הצלחנו לעלות לרכבת האחרונה שיצאה מלנינגרד הגרמנים הפציצו את הרכבת ובניסים ניצלנו המסיעה הייתה קשה וארוכה בערך שבועיים נסענו עד שהגענו לטשקנט כשהגענו לטשקנט פגשנו כמה קרובי משפחה רחוקים בתחילה ישנו בתחנת הרכבת וניסינו למצוא איזה מוסלמי שישכיר לנו חדר.

באחד הימים ניגש אלינו מוסלמי ואמר שלאחיו יש חדר להשכרה אך הוא אינו מוכן שיהיו בו ילדים אבל לפתע הוא ראה אותי ואמר הילדה כל כך מתוקה ובגללה אני ישכיר לכם חדר אמי ביקשה ממני שלא אבכה כדי שאחיו לא ירגיש שיש כאן ילדה קטנה לאחר יום או יומיים דפיקות בדלת הוריי נלחצו ואני זוכרת את המתח באוויר הם היו בטוחים שהאח גילה שיש כאן ילדה והם יאלצו שוב לישון ברחוב אבל ברגע שהאח ראה אותי הוא שאל למה הילדה הקטנה סגורה בחדר ולא משחקת בחוץ?

דבר זה היה לפלא בעיני הוריי והוא אף הציע לנו אוכל גרנו שם 5 שנים ביחסים טובים עד מאוד הוריי לא רצו לשלחני לבית ספר של גויים ובתחילה הלכתי ל"חיידר, בטשקנט וישבתי בקצה אחד ובקצה השני הבנים אולם לא היה שייך להמשיך כך אז נאלצתי ללכת ללמוד במרכז העיר ובשבת הייתי ממציאה תירוצים בריאותיים כדי לא לכתוב ולעתים אף פצעתי את עצמי.

סמל העיר טשקנט

שהסתיימה המלחמה עברנו לגור בריגא הרדיפה אחרי יהודים דתיים ובעיקר חבדניקים הייתה קשה אני זוכרת שבתור ילדה אמי שלחה אותי עם תרנגולת למקום מרוחק בעיר לשוחט כדי שישחט את התרנגולת ואני הייתי מוכנה עם סיפור כיסוי שאם ישאלו לאן אני הולכת אומר שהתרנגולת חולה ואני הולכת לוטרינר הייתה אישה שבעלה שחט והייתה עוברת בלילות מבית לבית שלא יראו ומביאה בשר כשר גם שמחות יהודיות היו בסתר בלי הרבה מוזמנים כדי שאף אחד לא יחשוד. כשהתחתנתי בקשנו מצלם שיבוא ויצלם אך הוא פחד שיתפסו אותו שצילם בחתונה יהודית כך שאין לי אפילו מזכרת מחתונתי חגיגת בת מצווה לא הייתה לי מה שזכור לי זה תיק שניתן לי כמתנה מאוחר יותר שכבר נולד בני הבכור ביום שישי בערב הופיעה לפתע מנהלת העבודה של בעלי כדי לאחל לנו מזל טוב ופתאום ראתה את נרות השבת דולקים היא הביעה את פליאתה מדוע החשמל דולק ויש נרות שלפתי תשובה מיידית ואמרתי: פעם הייתה הפסקת חשמל והתינוק בכה ולא מצאתי מוצץ ובקבוק ומאז אני מדליקה נרות לכל מקרה שיקרה וזו הייתה מהות חיינו שקרים סיפורי כיסוי למיניהם

כשעברנו מטשקנט לריגא למדתי בבית הספר שם ומאוד רציתי ללמוד באוניברסיטה ספרות רוסית הייתי טובה בתחום זה וראיתי בזה את עתידי אולם הקב"ה תכנן את עתידי בצורה אחרת הטובה עבורי מכיוון שעברנו מטשקנט לא למדנו שם מקצוע מסוים שלמדו בריגא כך שלא הצלחתי במקצוע זה ולא התקבלתי לאוניברסיטה. עולמי חשך בעדי כל עתידי והחלומות שחלמתי ירדו לטמיון הלכתי בוכה למקום עבודתו של אבי ובהשגחה פרטית טעיתי בדרך והלכתי בדרך אחרת ולפתע צדה את עיני מודעה המציעה לעשות מבחנים ולהתקבל למדרשה של גננות ומורות למוזיקה מאחר ובילדותי למדתי לנגן בפסנתר זו הייתה אופציה טובה עבורי ואכן גמרתי בהצטיינות את המדרשה ומצאתי עבודה ב"ה בגנים מאוד יוקרתיים של משרד הביטחון בריגא ועבדתי שם 8 שנים כשהגעתי לארץ ישראל וחיפשתי עבודה קלטתי את חסדי ה שגמרתי מדרשה.

נגינה זו שפה אוניברסאלית כך שמאוד מהר מצאתי בעזרת ידידים עבודה כמורה לריתמיקה בגני ילדים ההתחלה הייתה קשה בשל קשיי השפה אך הייתי נחושה ללמוד ולהצליח וידידות טובות והגננות בגנים עזרו לי עם השפה כך שבחסדי ה' עבדתי מטעם משרד החינוך 40 שנה בגני ילדים בראשון לציון עבדתי בגנים ממלכתיים והייתי שליחה של הרבי גם חילקתי מצות שמורות לפסח הבאתי אתרוגים מהפרדסים בכפר והייתי כתובת לכל עניין יהודית

העשרה

המצור על לנינגרד: "המצור על לנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) במהלך מלחמת העולם השנייה הביא למותם של 750,000 איש, שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר בעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית ואולי בכלל. המצור נמשך מ-8 בספטמבר 1941 ועד 27 בינואר 1944 (במשך 872 יום). במהלך המצור בן 900 הימים היה רעב כבד בלנינגרד שהוביל למותם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מוות המוני זה לא היה רק תוצאת לוואי של נסיבות המצור אלא אחת ממטרותיו המפורשות והמכוונות של היטלר, כפי שנוסחו בהוראותיו ובפקודות מפקדי הוורמאכט.

טַשְׁקֵנְט: "טַשְׁקֵנְט (באוזבקית: Toshkent ; ברוסית: ??????? ; תרגום מילולי "עיר האבן") היא בירתה של אוזבקיסטן. טשקנט נמצאת במזרח המדינה, והיא בירת המחוז הנקרא על שמה. טשקנט נוסדה בתקופת כיבושי אלכסנדר הגדול והייתה בעת העתיקה מרכז מסחרי חשוב, במיוחד לאור מיקומה בדרך המשי. בשנת 1966 נחרבה העיר בעקבות רעש אדמה בעוצמה 7.5 בסולם ריכטר. בעקבות האסון השקיע הממשל הסובייטי מאמצים רבים בשיקום העיר, בעזרת מיטב האדריכלים. טשקנט שוקמה והפכה לאחת הערים המפוארות ביותר בגוש הסובייטי. כיום מונה העיר כ-2.18 מיליון איש, אם כי מניינים רשמיים אומדים את האוכלוסייה ביותר מ-3 מליון. טשקנט היא אחת הערים המודרניות ביותר מבין הערים המוסלמיות בעולם, והיא מרכז תרבותי וכלכלי חשוב באוזבקיסטן."