מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  בצ'כוסלובקיה בשנת 1948, להורי אריה ורבקה שמולביץ . הורי שרדו את השואה והתחתנו, ונולדנו אני

ואחי. כאשר ההורים שמעו שקמה מדינת ישראל. החליטו לעלות לארץ ישראל. 

הדרך לארץ ישראלכשעלינו לארץ הייתי בת שנה, ואחי בן שנתיים וחצי. אימא הייתה בת עשרים וחמש ואבא היה בן שלושים וחמש. האנייה הביאה אותנו לנמל חיפה…  ההורים הביאו איתם רכוש גדול, מקרר חשמלי , רהיטים  וכלי בית.  הם הביאו איתם גם מכונות למילוי  בקבוקי סודה , והרבה בקבוקי סודה ריקים . במהלך השיט  על האנייה , רוב האנשים  לא הרגישו טוב , וגם אנחנו , אימא שלי סיפרה שהיא זרקה את חיתולי הבד המלוכלכים לים, כי לא הייתה לה אפשרות לכבס אותם.

סיפור שאמי סיפרה ומלווה אותי מגיל צעיררבקה אמא שלי הייתה עם שתי בנות הדוד שלה יחד במחנה עבודה  כאשר אמי ואחותה הקטנה, שהייתה בת 12, הגיעו למחנות, היה קר מאוד ובנות הדוד של אמי חבשו לאחותה על הראש כובע של תינוק ,כדי שלא יהיה לה קר… בפתח המחנה עמד אדם שמיין את הנכנסים לשתי קבוצות: קבוצה אחת נשלחה למחנה עבודה, והשנייה שהיו בה ילדים ואנשים מבוגרים יותר נשלחו להשמדה ,כמובן שהאנשים לא הבינו לאן הם נשלחים . אמי נשלחה למחנה עבודה, ואחותה הצעירה ואמה נשלחו להשמדה . אימי הצטערה שבת הדודה חבשה לראשה של אחותה כובע  ילדותי, אולי אם היינו מורחים לה אודם על השפתיים היא הייתה נראית גדולה יותר והייתה נשלחת למחנה עבודה  ביחד אתנו , ולא למחנה השמדה!

אבא שלי התגייס לצבא, ואחר כך נפל בשבי.  10 שנים הוא היה מחוץ לבית בזמן המלחמה לאחר שהצבא הגרמני נכנע, הסתיימה  המלחמה,  הוא חזר הביתה וגילה שכמעט כל משפחתו נספתה  בשואה. הוריו ואחיו נספו בשואה ,רק אחות אחת שרדה את השואה.

החיים בארץ ישראלגרנו ביפו. בבית דברנו עם ההורים בעברית ,וגם בהונגרית . כשההורים רצו שלא נבין מה הם מדברים , אז הם דברו ביניהם בצ'כית.היינו משפחה מסורתית, אימא הדליקה נרות שבת , אבא קידש על היין בערב שבת, והילדים הלכו אתו כל שבת לבית הכנסת. אמא  אפתה עוגות  שמרים טעימות, וחלקה לכל השכנים.

 

ליד הבית שלנו היה לונה פארק גדול ואהבנו ללכת לשם עם ההורים, היה שם גלגל ענק, קרוסלה של סוסים שעולים ויורדים, אני זוכרת את שני הליצנים שקראו להם "מוקי ואלכס". באותם הימים כולם שרו את השיר "אבא'לה בוא ללונה פארק נרכב על הסוס הלבן, אבא'לה בוא ללונה פארק תהיה גם אתה חברה'מן…

עיסוקי במשך השנים ועד היוםהייתי גננת במשרד החינוך במשך 35 שנים, כיום אני מרצה לאמנות בבתי אבות, ונציגת המועצה לשימור אתרי מורשת בבאר יעקב.