מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

איך קרה שסבא דני הגיע עד לסין?!

יואב גפן תמעד סיפורו של סבא
סבא דניאל פרידמן
ילדותו של סבא בסין, עלייתו לארץ והתאקלמותו בקיבוץ אפיקים

דני פרידמן נולד בטיינזין (כיום טיאנג'ין) שבסין ב-17.01.1941. אמו, לוסי (לודמילה) נולדה גם היא בסין, בעיר חרבין שבחבל מנצ'וריה הצפוני, ב-13.07.1915. הוריה של לוסי, אלכסיי ואנה (חנה, לבית רבינוביץ') השתייכו לתנועת ההשכלה ברוסיה הצארית, ובעקבות האנטישמיות והפרעות ביהודים החליטו לעבור למזרח הרחוק של רוסיה. הם לא רצו להרחיק יתר על המידה מרוסיה ומתרבותה, אליה היו קשורים בכל נפשם. לוסי החלה בלימודי רפואה בסין, אך היפנים, שכבשו את מנצ'וריה ב-1930, אסרו על זרים להמשיך בלימודי הרפואה, ולכן השלימה לימודיה כאחות מוסמכת. את ההתמחות (סטאז') היא עשתה בבית החולים היהודי בחרבין. בשל ההתנכלויות של היפנים כלפי האוכלוסיה הזרה ובמיוחד כלפי יהודים, עזבו הוריה והיא (בתם היחידה) לטיינזין, והיא החלה לעבוד כאחות חדרי ניתוח בבית החולים היהודי בעיר.
אביו של דני, קרל (יואל) פרידמן, נולד בוינה, אוסטריה ב-1.04.1902. אחרי סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ("האנשלוס") ובעקבות "ליל הבדולח" הוא נאלץ לברוח מהגסטאפו. המקום היחיד בעולם אליו יכלו יהודים לברוח היה לשנגחאי שבסין. קרל נסע לשנגחאי ברכבת הטרנס–סיבירית. בדרך הוא חלה ואושפז בבית החולים היהודי, שם הוא פגש אחות יפיפיה – והשאר הוא היסטוריה. 
דני נולד בבית החולים היהודי שם עבדה אמו. הבית, שהיה שייך לסבו וסבתו, היה בית טורי לונדוני טיפוסי שכמותו ניתן למצוא ברובע מייפאר שבלונדון. בבית זה התגוררו הסב, הסבתא, הוריו, אחותו הצעירה רינה (איירין) ועימם צוות משרתים. מצב זה היה טיפוסי לכל משפחות האירופאים בטיינזין בשל כוח העבודה הזול ביותר. צוות המשרתים של משפחת פרידמן כלל: טבח, משרתות, בוי (נער שליחויות) וכן אומנת (אמה), שהוצמדה לכל ילד מרגע לידתו והייתה עימו בכל שעות היממה.  דני גדל עם אמה צמודה וקלט ממנה את מעט הסינית שידע (ושכח). שפת הדיבור בבית הייתה אנגלית שכן קרל, אביו, לא דיבר רוסית ולוסי, אמו, לא ידעה גרמנית. 
הקהילה היהודית בטיינזין הייתה מאורגנת למופת. היא לא עלתה על 2,500 איש אך היו לה בית כנסת, בית ספר, גן ילדים, בית חולים, מרכז קהילתי שכלל בית קפה וינאי, ספרייה ואולמות אירועים (הקונסט), בית קברות ועוד. מגיל ארבע דני הלך לגן הילדים היהודי. כל בוקר התייצבה ריקשה (תלת אופן להובלת שני נוסעים) ולקחה אותו ואת האומנת לגן שהיה צמוד לבית הספר. שפת הדיבור וכן הלימוד וכל אורחות החיים והמנהגים הושפעו מהאימפריה הבריטית, שעדיין שלטה בחלק גדול מהעולם. לכן, למשל, לוח הכפל נלמד עד 12, כפי שנהוג בבריטניה ובחינות הבגרות היו הבחינות העולמיות של אוניברסיטת קיימברידג'. בחינות אלו התקיימו בכל העולם באותו יום ומחברות הבחינה נשלחו בדרך הים לבדיקה באנגליה. מי שעמד בהן יכול היה להתקבל לכל אוניברסיטה יוקרתית בעולם. המשמעת הייתה נוקשה וכל הפרה "זיכתה" את התלמיד בהצלפות סרגל על אצבעות הידיים, הצלפות בחגורה או עמידה בפינת הכיתה עם כובע משולש על הראש להגברת הבושה. אחרי ארוחת צהריים בבית והכנת השיעורים, הם הלכו לפארק הקרוב (על שם המלכה ויקטוריה כמובן) על מנת לשחק עם ילדים אחרים. בגן היו פביליונים (מבנים) דמויי פגודה וברקע עמד בניין העירייה דמוי טירה סקוטית. ארוחת הערב המשפחתית הייתה הארוחה המרכזית ביום ואחריה אמבטיה ולישון. 
היפאנים שלטו בסין עד תום מלחמת העולם השניה באוגוסט 1945, אך לא ידעו אנטישמיות מהי. הם התייחסו ליהודים כאל כלל האוכלוסייה – בהתאם לאזרחות. כאשר הצבא הקומוניסטי בראשות מאו טסה טונג השתלט על סין, עזבה כל האוכלוסייה הזרה, בעיקר לארצות הברית ולאוסטרליה. מיעוט קטן מהיהודים עלו לישראל, מדינה צעירה שרק הוקמה, וביניהם גם סבא ומשפחתו. 
בפברואר 1949, לאחר הפלגה בת חודשיים, המשפחה הגיעה לחיפה. הם הועברו לאוהל ב"בית עולים" בחיפה וההורים חיפשו עבודה. שניים מאחיו של קרל היו חברי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ולאחר מספר חודשים החליטה המשפחה להצטרף כחברי הקיבוץ. למרות היותו בן שמונה דני הוכנס למספר חודשים לגן ילדים כדי ללמוד את השפה ועוד לפני תום שנת הלימודים הוקפץ לכיתה א'. חבלי הקליטה היו קשים וטראומטיים. המעבר מאורח החיים בסין לקיבוץ של סוף שנות ה – 40, לבית ילדים משותף עם לינה משותפת, כמעט ללא נוכחות הורים, היה חריף וקשה. לילדים יש יכולת הסתגלות גבוהה ותוך מספר חודשים דני השתלב בחברת הילדים ובחיי הקיבוץ – אף שלא נטמע לחלוטין. תמיד חש כמי שהגיע "מבחוץ" ולא כמי שנולד וגדל כל ימיו בקיבוץ ולא הכיר דרך חיים אחרת.  
דני לא היה תלמיד טוב במיוחד. בתור "קונדסון" הוא בילה הרבה מחוץ לכיתה, בחיק הטבע – בטיפוס על עצים ובשיטוט במשק ובעמק. בהמשך דני למד בבית ספר תיכון מקצועי, ממנו הועף שש פעמים אך הוחזר ואף סיים אותו בציונים גבוהים. לאחר ששירת בצבא כמדריך למכונאות טנקים בבית הספר לחימוש הוא רצה ללכת ללמוד לימודים אקדמיים, אך הקיבוץ סרב לאפשר לו לצאת ללימודים ואפילו לשנת חופש. דני החליט לעזוב את הקיבוץ והלך ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בכוחות עצמו. הוא התחתן עם סבתא לידה-מרים, עבר לגור עמה בעיר מגוריה נתניה. לזוג נולדו שלושה ילדים שהבכורה מביניהם היא סיגל – אמם של עמוס יואב ואורי גפן. 

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא.

ציטוטים

”המעבר מסין לקיבוץ עם לינה משותפת ונוכחות מעטה של ההורים היה קשה מאוד“

הקשר הרב דורי