מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945 במרוקו בעיר בני מלל. בגיל שש התחלתי ללמוד בבית הספר, למדתי שמונה כיתות. אני ומשפחתי אהבנו לטייל וללכת גם לבריכה ולים. אני זוכרת שכשהייתי ילדה הייתי מבלה אצל דודה שלי. ביתה היה נראה כמו פטרייה, והוא היה מוקף חומה. אהבתי ללכת אליה. היא פינקה אותי. בחגים היינו נפגשים עם כל המשפחה, ואני עזרתי לאמי. אימא שלי הייתה עקרת בית ואבי היה סנדלר. היינו ציונים, רצינו לעלות לארץ.

נרשמנו בסתר כדי לעלות לארץ. בהתחלה הבריחו אותנו למקום מסתור ואחר כך הפלגנו באנייה לקזבלנקה ומשם לצרפת. שהינו בצרפת חודש במחנה קונדרינס. לבסוף העלו אותנו במטוס לישראל. כשהגענו לישראל לקחו את כל העולים ברכב. חילקו את העולים לאזורים שונים בארץ. אותנו העבירו לפרדס-חנה. כשהגענו נתנו לנו דירת עמידר, מיטות מברזל, מזרונים מקש ושמיכות לא נעימות. השכנים היו טובים וקיבלו אותנו יפה. היו מגיעים אלינו אנשים מהקיבוצים והם ניסו לשכנע אותנו לעבור לקיבוץ, אך אמי התנגדה. אחיי הקטנים הלכו לבית הספר ואני הלכתי לאולפן, שם למדתי עברית. חיילות מתנדבות היו מגיעות אלינו לבית כדי ללמד אותי ואת משפחתי את השפה העברית.

יום אחד כשאחי הגדול חזר מהעבודה הוא פגש נערה יפה שקוראים לה שוש (אחות של בעלי). הם התחילו לדבר והוא שאל אותה: "האם קוראים לך רוזה? נכון? האם שם משפחתכם הוא אוחנה?" והיא ענתה לו: "כן, צודק, אתה מהמשפחה שלי!"

 

בימי רביעי אני לומדת מחשבים בבית ספר רוגוזין חטיבה א' בקריית אתא, יחד עם תלמידי הכיתה. זו השנה השלישית שבה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, ואני נהנית בכל שנה לבוא וללמוד. בימי שלישי אני לומדת עברית ואנגלית בקריית אתא, ומדי פעם אני שומרת על הנכדים שלי ואני נהנית להיות איתם.