מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

איזהו עשיר השמח בחלקו

אני וסבא חיים לגזיאל בתכנית
סבא בשירות בצבא בחייל כללי
חיים מספר על חייו מאז בית הספר עד היום

נולדתי בטריפולי בעיר בֵּנְגָֿאזִי

בֵּנְגָֿאזִי שהיא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר יושבת על רצועת אדמה בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, לעיר שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. בימי קדם הייתה בנגֿאזי מושבה יוונית שנקראה אוספירידס. מיוון עברה בנגֿאזי לידי מצרים. ממצרים עברה בנגזי אל הרומאים. הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון פיאר את העיר ובנה את חומותיה. זו הייתה עיר לא עשירה ולא ענייה.

למדתי בבית ספר יסודי וגם בישיבה עם הרב. בגיל עשר בערך סיימתי את  לימודי בבית ספר, אבא לקח אותי לחייט ללמוד תפירה. כשסיימתי ללמוד לתפור התחלתי לעבוד אתו בחנות תפירה. לחנות התפירה שהייתי בה באו הרבה אנשים. בעבודה הרווחנו הרבה כסף.

 

כשהייתי בן 11 עלינו ארצה. לארץ הגענו עם אוניה, הגענו לנמל חיפה, משם לקחו את כל המשפחה כולל אותי למעברת עולים בבאר יעקוב שם קיבלנו 2 אוהלים, מיטות מברזל וגם מיזרונים מתבן. בנוסף קיבלנו כל יום כרטיסים לחדר אוכל בוקר, צהריים וערב (אוכל מבושל).

 

עבדתי יחד עם אבי, אליהו לגזיאל ז"ל בפרדסים. הרווחנו משכורת מאוד נמוכה. אחרי כמה שנים העבירו אותנו למעברת קריית אונו. שם קיבלנו גם אוהלים עם מיטות ומיזרונים רגילים. כשהייתי במעברת קריית אונו, עבדתי עם כל המשפחה כעובדי בנין . אחר כך עבדתי בתעשיה  textile.

 

 סבא חיים בשירות צבאיתמונה 1

בגיל 20 התגייסתי לצבא שם שירתי בחיל כללי. בחיל הכללי עברנו אימונים שלושה שבועות. במהלך הקורס קיבלנו רובה צ'כי, עם הרובה קיבלנו מחסניות של כדורים, ירינו עם הרובה לקליעה למטרה, ישנו באוהלים. אחרי שלוש שבועות של טירונות, עברתי קורס נהגות.

 

בזמן הקורס שהתקיים במחנה "צריפים", ביום שבת אחד, המפקד אמר לנו שכל יום שבת יש יום חופש ללא אימונים. המפקד אמר שבשעה 7:30 בערב יהיה מסדר נוכחות. אני ועוד ארבעה חיילים הלכנו לטייל. אנחנו לא ידענו את הדרך לכן הגענו עד רמלה. ברמלה תפסה אותנו משטרה צבאית, הם שאלו אותנו איפה האישורים מהמפקד. אישורים שהוא מאשר את יציאתכם לרמלה. לא היה לנו אישורים לכן הוא צילצל למפקד ואמר לא את שמות החיילים ואמר לנו לחזור למחנה.

 

כשהגענו למחנה בשעה 7:30 היה מסדר והמפקד אמר לי ולארבעת החיילים כל החבורה שנתפסה ע"י המשטרה הצבאית, שבגלל מעשינו עלינו לעשות שמירות בלילה. כמו כן הוטל עלינו עונש, לנקות ולשטוף כל החדרים.  לאחר שהמפקד הלך כעסנו, והלכנו לבקש ממנו שיבטל לנו את עונש הניקיון, זה לא עזר לנו, לכן שטפנו וניקינו את החדרים. כשגרמנו את הקורס העמידו אותנו למשפט. במהלך המשפט דיברנו עם השופט שאנחנו לא ידענו שאנחנו נמצאים מחוץ למחנה. זה לא עזר לנו וכולנו נענשנו. אני קיבלתי 21 ימים של מעצר. אחרי המעצר המשכתי בתפקיד נהג משאית ועבדתי קשה. במשאיות בהן נהגתי, הייתה משאית להובלת דלק, כלי שינה, מיטות, בגדים, נשקים ולפעמים הובלנו גם מכוניות.

 

לא אהבתי את התפקיד, לא רציתי להיות נהג,  אז העבירו אותי לעבוד במטבח. היינו 10 טבחים שבישלו לכל היחידה. הייתי גם ממלצר בנוסף לעבודה במטבח. עבדתי יומיים כן ויומיים לא, כך היה עד גמר השירות. אחרי גמר השירות חזרתי לעבוד ב  textile . במפעל זה עושים: חבלים, חוטים, בדי שקים ד מוצרים דומים. זה היה המצב עד גיל 26 .

מזל אישתי ביום החתונה

 

תמונה 2

 

בגיל 26 הכרתי את מזל , כיום אשתי.  איך הכרתי את מזל ?

יום אחד, באתי לבקר את הדודה שלי בהרצליה וראיתי את מזל בבית של אחותה, היא עמדה שם במרפסת . שאלתי את הדודה שלי מי זאת ? והיא סיפרה לי עליה. ביקשתי ממנה שתכיר לי אותה. היא דיברה עם אחותה של מזל וכך ארגנו לנו את המפגש. יצאנו כחמישה חדשים. אחרי חמישה חודשים בערך התחתנו.

 

עברנו לגור יחד ברמת גן בדירת 2 חדרים. אחרי כמה זמן עברנו לגור בהרצליה ברחוב רמב"ם. לאחר שנה נולדה לי בת בשם רחל. לאחר כמה שנים (שנתיים בערך) נולדה לי עוד בת בשם רונית. אחרי 3 שנים נולד לי בן ראשון בשם אלי. אחרי 10 נולד לי עוד בן בשם עמוס.

 

כשעמוס נולד, עזבתי את העבודה והלכתי לעבוד בתעשייה צבאית בתור טבח. שם המשכתי לעבוד עד פרישתי לפנסיה (גיל 60). בגיל 65 עבדתי בתור פנסיונר במטבח. יום אחד נפלתי ושברתי את הירך. לקחו אותי לבית חולים מאיר, שמו לי פלטינה בירך. נשארתי בבית חולים שבועיים. לאחר מכן באתי הביתה ו-3 פעמים בשבוע עשיתי התעמלות ופיזיוטרפייה בשביל הירך. בגלל שלא יכולתי ללכת ברגל אחת הייתי צריך להיעזר במקל. קיבלתי מביטוח לאומי מטפל שיעזור לי, במשך ששה חודשים.

 

בגיל 50 נולדה לי נכדה ראשונה בשם מיטל, בתה של רונית , רונית התחתנה עם רפי. אחרי לידתה טיפלנו בה כמעט שנה. טיפלנו במיטל  נכדתנו כדי לעזור לבתנו, וכך רונית הייתה יכולה להמשיך וללכת לעבודה. רונית עבדה במלון השרון כמנהלת חשבונות. אחרי כמה שנים נולדה נכדה, מעיין, בתה של רחל, רחל התחתנה עם יחזקאל. גם בנכדה מעיין טיפלנו במשך 2 שנים, שמרנו עליה כל היום עד הערב.

מאז נולדו עוד נכדים: מרחל בתי הבכורה נולדו 3 ילדים, הנכדים שלנו: מעיין, אורן ואילון . מבתי השנייה נולדו גם 3 , הנכדים שלי: מיטל, הדר, ליאור. מהבן שלי אלי לא נולדו ילדים אבל הוא היה נשוי ולאחר שנתיים הוא התגרש, אבל לעמוס בני השני נולדו 3 ילדים: עדן, לוטם ועידו.

גם לנכדים שלי יש כבר ילדים: נכדתי מעיין ילדה את איתן והוא הנין שלי. נכדתי הדר  ילדה שני ילדים שהם עוד שני נינים שלי: איתי ושי . ונכדתי מיטל  ילדה את  הנינה שלי ששמה נועם ועוד אחד בדרך…… 

אני סבא לנכדים ולנינים, כפנסיונר אני הולך כל יום למועדון עד השעה 11 בבוקר וחי את החיים….

מילון

בֵּנְגָֿאזִי
בֵּנְגָֿאזִי (ערבית: ?????? - בִּנְעָ'אזִי) היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר יושבת על רצועת אדמה בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, לעיר שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני.

ציטוטים

”"אני היית רוצה שתדעי את סיפור עבר שלי "“

הקשר הרב דורי