מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אידאל הולך ונעלם

אני סבא עודד וסבתא שרה בחדר מחשבים
סבא עודד חוזר למטע הבננות בקיבוץ בית זרע
מתימן לישראל- משפחת שמרי מגשימה חלום בארץ ישראל

בשנת 1911 עלתה משפחת סבי יפת לארץ, המשפחה יצאה מנמל עדן בתימן באוניה דרך ים סוף לחיפה. משם למושבה זיכרון יעקב סבי יפת היה סוחר תבואה בתימן. באותם ימים עסקו אנשי זיכרון יעקב בחקלאות וביבוש הביצות שהיו בסביבה. סבי שלא היה רגיל לעבודה פיזית קשה זו לא מצא פרנסה בזיכרון, לכן נאלץ לחזור לתימן כעבור מספר שנים.

בזיכרון יעקב נולד אבי דוד בשנת 1912, חלק ממשפחתי נשארו בארץ והיו בין מייסדי המושב הראשון של עולי תימן – מושב אלישיב, שנוסד בתאריך  13.11.1933, חלק אחר מבני המשפחה עברו למושבה רחובות.

תמונה 1
דודי שמואל רדעי במושב אלישיב מייסדי המושב

אבי דוד שחזר עם משפחתו לתימן נשא לאישה את אימי לאה, בת למשפחת חלה, משפחת אימי היו צורפים ומכאן שמם- חלה, שעסקו ביצירת תכשיטים מכסף וזהב בעבודת פליגרן.

תמונה 2

בסוג זה של אומנות התכשיט נוצר משזירת חוטי כסף או זהב ליצירת תבליטים עדינים.

תמונה 3
ענק שעוצב באמנות פילגרן, שזירה של חוטי כסף

סבי יפת לא זכה לראות בשנית את ארץ ישראל ואני לא זכיתי להכיר את סבא וסבתא. אני נולדתי ב 1937 בשהדן במרכז תימן במחוז בלאד אנס.

בשנת 1949 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל ב 1948, עלתה משפחתי בשנית לישראל במבצע "על כנפי נשרים". הפעם הגענו במטוסים מנמל עדן בתימן למחנה העולים בעין שמר. לאחר כחצי שנה במחנה נשלחתי לקיבוץ של השומר הצעיר בית זרע שבעמק הירדן. באותן שנים נשלחו הרבה נערים לקיבוצים כחלק מרעיון הכשרת הנוער להגשמה של גאולת אדמת ארץ ישראל המתחדשת. האידיאל נבנה סביב עבודת האדמה.

בחברת הנוער שבה הייתי חברת "עומר" היו נערים ונערות שהגיעו כמוני מתימן. רובם היו מבוגרים יותר ממני בקיבוץ התאקלמתי מהר מאוד, במסגרת הקיבוץ עבדנו כל יום שעתיים במטע הבננות. אהבתי מאוד להשקות את המטע במי הכינרת שזרמו לאורך שורות הבננות. כך השקו מטעים באותם הימים. וכמובן אהבתי לנסוע על הטרקטור ועל האופניים של הקיבוץ. הקיבוץ הקצה לנו חלקת אדמה שבה זרענו ירקות. בכסף שהרווחנו ממכירת התוצרת לקיבוץ השתמשנו לדמי כיס בטיולים בארץ.

באותה תקופה מ- 1950- 1953 לא היה מספיק מזון בארץ והיא נקראה "תקופת הצנע" לכן קבלנו חצי ביצה פעם בשבוע. אני, שלא אכלתי דגים ובשר פונקתי בשתי ביצים שלמות בשבוע. בבית זרע נשארתי עד לגיוסי לצבא בשנת 1955 ליחידת גולני, מאז חלמתי להקים לעצמי משק חקלאי. במסגרת הצבא נלחמתי במלחמת סיני ב- 1956 במהלך פעילות מבצעית נפצעתי קשה ברגלי ומאז הנכות מלווה אותי עד היום. במלחמת ששת הימים נלחמתי ברמת הגולן והייתי עד לניצחון הגדול וכבוש רמת הגולן. גם לאחר המלחמה הסורים המשיכו להפגיז את הגזרה מדי פעם.

בשנת 1970 בהיותי בשירות מילואים הופגזנו ונפגעתי בשנית. למרות הפגיעה בשנית, גויסתי במלחמת יום הכיפורים ושוב נלחמתי ברמת הגולן למרות היותי נכה- צה"ל, לאחר המלחמה שוחררתי ממערך המילואים. במלחמת לבנון בשנת 1982 התנדבתי לשרת בקצין העיר בטבריה לטפול במשפחות נפגעי הקרבות בלבנון.

מושב הזורעים

לאחר שחרורי מצה"ל חיפשתי ישוב בגליל להגשמת חלומי הפרטי, להקים משק חקלאי. כך הגעתי למושב הזורעים בגליל התחתון. מושב הזורעים נוסד במסגרת "חומה ומגדל" בשנת 1939 מייסדיו הראשנים היו חלוצים מגרמניה והולנד, במשך הזמן התווספו עולים מצ'כיה ולאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו ניצולי שואה מצ'כיה, רומניה, והונגריה. קבוצת עולים נוספת הגיעה בשנת 1955 ממרוקו. כשהגעתי למושב הזורעים הייתה משפחה אחת מתימן, כיום זהו מושב של קבוץ גלויות וכבר לא ניכר מוצאם העדתי של רבים מהילדים.

לנכדי יש סבים וסבתות מגלויות שונות: תימן, פולין, יון, אמריקה, אלג'יר ומרוקו.

הגעתי למושב הזורעים בשנת 1962 כרווק, חברי המושב קבלו אותי בזרועות פתוחות לכן החלטתי להקים כאן את ביתי, בשנת  1963 הכרתי את מי שעתידה להיות אשתי שרה בת כפר זיתים בגליל התחתון.

אביה הרב שלמה ג'ובני היה בין מייסדי המושב ב- 1950. שרה בוגרת בי"ס חקלאי כפר הנוער הדתי בכפר חסידים. ב- 1967 לאחר סיום מלחמת ששת הימים התחתנו. שאיפתי לבנות משק חקלאי התגשמה, התקבלתי כחבר במושב והתחלתי לבנות את המשק, הקמתי לול פטימים, עופות לבשר, ונטענו עצי מנגו, בשנים הראשונות אף גדלנו פלפלים לייצוא.

תמונה 4

במושב נולדו לנו ארבעה ילדים שבילדותם ובנעוריהם עבדו במשק וכמובן כולם נסעו בטרקטור של המשק. לאחר השירות הצבאי והלאומי כל אחד פנה לדרכו.

תמונה 5
כריכת העור של ספר התפילות

 

תמונה 6

אחד החפצים המשמעותיים שנותרו במשפחה הוא ספר תפילות עתיק בן 400 שנה כתוב על קלף ומנוקד בניקוד עליון, ניקוד בבלי עתיק מתקופת הגאונים שנשמר רק אצל יהודי תימן.

תמונה 7

 

בחרתי בנושאים אלה כדי להזכיר ולזכור את חזון ההתיישבות החקלאית שהייתה משאת נפשם של מקימי המדינה בראשיתה. העולם השתנה וחזון המדינה שינה כיוונים מחלוציות של עבודת האדמה לכוונים אחרים: מחקר מדעי, הקמת עסקים, משפטים ובנין הארץ.

כל דור תורם את חלקו ואנו גאים בכולם.

הזוית האישית

שרה ועודד: כתיבת הסיפור הזכירה את השנים הראשונות בארץ ונוצרה הזדמנות להעביר לדור הצעיר.

הנכד יואב: שמחתי לשמוע את סיפוריהם של סבא וסבתא להכיר מושגים חדשים מההיסטוריה.

מילון

ניקוד בבלי
ניקוד שהיה נהוג בתקופת הגאונים בבל, קדם לניקוד הנהוג בימינו שנעשה על ידי משפחת בן אשר מטבריה במאה ה10

ציטוטים

”העולם השתנה וחזון המדינה שינה כיוונים מחלוציות של עבודת האדמה לכיוונים אחרים“

הקשר הרב דורי