מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבקה כפרי נולדה באירן בשנת 1935. עלתה לישראל בשנת 1951. משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם אביה כפרי. נכדתה  אביה, תעדה את הסיפור: 

 

אחרי העלייה של סבתא מפרס לארץ ישראל היה למשפחתה ולה הרבה קשיים בארץ. בהתחלה היו באוהלים, שתי משפחות באוהל אחד בגשם היה הרבה בוץ ונזילות והיה אפילו פעם אחת שירד גשם במשך 10 ימים אז דוד בנימין הכין תעלה שבו ניקזו את כל מי הגשמים. המקלחות והשירותים היו לכמה משפחות ולא לכל משפחה שירותים ומקלחת, הם היו רבים על המקלחת והשירותים הם לא ידעו איך לדבר עברית לכן היה להם קשה מאוד לתקשר.

 

הם לא למדו בבית ספר כי לא היה להם מספיק כסף, הם היו צריכים לעבוד בגיל מאוד מוקדם, היה הקצבה לעבודה הם עבדו בסלילת כבישים ובמחצבות. סבתא עבדה בקיבוץ בקטיף של ירקות. היא קטפה ירקות ושמה אותם בארגזים. הם היו מכבסים את הבגדים בדודים אותם חיממו על פרימוס – זה היה תנור שעליו מחממים דוד עם מים.

 

אפילו מזון קבלו בהקצבה. הם קיבלו תלושים מהממשלה והלכו לקנות בעזרת התלושים אוכל וגם זה בהקצבה: חצי עוף לכל בן אדם, 3-4 ביצים לשבוע, 2 תפוחי אדמה לשבוע ובצל. היה גם אורז אבל רק לילדים מתחת לגיל 18

מהמחנה הצבאי הם היו הולכים עם מקל ושתי דליים וסחבו כך דליי מים. סבתא מספרת, כשמישהו היה חולה היו שולחים אותו לקיבוץ שיטפלו בו, כי לא היה אז "קופת חולים". לא תמיד, לפעמים, אולי פעם בשבוע היה בא רופא למעברה ואלף אנשים היו מחכים לו בתור. אחרי שנה קשה בתנאים אלו, הם עברו לגור בצריף עשוי מפח – פחון. בהמשך סבתא וסבא אשר ז"ל קיבלו חצי צריף, צריף משותף לשתי משפחות. 

 

פרימוס: "פרימוס (שם גנרי) הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. כירת קרוסין ניידת הפועלת באמצעות לחץ נרשמה כפטנט על ידי השוודי פראנס וילהלם לינדקוויסט (Frans Wilhelm Lindqvist) בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, אם כי לא ידוע בוודאות האם הוא הממציא או שרכש את התוכניות מאחרים. לינדקוויסט יצר את המותג "פרימוס" (מלטינית: "ראשון") שכבש את השווקים, הפך לשמו הגנרי של המוצר וזכה לחיקויים רבים".

 

תשע"ו