מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אחוות המילואימניקים

חלק מסיפור חייו של סבא שלי
סבא ואני
זה מדהים איך החברות נשמרת לאורך השנים

הסיפור מספר חלק מסיפור חיי בתקופות שונות

נולדתי בירושלים בתאריך 1.1.1947.

בגיל שנה עברו הוריי להתגורר בעיר תל אביב בשכונת מנשייה (דרום תל אביב). במקום בו היה קיים הבית בו התגוררה משפחתי , היום ממוקם שם מלון דן פנורמה תל אביב. הבית היה ממוקם ממש בצמוד לחוף הים ואנו הילדים היינו קופצים לשחק על החוף וללקט שם כל מיני דברים אשר היו נסחפים לחוף עם גלי הים. דברים מדברים שונים. היום היו קוראים לזה גאנק (אשפה) אך כילדים מצאנו בגאנק הזה ממש אוצרות, כגון חוטי ניילון של רשתות דייגים, כי הרי נמל יפו שכן לו לא הרחק משם והיה עדיין פעיל כנמל לכל דבר באותם הימים.

אוניות עגנו מחוץ לנמל היות ומימיו לא היו עמוקים מספיק על מנת שאוניות יוכלו לעגון בתוכו. כך היו ספינות שגוררות רפסודות מורידות סחורות מהאוניות ופורקות אותו בתוך הנמל וחוזר חלילה ואנחנו כילדים היינו אוספים את כל מה שמצאנו על החוף קופסאות שונות, לוחות עץ, פחמים ואיתם היינו בונים דברים ומשחקים.

הרי באותם ימים של שנות החמישים במאה שעברה לא היו כמו הים שפע כזה של משחקים היינו ממציאים משחקים מדברים שפשוט היו בהישג יד, כמו למשל קורקינט. באותם הימים היינו הולכים לאיזה מוסך קרוב ומבקשים שני מיסבים ובונים לנו קורקינט מלוחות עץ שמצאנו על החוף והיינו שמחים ומאושרים מפאר היצירה שיצרנו במו ידינו.

גן, בית ספר עממי. תיכון למדתי לימודי ובבוקר עבדתי כנער שליח על אופניים. לאחר כשנה וחצי בהיותי בן 14 התחלתי לעבור בבניין במקצועות שונים עד לגיוסי לצבא.

התגייסתי לצבא בשנת 1965 והתנדבתי לצנחנים כמו אחי הבוגר לפניי. תחילה באחד הגדודים ולאחר מכן עברתי לשרת בסיירת הצנחנים. במילואים המשכתי לשרת עם אותם אנשים שהתגייסו איתי. היינו הולכים למילואים בשמחה בעיקר לפגוש את החבר'ה ויחד עם זה על מנת לבצע את המשימות כי תמיד היינו אומרים אם אנחנו לא נלך מי ילך ?.

כך עברו להם השנים עד לשחרורי המלא ממילואים ומצה"ל לאחר 26 שנים בצנחנים עם אותם אנשים וחברים נהדרים שהפכו עם השנים לבעלי משפחות מטופלים בילדים ועם רבות השנים אף בנכדים. זה מדהים איך החברות נשמרת לאורך השנים ולא משנה כמה זמן עבר מאז המפגש האחרון בניינו, קשר חברי מדהים ממש. גם המלחמות מאוד קרבו בנינו.

השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה כבר לא הייתי חייל אך עבדתי בפירוק מסית הברזל מפורט תאופיק לקונטרה אשר לאורך אשר לאורך חצי האי סיני ממערב. באדני המסילה השתמשו לאחר מכן לכיסוי הבונקרים לאורך קו תעלת סואץ והידועים כקו בר לב. לאחר פירוק המסילה פנה אלי חבר ושאל אם רוצה אני לעבוד על טרקטור בבניית קו המוצבים לאורך תעלת סואץ ואשר נודע לימים כקו בר לב, התחלתי עבודתי שם בהעמסת אדני המסילה על הבונקרים ויחידות הנדסה שונות היו מסדרות אותם ולאחר מכן הייתי מכסה אותם בשכבת חול להגנתם מפני הפגזות מצריות, וכך למעשה נחתתי עם תחילת עבודתי שם אל תוך מלחמת ההתשה מדובר בשנת 1969.

לאחר מכן בשנת 1973 התחילה מלחמת יום כיפור הייתי אז מגויס למשך תקופה של 138 יום, זמן ארוך לכל הדעות, הייתי כבר נשוי עם תינוקת, ( אמא של מאי ) וזה לא היה פשוט, אך זו הייתה המציאות של אותם ימים קשים, ולא רק שלי. אחי נפצע קשה באותה מלחמה קשה היה בנגמ"ש השני שחצה את קו התעלה לצד המערבי בראש הגשר. עם חציית התעלה נפתח לנו הציר אל אפריקה, אחי ואני היינו בשתי יחידות צנחנים שונות. אנחנו היינו מול הארמיה המצרית השנייה. לאחר מכן לחמנו גם במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1991 הגענו ראשונים אל כביש ביירות דמשק בציר המרכזי והיו צריכים להסיג אותנו לאחור היות ושאר הכוחות עדיין רחוקים היו מאחור.

בסוף שנת 1991 השתחררתי סופית ממילואים לאחר 26 שנים ביחידות הצנחנים, ועד היום חבר'ה נפגשים כולל המשפחות ומעלים זכרונות, ומספרים סיפורים על חברים שנפלו במלחמות השונות, וגם על מה שעובר על כולם בחיי היום יום. לאחר שסיימתי לעבוד בקו בר לב המשכתי לעבוד בבניין כמנהל עבודה ולאחר מספר שנים כקבלן בחברת בנייה משותפת שהקמתי עם חבר. לאחר מספר שנים נפרדו דרכינו בגלל עזיבתי מאזור המרכז לצפון. אך המשכתי עבודתי בבניין כמפקח בנייה ומנהל פרויקטים עד לפני כשנה עקב תאונת עבודה שקרתה לי.

בברכה

ישראל אלון אייכלט – דצמבר 1914

סבא גאה של מאי בן ארי
בית הספר רמת חן, רמת גן, מורה מובילת תכנית רויטל יוסף

מילון

ללקט
לאסוף

ציטוטים

”כילדים היינו אוספים את כל מה שמצאנו על החוף קופסאות שונות, לוחות עץ, פחמים.“

”זה מדהים איך החברות נשמרת לאורך השנים“

הקשר הרב דורי