מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אופנוע המוות

סבא דב ואני
הלל הנער, בצ'רנוביץ באוקריינה
הלל היה צייר ובזכות כשרונו שרד את השואה

.

הלל הילד עם אביו, דב בצ'רנוביץ באוקריינה

קישור לסיפור המלא "אופנוע המוות" smore

"קרן שמש אחת פרצה מתוך העננים השחורים אפורים שכיסו את העיירה ניקולייב מעבר לנהר הבוג אשר באוקראינה ופגעה בצלחת הפח שנחה לרגליו של הלל הנער העייף והרעב.

עיניו היו פקוחות אזניו היו קשובות לקול קריאה ובעיקר לשריקת ההשכמה לעבודת הכפייה. קרני שמש נוספות הצטרפו לקרן הראשונה ומראה הצריף, הדרגשים, הסמרטוטים, הצלחות הריקות של דיירי הצריף שעדיין לא התעוררו בשעה כה מוקדמת בבוקר חורף קר בחודש אוקטובר 1943 במחנה הריכוז ניקולייב.

רובם הגדול נדדו ברגל ממחנה הריכוז ברשדרט לעברו השני של נהר הבוג וכן נוספו מספר נערים מעיירות בסביבה להשלמת המכסה ומילוי מקומם של הפועלים שנפטרו, שגוועו ברעב או הוצאו להורג בירייה בגלל חולשתם או מחלתם.

המסכנים שנרצחו בירייה, סבלם הסתיים, כי עתידם היה שחור מהעננים אשר כיסו את המחנה ומנעו מקרני השמש החמימות לחמם את גופם הרזה, הפצוע והערום למחצה.

תפילה שקטה נשמעה מפי מספר קטן של משכימי קום, התפילה לוותה בבכי שכניהם שקמו וראו את קרוביהם שוכבים ללא רוח חיים, עיניהם פקוחות אך גופם קפוא.

לפתע נשמעה שריקה איומה ומילאה את חלל הצריף, הלל, שהתכונן אליה מבעוד מועד כבר חבש את רגליו בשני סמרטוטים, הניח על ראשו כובע מרופט שמצא לפני יומיים באחת מעגלות הקברנים להם עזר לפנות את אביו דב זיכרונו לברכה.

כמו בכל בוקר, כל היהודים במחנה נעמדו למסדר שורות שורות בהם הוקראו שמות הנוכחים ואלה שמתו ולא יעמדו עוד במסדרים אלא היו בדרכם לכיוון קבר אחים אותו חפרו הקברנים עבור אלה שהובילו בעגלתם חסרת הגלגל.

דממת מוות שררה על מגרש המסדרים כאשר הוקראו השמות, לפתע נשמע שיעול מצד שמאל של מגרש המסדרים, שיעול חולני, שיעול צורמני. שיעול שעצבן את מפקד המסדר וקטע את הקראת שמות היוצאים לעבודה במפעל קרופ וטוט לייצור גשרים ומבני ברזל.

הרברט, כך כונה הנאצי, עצר את קריאת השמות, ניגש לאופנוע הענק שלו ששימש לליווי השיירות בין מחנה ריכוז אחד למשנהו, התניע אותו, פתח באיטיות את ארגז הכלים שהיה מונח על חלקו האחורי של האופנוע והוציא שרשרת ברזל אשר שימשה לחילוץ מהשלג ומהבוץ האוקראיני.

בזמן שהשרשרת הכבדה בידו, קשר קצה אחד של השרשרת לוו הגרירה שהיה קבוע בחלקו האחורי של האופנוע. בשעה שהרברט הנאצי היה עסוק באופנועו, לא נשמע הגה ממאות היהודים הכפופים, הרועדים מקור והרעבים, פרט לשיעול החולני שפרץ מידי פעם מגרונו של הנער בן ה-15 שאת שמו ניקו נודע לי כעבור למעלה מ-50 שנה. לאט לאט צעד הרברט ממרכז המגרש והתרחק מאופנועו הענק ומזנב השרשרת הצמוד אליו לכיוון קולות השיעול החולני המעצבן והמפריע לקריאת שמות הנוכחים והנעדרים במגרש המסדרים במחנה הריכוז ניקולייב. לאחר כשלושים צעדים פקד על שניים מעוזריו להצטרף אליו ושלושתם המשיכו לעבר הנער ניקו המשתעל החולה והמסכן.

פחד נוראי אחז את כולנו ומה שחששנו ממנו, התקיים. שישה ידיים אחזו בנער ניקו וגררו אתו על ריצפת המגרש החלקה מקרח ומשלג לעבר האופנוע בעל זנב שרשרת הברזל. הנאצים קשרו את הנער בשרשרת הברזל, האופנוע הותנע והלב היהודי של כל מי שהיה במסדר בכה ונטף דם למראה האופנוע שנסע במסלול אליפטי בתוך המחנה וגרר את ניקו הנער שנקשר ברגליו בשרשרת הברזל הגסה הקרה והפוצעת.

מספר יהודים קראו שמע ישראל, אחרים החלו לומר קדיש על הנער והלל, רק בן 17 השפיל מבטו כי ליבו ונשמתו לא אפשרו לו לראות ולחוש את סבלו של ניקו הנער. לאחר כשלושים סיבובים הנער הושלך והשיעול נפסק וספירת הנוכחים נמשכה. כל אותו הזמן, רק פנס אחד מכוער האיר את המגרש. עננים כיסו את השמיים ומנעו אפילו מקרן שמש אחת מלחדור אותם ולהאיר את עיניהם הדומעות של כל היהודים העומדים במסדר באותו היום.

זיכרון זה לא עזב את הלל עד ליום חתונתו של בנו השני צביקה, ביום שפגש את בני משפחתה של אשת בנו מלכה שגם הם ניצולי שואה וכאשר הלל החל לספר את הסיפור על מחנה הריכוז ניקולייב ועל הנער שנגרר ע"י מפקד המחנה הנאצי באופנוע ענק ועל המעשה הנורא שעשה, אדם מבוגר כבן 70 גובה 150ס"מ פנים אדומות עיניים כחולות חמות ושמחות ושיער לבן, קם ואמר אני הנער שנגרר וקוראים לי ניקו. אני חי ויש לי שני בנים מוכשרים. אחד הוא סמנכ"ל באלביט והשני גם הוא מוכשר. העבר עבר, אני חי את ההווה ואת רוב שנותיי חייתי בוונצואלה שם הקמתי מפעל בגדים, בעיקר למדי צבא, אבל לבי לא נתן לי להישאר בגלות. עליתי לארץ, כאן מקומנו וכאן עתידנו.

גורלן של שתי המשפחות נקשר באותה חתונה – אשתו של ניקו היא בת דודתה של בנו של הלל (דודה של אמא שלי).

הלל הנער עם אביו, דב בצ'רנוביץ באוקריינה

תמונה 1

אופנוע המוות לא הצליח להרוג את ניקו, הוא נשאר בזיכרונו של הלל, סבא רבא שלי, שהמשיך לספר את סיפורי השואה בכל יום ויום ועד שנפטר בשנת 2000.

 סיקה וניקו לכטיק

תמונה 2

את הסיפור שמעתי לראשונה בשנה שעברה, כשאמא שלי עשתה תערוכה של ציוריו של הלל ביום השואה. הלל היה צייר ובזכות כשרונו שרד את השואה. סבא שלי, דב (הקרוי על שם אביו של הלל) סיפר לי את הסיפור לראשונה באותו היום.

תמונה 3

משמאל, הבן של סיקה (סמנכ"ל באלביט) הבת הגדולה באמצע היא אמא שלי, משני צידיה הדודות שלי, זיוית וטל והבנות הקטנות הן ליטל (הבת של צביקה) והג'ינג'ית המקסימה, מורן סקר (הבת של שרה סקר ז"ל, אחותה של מלכה)

העשרה

קישור לסיפור המלא "אופנוע המוות" smore

קישור לתיעוד: תערוכת ציירי משפחת פישמן – יום השואה 2014  

מחנה ריכוז: "מחנה ריכוז הוא כינוי למתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים – להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה". ויקיפדיה

סיפורי התיעוד מבי"ס "גנים" גני תקווההועלו במסגרת שיעורי תרבות ישראל בתכנית "דור לדור יביע אומר"מורה מובילת תכנית, אורלי ריבקיןתשע"ו, 2016

מילון

מחנה ריכוז
מחנה ריכוז הוא כינוי למתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.

ציטוטים

”הלל היה צייר ובזכות כשרונו שרד את השואה“

הקשר הרב דורי