מאגר סיפורי מורשת

אמי קלרה (יוניה) נולדה בשנת 1921 בעיירה קטנה בשם פרובוז'נה שבמזרח פולין. הוריה, גיטה ויצחק וסרמן, העניקו לה ולשמחה אחיה בית חם ואוהב.

החל מגיל צעיר למדה קלרה עברית. בתחילה בגן ילדים עברי ואחר כך בבית ספר עברי לבנות שבו למדה בשעות אחר הצהריים, נוסף על לימודיה בבית ספר פולני. בשעות הפנאי אהבה לקרא ספרים בעברית, יידיש ופולנית. אמי הייתה נערה תוססת וחברותית ובכל קיץ נסעה לנופש עם בני משפחה ועם חברים והשתתפה במחנות של תנועת הנוער הציונית גורדוניה.

בשנת 1941, בהיותה בת 20, התקרבו הנאצים לעיירה. חבר לספסל הלימודים, מרדכי מאירסדורף שמו, הציע לה לברוח אתו מזרחה. שניהם הספיקו לעלות על הרכבת האחרונה שיצאה לרוסיה. מרדכי גויס לצבא הרוסי ולפני רדתו מהרכבת ביקש מקלרה שתמתין לו עד סיום המלחמה. אמי נשארה ברכבת שהמשיכה בנסיעתה עד לעיר סטלינבאד (כיום דושנבה) במדינת טג'יקיסטן. שם חיה כפליטה חסרת בית ועבדה בעבודות שונות על מנת להתקיים. מרדכי שירת כקצין בצבא האדום, נלחם בחזית מול הגרמנים ונפצע, אך המשיך לשרת עד סיום המלחמה. הוא הצליח לאתר את מקום שהותה של קלרה ואף שלח לה גלויות ומכתבים מהחזית.

עם סיום המלחמה נודע לקלרה ולמרדכי שכל בני משפחתם שנותרו בעיירה נספו. לאחר תלאות רבות הם הצליחו להיפגש ונישאו בפולין בשנת 1946. מפולין עברו למחנה עקורים בעיר וולס שבאוסטריה, שם נולד שנה לאחר מכן אחי הבכור יצחק. המשפחה עלתה לישראל באנייה "גלילה" שיצאה מנמל באיטליה. אמי סיפרה לי שכאשר התקרבה האנייה לחיפה החלו הנוסעים לשיר את "התקווה" וכולם בכו מהתרגשות.

עם הגעתם ארצה בשנת 1949 במעברת אוהלים ב"שער העלייה" בחיפה. משם עברו למחנה עולים ב"אחוזה" ולאחר מכן עברו למגורי קבע בקריית חיים, שם נולדתי. אבי החל לעבוד באגף הכספים בעיריית חיפה ואמי ששלטה היטב בשפה העברית, החלה לעבוד כספרנית בספריית "בורוכוב".

מגיל צעיר מאוד אהבתי לדפדף בספרי ילדים וזכיתי לשמוע סיפורים שהוריי הקריאו לי מדי ערב. כאשר למדתי לקרוא, הביאה אמי מהספרייה את מבחר ספרי הילדים של אותה תקופה ואחי ואני קראנו אותם בשקיקה. בשנות ילדותי לא הייתה עדיין טלוויזיה בארץ ואת רוב זמננו בילינו במשחקים מחוץ לבית עם חברים, בקריאת ספרים ובהאזנה לתכניות רדיו לילדים.

זכורים לי הימים שבהם הביא אבי מבית הדואר המקומי כרך חדש של "האנציקלופדיה העברית" שזה עתה יצא לאור. אהבתי מאוד לדפדף ולהביט בתמונות. רק כאשר בגרתי הבנתי שרכישת ספרים אלו הייתה כרוכה בוויתור על מוצרים חיוניים, בעיקר בתקופת הצנע שהונהג אז בארץ. אני זוכרת שבתקופה זו עמדנו בתור לצרכנייה כדי לרכוש מוצרי מזון כנגד התלושים שחולקו לכל משפחה, וכן את  ההתרגשות עם פתיחת חבילות המזון ששלחו לנו קרובים מארצות הברית.

בהיותי בת תשע עברה משפחתי להתגורר בחיפה. אמי התחילה לעבוד כספרנית בספרייה העירונית "פבזנר". אהבתי מאוד לבקר אותה בספרייה ולבחור בהמלצתה בכל פעם ספר חדש ממבחר ספרי הרפתקאות ורומנים לבני הנעורים.

השנים חלפו ביעף – סיימתי את לימודיי בבית הספר הריאלי, ולאחר שירותי הצבאי בחיל האוויר למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. בשנת 1973 נישאתי לחיים הורוביץ בנם של רחל ושמואל מקריית טבעון. גם ילדינו גיא וטל נהנו מכך שסבתם האהובה הפתיעה אותם מדי שבוע בספרים חדשים שהחליפה עבורם בספריה. מרגע שלמדו לקרוא נפתחו בפניהם עולמות מרתקים והקריאה הטביעה בהם גם את האהבה לכתיבת סיפורים ושירים.

בננו גיא נישא לתמר שטרן בת הדר-עם ובתם הבכורה רוני, אחות לעומר וגלי, ממשיכה את מסורת אהבת הספר והקריאה. כתיבתו המשותפת של סיפור זה המוקדש לאמי ז"ל, הסב לשתינו הנאה רבה.

הזוית האישית

מירה

העבודה המשותפת עם נכדתי רוני גרמה לי הנאה רבה. שמחתי על ההזדמנות לספר לה על קורות אמי ומשפחתנו. רוני העשירה את מיומנויות המחשב שלי.

רוני

כתיבת הסיפור עם סבתא והמפגשים בפני עצמם היו מהנים, מעשירים ומעניינים. אני נהנתי מהפעילות המשותפת מכתיבת הספור והכנת המצגת.