מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אהבתו של סימבה לארץ ישראל

ליהיא הנכדה וסבתא מיקי
סימבה ואנה ביום חתונתם
סימבה אהב מאוד את ארץ ישראל הוא עלה לארץ מדרום אפריקה

סבתא מיקי רונן מספרת לליהיא נכדתה על אביה סימבה, סבא רבא:
 
סימבה אבא שלי
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד שמעתי סיפורים על סימבה, אבא שלי. הסיפור מתחיל עם ההגירה של סבא שלי לדרום אפריקה. הוא היגר עם משפחתו ושם הוא התחיל לבסס את העתיד שלו ושל משפחתו. אט אט הוא התקדם התבסס וילדיו גדלו . כל ילד פנה לכיוון שונה. אבא שלי נולד בשנת 1919, בעיירה קטנה  לא הרחק מקייפטאון.
 
הוא היה פעיל ציבור מנעוריו, מדריך בתנועת נוער ופעיל בקהילה היהודית. סימבה בבר המצווה החל בלימודיו ברפואה בעקבות שני אחיו הגדולים סם וסולי אשר סיימו לימודי רפואה. הראשון מנתח כירולוג  והשני רופא משפחה. כעבור שנה בלימודיו פרצה מלחמת העולם השנייה והוא החליט להתגייס ללוחמים הדרום אפריקאים. הוא עבר הכשרות נוספות והוא קיבל תפקיד רב צבאי.
 
בשנת 1940 פגש סימבה את חנה אשר הגיע כפליטה מגרמניה, שלימים תהיה אשתו ואמי, הם נישאו באותה שנה ולמחרת חתונתם, סימבה הצטרף ללוחמים הדרום אפריקאים. הצבא הדורם אפריקאים לחם באותה תקופה עם הנצאים ובעיקר השתתף בלחימה נגד רומל המדבר המערבי. הם נעו במסודן לכיוון מצריים והשתתפו בקרבות בטוב רוק על עלמיין מרסה מטרוח בתפקידיו טיפל בלוחמים, דאג למורל גבוה, העביר מכתבים לעורף ודאג לקשר מהבית, דאג לצרכים של החיילים היהודים" כשרות, תפילות וכד'.
 
אחד מסיפוריו: לילה בו נסע עם נהג בגי'פ בדרכו מקהיר לפגישה עם לוחמים, הם נקלעו לסופת חול, בשלב מסוים הנהג איבד את הכביש שכוסה בחול, סימבה פקד עליו לעצור והם נשארו במקומם עד שוך הסערה, בבוקר ראו כי הם נמצאים במרחק מטרים ספורים לשדה מוקשים.
 
 
במאי 1943  הביסו כוחות בעלות הברית צפון אפריקה, את צבאות הנצאים לאחר שהסיגו אותם תוניסיה, והחידות הדרום אפרקיאיות חזרו הביתה.סימבה חזר לפעילות בקהילה היהודית. הוא הצטרך לפרדציה הציונית של עולי דרום אפריקה.
 
בשנת 1944 נולדתי בעיר פרטוריה  שהיא בירת דרום אפריקה ונקראתי מרים ע"ש סבי משה (אחותו המקראית של משה בתנ"ך).
  
בין השנים 1946- 1948 ועד קום המדינה עסק סימבה בגיוס ואימון מתנדבי חוץ לארץ – מח"ל. במלחמת העצמאות השתתפו 4400 מתנדבים מחו"ל שמתוכם 800 היגיעו מהקהילה הקטנה של יהודי דרום אפריקה. בין הדרום אפריקאים שסימבה גייס היו: סידני כהן שהיה טייס והמפקד הראשון של טייסת קרב ישראלית והמדריך של עזר וייצמן,סמוקי סיימון אף הוא התגייס לחיל האויר, לימים היה ממקימי ובעלי חברת הביטוח מגדל.
 
העלייה לישראל
לאחר מלחמת הקוממיות, המשיך בעבודתו בפרדציה הציונית של עולי דרום אפריקה. בשנת 1956 עלה לארץ עם כל משפחתו, אז אני הייתי בת 12. בהתחלה גרנו בדירה בצפון תל אביב, בשכונה שבה גרו רבים מעולי דרום אפריקה ברחוב סמאטס  ע"ש הגנרל הדרום אפריקאי שהוביל את החיילים במלחמת העולם השנייה. סימבה עבד בשלוחה הישראלית של הפדרציה הציונית של עולי דרום אפריקה. הוא המשיך לטפל בעולי דרום אפריקה, סייע בקליטת משפחה בארץ, עזר לחיילים צעירים, גייס כספים לעסקים בישראל.
 
כאיש ציבור נגע בחייהם של אנשים רבים וזאת בצורות מגוונות: השתתף באירועים שאת חלקם ניהל כחזן וכרב: בריתות, טקסי בר מצווה, חתונות וגם לוויות. תקופה ארוכה עבד  כשדר בערוץ הרדיו "בקול ישראל" ושידר בשפת האפריקנס ליהודי דרום אפריקה. סימבה כשדר רדיו היה מעורב במגעים של גורמי עסקים מדרום אפריקה עם הרשויות הישראלים. במסגרת זאת פגש אישיים כמו דוד בן גוריון, פנחס ספיר, משה דיין ,יצחק בן צבי ואחרים.
 
בשנת 1958 עברנו לגור ברמת גן. סימבה הקים את בית הכנסת השכונתי "תל גנים" ועד יום מותו היה פעיל בבית הכנסת, במשך שנים עבר מול התיבה סימבה לימד מאות ילדים לקרוא את ההפטרה והברכות ביום בר המצווה שלהם וכל זה בהתנדבות. סימבה היה איש של אנשים, אהב לעזור, טיפל, סייע, אהב את חבריו ואת משפחתו ומעל לכולם אהב את אשתו, אימי, חנה.
 
איך סבא רבא פגש את סבתא רבתא? 
בחרתי לסיים בתיאור האירועים שהובילו למפגש ביניהם. בשנת 1933, כשהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, סבי (אבי אימי), ריצ'רד קצנשטיין כיהן כשופט עליון בגרמניה (בחבל סקסוניה התחתונה). הנאצים גרשו את סבי מבית המשפט בצורה משפילה. סבי מילט את אמי, אחותה ושני אחיה מגרמניה ולאחר מכן עלה לישראל. אמי הוברחה לשוייץ ולאחר מכן עברה לאנגליה וחיה בלונדון כשפרצה מלחמת העולם השניה. אחותה הוברחה לשוייץ ומשם מצאה את דרכה לאוסטרליה.
 
בשנת 1940 (כשההפצצות על לונדון גברו ), החליטה אמי לנסוע ולבקר את אחותה באוסטרליה. באותם ימים התעופה האזרחית לא היתה מפותחת ומסע למדינות רחוקות בוצע בספינות. המסע לאוסטרליה עבר דרך העיר קייפטאון בדרום אפריקה. בהגיעם לנמל הודיעו לנוסעים כי עקב חשש לתקיפות ע"י צוללות גרמניות הם יאלצו להמתין בקייפטאון למשך זמן לא ידוע. חנה, אימי, פנתה לגורמים בקהילה היהודית במקום וביקשה לבדוק אפשרות לגור אצל משפחה יהודית. הגורמים בקהילה היציעו לה להצטרף למחנה קיץ של תנועת "הבונים" כך תוכל להעביר את שהייתה עם צעירים יהודיים.
 
באותו מחנה של "הבונים" היה סימבה אחד המדריכים הבוגרים……ושם מבטם נפגש… ושם התאהבו. ( הרבה פעמים שאלתי את עצמי : מה ההסתברות למפגש כזה בזמנים של שלום? ) ומאז ובמשך חמישים ושש שנים חיו באהבה ובאושר יחד.  
 

תמונה 1
 
כתבו: ליהיא ליפניק, אלי אבני ומיקי רונן (נינתו וילדיו של סימבה) 
 
העשרה 
יהדות דרום אפריקה: "יהדות דרום אפריקה היא כיום הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה. זוהי קהילה אשכנזית ברובה, המורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא….היום מונה הקהילה כ-77,500 איש, מרביתם ביוהנסבורג רבתי. קהילה גדולה קיימת גם בקייפטאון, וקהילות קטנות יותר בפרטוריה, דרבן, פורט אליזבת וערים אחרות במדינה."  ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

יהדות דרום אפריקה
יהדות דרום אפריקה היא כיום הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה. זוהי קהילה אשכנזית ברובה, המורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא....היום מונה הקהילה כ-77,500 איש, מרביתם ביוהנסבורג רבתי. קהילה גדולה קיימת גם בקייפטאון, וקהילות קטנות יותר בפרטוריה, דרבן, פורט אליזבת וערים אחרות במדינה..

קרב טוב-רוק אל עלמיין
קרב שהכריע במלחמת העולם ה-2

ציטוטים

”סימבה היה איש של אנשים, אהב לעזור, טיפל , סייע, אהב את חבריו ואת משפחתו “

הקשר הרב דורי