מאגר סיפורי מורשת

 

נולדתי בתאריך 5.5.1945 במרוקו. הייתי ילד שני למשפחה בת 9 נפשות. עלינו ארצה בשנת 1955 ונשלחתי ללמוד בפנימייה ברעננה. למדתי שם במשך שנתיים וחצי ולאחר מכן בקיבוץ סעד שבנגב. עקב המצב הכלכלי בבית נאלצתי לעזוב את הקיבוץ כדי לעזור לפרנס את המשפחה הגדולה. התחלתי לעבוד כשרברב (אינסטלטור) ושם למדתי את המקצוע. 

 

בשנת 1963 התגייסתי לצה"ל לחיל השריון, ובשנת 1967 השתתפתי במלחמת ששת הימים בעמק דותן וברמת הגולן. בעמק דותן בכפר יעבד היה קרב קשה ועקוב מדם, שבו איבדתי חברים ליחידה. הנה ציטוט מספר של אביעזר גולן הנקרא "אנשי הפלדה" בפרק גיהנום ושמו יעבד: "בזחל"ם מספר 1, הזחל"ם שלו היה המקלען שלמה רביבו, משגר את צרורותיו ביד אמונה, שלמה, גברתן טברייני שכל ימות השנה הוא מדריך חתירה בעיר הכנרת. היה מקלען מנוסה וקר מזג."

 

בשנת 1968 נישאתי לחנה רעייתי ונולדו לנו שני בנים ושתי בנות. בשנת 1969 הפכתי לקבלן עצמאי כשרברב. אהבה לאומנות תמיד הייתה לי אך כילד לא יכולתי לממש אותה. כשהבן הגדול התגייס לצה"ל ליחידה קרבית, לצערי, הוא נפגע בלבנון (הלם קרב), נאלצתי להפסיק את עבודתי כדי ללוות את בני לטיפולים אצל רופאים מומחים ברחבי הארץ. זה עדיין נמשך כבר עשרים שנה. בעידוד הפסיכולוגית שטיפלה בי במשך 3 שנים למדתי אומנות ופיסול במשך 4 שנים. בתקופה זו מצאתי פורקן ומזור לנפשי ומימשתי את חלומי הישן- האומנות. מאז נשאפתי לזה בכל נפשי וזה עזר לי להתמודד עם הכאב.

 

חוויתי לאורך השנים תקופות שונות ומרתקות, עליות ומורדות. בעשר השנים האחרונות יצרתי פסלים- לא על מנת להתגאות בהם, גם לא לצורכי פרנסה. הפסלים המתינו בסבלנות עמוק בתוכי שנים ארוכות לתורן שיגיחו ויצאו לאוויר העולם. ואז, פרצו בזרם עז, חזק ושוטף לתוך חיי ולא יכולתי לעצרם- חצו גבולות ויבשות ועומדים בזכות עצמם- והרי הם חיים.

 

על זה נאמר: "אין רע בלי טוב, ואין טוב בלי רע", "מעז יצא מתוק".