מאגר סיפורי מורשת

בשנים 1951-1952 כשהייתי בן 12 גדלתי בקיבוץ כפר המכבי שנמצא בגוש זבולון.

 

 

 

באותן השנים הייתה בעיה גדולה בחקלאות -מכת הנברנים שפגעו ביבולים בעיקר בדגנים. עד אז נלחמו  מול הנברנים על ידי הרעלתם ברעל גרגירים. הנברנים מתרבים בקצב מהיר מאוד. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל ארבעה שבועות ההיריון של הנקבה נמשך 20 יום ואז נולדות 6 עד 10 ולדות. ההדברה ברעל הייתה מתבצעת על ידי גיוס כל חברי הקיבוץ. כל אחד קיבל קופסת שימורים ריקה ובה כמות של גרגירי חיטה מורעלים וכפית פלסטיק.

 

החברים היו מסתדרים בשדה בשורה ומחפשים על האדמה את החורים בהם התגוררו הנברנים. לכל חור היו מגלגלים שלושה-ארבעה גרגירים. כך היו עוברים לכל אורך השדה. בשיטה הזאת הצליחו להדביר את הנברנים אבל פגעו בכל שאר בעלי החיים שניזונו מהנברנים (נחשים, חתולי בר, תנים, בזים ותנשמות).

 

חוקר טבע ששמו יהושע מרגולין, שפעל במכון הביולוגי על הר הכרמל, וגם היה ממקימי מדרשת מורים אורנים (שם הוא גם קבור), הציע שיטה של הדברה ביולוגית. לצורך פיתוח השיטה הוא היה זקוק לחמישה נברנים זכרים בכל שבוע. תפקידי היה לרדת לשדות עם כלוב קטן ולתפוס את הנברנים. זה נעשה בזמן שהיו מציפים את השדות של האספסת לצורך השקייה. הנברנים היו נמלטים לדפנות השדה ושם היה קל לתפוס אותם. בסופו של דבר פיתחו במכון סוג של פרעוש שפוגע בפוריות של הנברן הזכר. הפרעוש מן הזן הזה אינו מזיק או פוגע בשום דבר אחר. הנברנים פשוט מפסיקים להתרבות. מזכיר הקיבוץ קנה לי כרטיסייה לאוטובוס (נדרשו שלושה אוטובוסים לכל כיוון) וקיבלתי גם דמי כיס לקניית מנת פלאפל כי הנסיעות הלוך וחזור נמשכו יום שלם. בסופו של דבר פיתחו את הפרעוש ופיזרו אותו בשדות והתוצאה הייתה שמכת הנברנים נפסקה כי הנברנים הודברו. המכון הביולוגי זכה לפרס של משרד החקלאות. כל ילדי כיתתי הוזמנו לטקס.

 תשע"ו