מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אבי, ישראל

אליה ושושי
שושי ואליה
ההישרדות של סבא רבא באושוויץ

אבי, ישראל
 
שמו של סבא רבא של אליה הוא ישראל בן-ציון גליקסברג.
ישראל הינו אבי, ניצול מחנה ההשמדה הגדול ביותר שידעה האנושות-מחנה אושוויץ. לישראל ניתנו כשנולד-שני שמות-ישראל הראשון והשני בן-ציון כדי להגן עליו, כפי שנהוג ביהדות, לאחר ששתי אחיותיו נפטרו בצעירותן.
 אבי ישראל נולד ב-25.7.1915 בפולין בעיירה נובי דבור. שם עבד רוב ימיו כנגר. זאת עד להגעת הנאצים שהקימו את גטו "נובי דבור". בגטו עבד בכל עבודה מזדמנת בעיקר עבודות כפיה. האנשים בגטו סבלו מחום, מקור, מרעב.
 
לאחר כשנתיים נשלח לעבוד במספנת  "מודלין"- שם הטעינו חומר וציוד מלחמתי למלחמה בחזית. מדי יום היו יוצאים לעבוד במספנה כ-400 איש וחוזרים כ-370.
בשנת 1942 נהרס הגטו, ואבי יחד עם עוד יהודים מהגטו, הועבר בקרונות משא המיועדות לבהמות (גם שם נהרגו חלק מחנק, ומחסור בשתייה, מזון ואוויר) לאושוויץ .
שם באושוויץ, ב-"פלנטה האחרת" כפי שהעיד ק.צטניק במשפט אייכמן, טבעו בו הנאצים את המספר ביד שהינו- 83125.
לאחר שעבר את הסלקציה-הועבר לעבוד ב"בונה וורקה" במונוביץ'. גם שם קיבל מכות רצח והספיק לעבור שתי סלקציות. כשכבר היה בדרך למשרפות היה רעש גדול והוא הצליח לברוח. למרות זאת הוא נאלץ להמשיך ולעבוד עד 1945-אז התקרבו כוחות בעלות הברית והנאצים החליטו לחסל את המחנה ולהוציא את היהודים לצעדה שידועה כ"צעדת המוות".שם, בסביבות העיר גלייביץ', ברח אבי ליערות. שם טיפס על עץ ונשאר כיומיים עד שהרעב הכריע אותו, הוא ירד למטה ואז מצאה אותו משפחה של איכרים.
 
האיכר שמצא אותו נתן לו אוכל ומרוב האכילה איבד אבי את ההכרה למספר ימים עד שהביאו רופא שטיפל בו עד שעמד על רגליו. לימים, לאחר המלחמה, חזר אבי לנובי דבור, ריפין ווראצלב-ערים בפולין. אולם לאחר שלא מצא את מקומו, החליט לעזוב את פולין לכיוון אמריקה. 
הוא עלה על רכבת המובילה לנמל עם מטילי זהב וכסף. כנראה שמישהו הלשין עליו כי אחריו עלו שומרים פולנים, שהחרימו לו את כל הכסף והכו אותו. בעקבות מאורע זה החליט אבי לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1950, חמש שנים לאחר סיום המלחמה, עלה אבי באוניה "קוממיות" לארץ בהיותו בן 35.
בשנת 1964 הכיר אבי באמצעות שידוך של חבר את אימי חנה והשניים נישאו. 
 
 תשע"ו, 2016

מילון

נובי דבור
נובי דבור- עיר במחוז מזוביה שבמרכז פולין, צפונית מערבית לוורשה, על גדת נהר ויסלה.

משפט אייכמן
משפט אייכמן-הוא המשפט שהתנהל בישראל בשנת 1961, ובו הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן על מעשיו בשואה ובסיומו נידון למוות.

ק.צטניק
ק.צטניק-יחיאל די-נור (פיינר) (16 במאי 1909, סוסנוביץ, פולין 17 ביולי 2001, ישראל), סופר ישראלי יליד פולין, ניצול מחנות ההשמדה הנאציים, שכתב על השואה ביידיש ובעברית ומוכר בעיקר בשל סדרת ספריו סלמנדרה - כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים. די-נור נודע בשם העט "ק. צטניק" (מבוטא: "קָצֵטניק", מושג שפירושו "יוצא מחנה ריכוז") ושימש כעד במשפט אייכמן.

סלקציה
סלקציה-במהלך השואה, סלקציה היא פעולה שביצעו שלטונות גרמניה הנאצית כדי למיין ולנפות על ידי "טיהור" יהודים שנחשבו "בלתי פרודוקטיביים" (לא יצרניים, כלומר חסרי כושר עבודה). אנשים שנכנסו לקטגוריה זו היו בדרך כלל בגיל העמידה, בעלי משפחות גדולות, ילדים, נתמכי סעד, נכים, חולים וזקנים. כל אלה גורשו למחנות ריכוז לצורך השמדה שיטתית שהחלה במאי 1942. היתר נוצלו ככוח עבודה עד לשחיקתם וקריסתם. בדרך דומה נערכו סלקציות בכניסה למחנות.

בונה וורקה
בונה וורקה-בונה-ורקה (גרמנית buna werke) או מפעל בונה לעבודה היה מחנה עבודה נאצי ליד העיירה אושוויינצ'ים בפולין. המפעל ייצר גומי סינתטי וגומי הקרוי "בונה-אן" תוך כדי ניצול עובדי כפייה שהובאו ממחנה אושוויץ הסמוך. עד לשנת 1944 היה למפעל כוח אדם שמנה כ-80,000 עובדי כפייה.

כוחות בעלות הברית
כוחות בעלות הברית הוא כינוי לקבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

ריפין , ווראצלב , גלייביץ', מונוביץ'.
ריפין -ריפין (בפולנית: rypin) היא עיר מחוז קטנה בפרובינציית קויאוויה-פומרניה שבפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. ווראצלב-העיר הרביעית בגודלה בפולין ושוכנת בדרום מערב פולין, על גדות נהר האודר. אוכלוסיית העיר, נכון ל-2004, מונה 638,000 נפשות. גלייביץ'-עיר בדרום פולין, בחבל-ארץ שלזיה עילית, בסמוך לעיר קטוביץ. אוכלוסיית העיר השוכנת על גדתו של הנהר קלודינקה (יובל של נהר האודר), מונה 184,993 נפש (נכון למרץ 2014). מונוביץ'-אושוויץ מונוביץ (גרמנית kz auschwitz iii monowitz), אשר נקרא גם בכינויים מונוביץ-בונה ואושוויץ iii, היה תת-מחנה של מחנה אושוויץ שהוקם על ידי גרמניה הנאצית בפולין.

ציטוטים

”בתחילת עדותו במשפט אייכמן, טבע עבור אושוויץ את הכינוי "פלנטה אחרת". “

הקשר הרב דורי