מאגר סיפורי מורשת

במשפחתי ישנן כמה דמויות שהן פורצות דרך או ראשוניות. בראשן סבתא שלי, אם-אמי, מולה (מלכה) שלי (ליכטהויז), ששימשה האחות הראשית בבית החולים היהודי הראשון לחולי עיניים ברח’ יפו בירושלים, לפני כמאה שנים (מחלות העיניים היו הנפוצות ביותר אז בארץ. מולה ליכטהויז-שלי טיפלה גם בעיניו של משה דיין בן הארבע, שהובא לירושלים מדגניה. לימים הוא איבד אחת מעיניו בפעולה בלבנון במלחמת העולם השנייה…). כמי שראתה את ייעודה ומקומה בארץ ישראל, היא הוסמכה כאחות באודסה, לפני עלותה ארצה.

סבא שלי, אבי אמי, חיים שלי (פיינברג), תלמיד ישיבת “כנסת [בית] יצחק” הנודעת בסלובודקה, ליטא, בן העלייה השנייה, היה מראשוני התלמידים של בית המדרש למורים שייסד דוד ילין בירושלים (היום מכללת דוד ילין) בשנת 1913. במלחמת העולם הראשונה הוא גוייס לצבא הטורקי, היה בקורס קצינים עם רבים מראשוני היישוב ומנהיגיו בעתיד, ובהם משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני, ושירת כמפקד מחלקה ובתפקיד זה זכה באות הצטיינות במלחמה ולימים בעיטור על”ה של משרד הביטחון בישראל. בעשור השלישי הוא היה גם מראשוני הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, והשתתף בכנס ייסודה בשנת 1925. ספרו “מחקר המקרא בספרות ההשכלה” נבחר להיות הספר הראשון שפתח את ספריית המוסמכים של האוניברסיטה העברית. בראשית שנות העשרים (של המאה הקודמת) מולה וחיים שלי נמנו עם 50 המשפחות הראשונות של מייסדי שכונת המורים והסופרים בית הכרם (היום חלק מירושלים המערבית). אחרי קום המדינה נמנה עם ראשוני המייסדים של “החברה לחקר המקרא”. היה הראשון והיחיד שעסק בתרגום משחזר של “תרגום השבעים” מיוונית עתיקה בחזרה לעברית, אבל זכה להוציא רק את התרגום ל”נביאים ראשונים” ולמגילת רות, בחסות החברה לחקר המקרא.

אבל אני בחרתי לספר על מעשי הראשונים של אבי, ד”ר שלום לוין. הוא היה תלמיד ישיבת “מיר”, בוגר סמינר “תרבות” בווילנה, חבר הנהגת “החלוץ הצעיר” בוורשה (ולמעשה במזרח אירופה), סבל בנמל חיפה לאחר עלייתו ארצה ולאחר מכן מורה ביישובים שהיו חלוצי ההתיישבות היהודית, כפר יהושע ודגניה א’. לימים נבחר למזכ”ל ואחר כך לנשיא של הסתדרות המורים, וכיהן גם 8 שנים בכנסת.

הוא היה ראשון ופורץ דרך בשני עניינים הקשורים זה בזה. בשנים 1964 הוא נבחר לנשיא איפט”א, הפדרציה הבינלאומית של ארגוני המורים (בבתי הספר היסודיים), International Federation of Teachers Association, וכיהן בתפקידו עד 1966. שלום לוין היה הישראלי הראשון שנבחר לראשות ארגון בינלאומי גדול.

המעשה פורץ הדרך היה פעולתו של שלום לוין למען הידוק הקשרים עם מי שבן-גוריון הגדיר כ”גרמניה האחרת”, זו שאחרי תבוסת גרמניה הנאצית, וביתר פירוט – עם ארגון המורים של מערב גרמניה, שבראשו עמד לוחם אנטי נאצי ידוע בגרמניה, פרופ’ היינריך רודנשטיין. בידיעתו ותמיכתו של ראש הממשלה בן-גוריון, קשר קשרים ראשונים עם נציגי המחנכים של גרמניה המערבית עוד סוף שנות החמישים (של המאה העשרים), בימים שציבור רחב בישראל היה נגד הקמת יחסים עם גרמניה. רבים מבני משפחתו של שלום לוין נספו בשואה, והוא התלבט מאוד בשאלה אם למעשיו ישנו בסיס מוסרי. את התמיכה המוסרית בעלת המשקל הגדול ביותר קיבל בהיוועצותו עם פרופ’ מרטין בובר. לפגישות אלה לא ניתן פרסום, והן נשמרו בסוד. המפגשים התקיימו ללא ידיעתם של משרד החוץ הישראלי ומוסדות ההסתדרות של אז. לאחר שהתוודע לפרופ’ רודנשטיין, החליט לנסוע לגרמניה המערבית וקשר קשרים עם הנהגת מורי מערב גרמניה, בידיעתם ובברכתם של ראשי הממשלה בן-גוריון ולוי אשכול שירש אותו בתפקידו. שני ארגוני המורים, הישראלי והגרמני, יזמו פעולות שונות לזיכרון השואה ולהנחלת ערכי המאבק באנטישמיות בקרב המורים בגרמניה. כהונתו של שלום לוין כנשיא איפט”א סייעה רבות לפיתוח הקשרים והפעילות בתחומים אלה. על בסיס הפעילות הזאת הקים (ב-1979) ד”ר לוין את הוועדה הבינלאומית של מחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות, ומאוחר יותר ייסד את ועידת המורים הבינלאומית ואת הסמינר הבינלאומי למלחמה באנטישמיות ובגזענות, ועמם את עמותת המחנכים בישראל לעניין זה (עמותה זו מעניקה מדי שנה פרסים על שם שלום לוין ליוזמות חינוכיות ולתרומה בולטת למלחמה באנטישמיות ובגזענות). במקביל לפעולות אלה יזם פעולות שונות להנצחת החינוך היהודי בגולה, שמוסדותיו הוכחדו ע”י הנאצים והמסייעים להם.

מכל מקום, בשנות השישים היו הפעולות הללו בגרמניה ובישראל פריצת הדרך לבניית יחסים בתחומים שונים, מעבר להסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית. ב-1965 הוקמו יחסים דיפלומטיים בין גרמניה המערבית לישראל. בשנים שלאחר מכן הלכו והתפתחו הקשרים בין ישראל לגרמניה המערבית בתחומים שונים. היום נחשבת גרמניה (המאוחדת) לידידתה הנאמנה ביותר של ישראל באירופה, ובכל התחומים קיימים קשרים ענפים בין שתי המדינות.

ממשלת גרמניה המערבית (של אז) העניקה ב-1980 לד”ר שלום לוין את “אות השירות המצוין” על פועלו “לקירוב הלבבות בין מורים מישראל לבין מורים מגרמניה”.

הזוית האישית

שיר: היה לי מאוד כיף כי אני אוהבת לבלות עם סבא וגיליתי  שיש עוד הרבה דברים עליו שלא ידעתי ונהנתי ממש! זהו הסיפור

השני שאני מעלה יחד עם סבא. לסיפור הקודם קראנו: “אנקדוטות בשנות חייו הראשונות של סבא ואיך למד לקרוא?”

יואב לביא ודויד בן גוריון – סיפור זה הראשון בסדרה העלתה תמר אוריאל, אחותה של שיר (דויד בן גוריון).