מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צברית בת צברית

24-yaeldancegroup-1984 2016-12-21-13-59-42-362
תל אביבית מדור שלישי

סיפור חיי

שמי יעל רבאו, נולדתי בנר ראשון של חנוכה, 4/12/1942 בבית חולים בילינסון, פתח תקווה, ישראל באמצע מלחמת העולם השנייה, כאשר צבאות בנות ברית עצרו את רומל הנאצי במדבר המערבי. מרבית ילדותי והמשך חיי עברו עליי בת"א כשחלק גדול מהעיר היה חולות ושדות. אפילו כיכר העירייה לא נבנתה והיינו קוראים למקום "השדה עם העץ".

אימי ציונה קטינסקי ממשפחת שרת, הייתה צברית ממשפחת שרת של מייסדי תל אביב והייתה מארגנת מטבחים של הקיבוצים והצבא ולארגונים של המדינה שבדרך. אבי פרופסור רבאו היה רופא מוכר מגרמניה, או יותר נכון פליט. הוא היה רופא נשים, ועזר לנשים רבות להביא ילדים לעולם. הוא היה ממייסדי בית חולים בילינסון, אסותא ותל השומר (כיום שיבא).

הייתי משפחה מבוססת וגרנו בצפון תל אביב. גרנו לא רחוק מגן החיות של תל אביב, וכשלא סיימנו את האוכל, אימי הפחידה אותי שתקרא לאריה. בביתנו לא הרשו לדבר שום שפה אחרת חוץ מעברית ואבי היקה נאלץ הרבה פעמים לשתוק בגרמנית. לא פעם לנו הילדים אבי היה קורא "ברברים ונדלים", במילים אחרות חסרי תרבות.

אחת החוויות הכי חזקות שאני זוכרת מילדותי היא מלחמת השחרור, הפחד הגדול שהיה לי מההפצצות וגם את היום בו הודיעו לנו שנהרגה בת דודתי בקרב על קיבוץ ניצנים. הייתי חברה בתנועה המאוחדת בקן צפון ומירבית חיי החברתיים היו בתנועה. נורא אהבתי את הפעולות, הטיולים ומיוחד את השירים והריקודים. עד היום אנו ממשיכים לשיר את שירי התנועה, הציונות וארץ ישראל של פעם. כי הם תעודת הזהות שלי.

הלכתי לגן גלומה, בפתח תקווה ומשם לגן עירוני כ"ד בת"א. סיימתי את בית ספר עירוני תל חי ומשם לבית ספר עירוני ה'. זיכרון מצחיק שלי משם הוא שפעם אחת המנהל מר לנדר, תפס אותי מחליקה על המעקה וזה היה אסור. הוא אסר עלי לבוא לבית הספר לפני שהוא יראה את אימי. למחרת באתי עם תמונה של אמי למשרדו והוא צחק ושחרר אותי. את השירות הצבאי שלי עשיתי בבה"ד 12. אחרי קורס מכיו"ת הייתי מדריכה והדרכתי קורס מכיו"ת. אחר כך הלכתי לקורס קצינות והייתי מפקדת מחלקה ובסוף סמ"פ. אהבתי את השירות בצבא והרגשתי שאני תורמת במהלך השירות.

כשסיימתי את הצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטה בירושלים, שהייתה אז האוניברסיטה היחידה בארץ. למדתי היסטוריה כללית וספרות אנגלית ועשיתי תואר שני ודוקטורט בהיסטוריה. בסוף לימודי התואר הראשון התחתנתי בתאריך  25/1/1965 עם אברהם קציר אותו הכרתי בספרייה הלאומית. לאחר סיום תואר שני התקבלתי כמורה להיסטוריה בעירוני ה' בו למדתי. אחר לימדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, עבדתי באוניברסיטה הפתוחה ופיתחתי את הקורס ירושלים לדורותיה. בהמשך עסקתי בהכשרת מורים בסמינר הקיבוצים. לימים עברתי למכללת בית ברל והייתי שם ראש החוג להיסטוריה.

במהלך השנים הללו נמשכתי לתחום הקולנוע והחלטתי לשלב בין לימודי ההיסטוריה ועשייה קולנועית. כך התחלתי לעשות סרטים תיעודיים וכשהיינו בשבתון בארה"ב, עשיתי תואר שני בקולנוע באוניברסיטת בוסטון. מאז שחזרנו מאמריקה, בשנות השמונים אני עושה סרטים עצמאיים, ביניהם: פלוגת יסמיו, בתים מן הים, כינורות במלחמה, שבעה על אימא, אור בקצה המגף, קול באישה תפילה ועוד… במכלת בית ברל הקמתי את הטלוויזיה הקהילתית והעליתי לשידור 120 תוכניות. עכשיו אני עובדת על שני סרטים: הקוד האלבני, ולסבתא שלי היה אקדח.

משמעות גדולה בחיי יש לשני ילדיי דן ותמר ולנכדיי יונתן, אביגיל, נועם ומיכאל, להם אני מקדישה זמן רב ומשתדלת לסייע לכל אחד לפי צרכיו. הייתי אמא מאוד מעורבת בחייהם ותרמתי מהידע שלי בכל פעם שפנו אליי. אנו משפחה מאוד קשורה ושלוות הנפש והגשמה עצמית של כל אחד מבני משפחתי חשובים לי ביותר. כולנו ציונים, מאמינים בארץ ישראל וזה היה ויהיה ביתנו לתמיד.

הזוית האישית

יונתן: מאד נהנינו מהחוויה ואני מאד מודה לסבתי שהסכימה להשתתף בתוכנית הזו והיא מאוד נהנתה.

הערת מערכת:

פרופסור יעל קציר פרופ' יעל קציר (נולדה ב-1942) היא היסטוריונית וקולנוענית ישראלית, לשעבר ראש החוג להיסטוריה במכללת בית ברל. נולדה בתל אביב לפרופ' ארוין רבאו וציונה, בתם של ברוך קטינסקי וגוטה לבית שרתוק. אחותה היא פרופ' נורית כנען-קדר ואחיה הוא הכירורג פרופ' מיכה רבאו. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. את עבודת הדוקטורט עשתה באוניברסיטה העברית בנושא ההיסטוריה של ימי הביניים. לאחר מכן השלימה לימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת בוסטון.

מילון

סמינר
בית ספר למורים

יקה
יֶקֶה הוא כינוי שמקורו ביידיש, אשר התייחס במקור ליהודי גרמניה, וכן גם ליהודים מן המרחב דובר השפה הגרמנית, שאימצו לכאורה את השפה, את אורח החשיבה, הרגלי החיים והמזג של דוברי גרמנית במרכז אירופה. מאוחר יותר בארץ ישראל, הפכה המילה מכינוי כללי לכינוי לאדם בעל נימוסים, דייקנות, נוקשות והיעדר חוש הומור, שתואמות את הסטראוטיפ של היקה.

ציטוטים

”קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים“