מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פמוט שבת

סיפור על מקרה בשואה ועל פמוט שבת שהיה שריד מהזמן ההוא

 

פמוט שבת

שמי ז'נטה יורגראו (מאייר) ובסיפורי זה אני מעוניינת לספר על פמוט השבת שהיה שריד מהזמן ההוא…זמן המלחמה.

בשנת 1939 במחנה ריכוז מיידנס (אושוויץ) שתי אחיותיו של אבי רחל ורוזה שמרו בקנאות על המסורת היהודית ושימורה וזאת על אף קשיי היום יום מפני הקאפו והלשנותיו לגרמנים על מעשיי היהודים. הגרמנים הכריחו את היהודים לאסוף את כל החפצים האישיים ולרכזם בערמות גדולות אותם הם לקחו אחר כך לעצמם כגון: אוצרות של אמנות, זהב, תרופות, מעילי פרווה, נעליים אלגנטיות ושיניי הזהב  שעקרו מפיהם באגרסיביות רבה.

בגטו שתי האחיות של אבי רחל ורוזה חיו ביחד באותו ביתן, שתיהן במיטה של שבעים סנטימטר בלי מזרון ישר על קרש. הקרשים היו צמודים מאוד כך שזה היה נראה כמו מיטה אחת גדולה. האחיות חיממו אחת את השנייה בחיבוק מאחר ולא הייתה להן שמיכה. בהדלקת נרות של חג או שבת כל מי שהיה במיטה חסמו בגופם את התפשטות קרני האור של הנרות כדי שהקאפו לא יראו וילשינו לגרמנים.

האחות הגדולה רחל חלתה במחלת טיפוס (בגלל חוסר התנאים שזקוקים להם בני האדם וחוסר מזון מתאים) האחות הקטנה רוזה החליטה לא לתת אפשרות לגרמנים להוציא את אחותה להורג אלא לעבור למחנה אחר. כדי לעבור למחנה אחר היו צריכים לחפור לעשות זאת בדרך עורמה , היה צריך לחפור גומה ולהיזהר מהגדר החשמלית , מהכלבים וגם מפרק הזמן שהמגדלור האיר. הפמוט סייע להרמת הגדר החשמלית כדי שיוכלו לעבור ולא להיפצע. בכל מחנה השמדה לגרמנים לא היה חשוב לקרוא את השמות של היהודים אלא לספור את כמות האנשים כדי לוודא שאף אחד לא חמק מעניהם.

img_5151-1-2

האחות הקטנה רוזה החלה לעבוד במטבח והצליחה ליצור קשר עם יהודים אחרים שעבדו עבור הגרמנים במחסן ובבית המלאכה לדברי פחחות ואמנות, היא ביקשה מהם לעשות עבורה פמוט להדלקת נרות שבת שהיא סחבה עמה. כשנגמרה המלחמה היא הביאה לרומניה את הפמוט ששמרה עליו כל חייה ברומניה. בשנת 1960 כשהיא קיבלה אישור לעלות ארצה שלטון הקומוניסטים לא נתן לה להוציא את הפמוט מרומניה. היא נתנה למשפחתי שהייתה בצד השני של הארץ ( מולדובה )  את הפמוט.

בשנת 1962 אחותה של אמי אלווירה הגיעה כתיירת מישראל והביאה איתה פמוט פשוט מפח ועגילים אשר מתאימים לעגילים שלנו, ובגלל שאחותה של אימי הייתה תיירת אז לא התייחסו לתכשיטים האמתיים.  כשהיא חזרה לישראל העברנו לה את העגילים המקוריים ואת הפמוט של דודתי (אחות של אבא). עד היום אני משתמשת בדברים אלו שמאוד יקרים לי וזאת בכדי לזכור את העבר שלנו..

זו שנתי השנייה בתכנית הקשר הרב דורי, השנה הגעתי לתכנית וכתבתי שני סיפורים , זה המוצג  "פמוט של שבת". ו"העגילים של זני"

הזוית האישית

הכרנו אחת את השנייה והקשבנו לסיפורים המרגשים והאישיים של כל אחת, נהנו לדבר ולעבוד ביחד

מילון

ג'נטה
גם ג'ני

ציטוטים

”לזכור את העבר שלנו“