מאגר סיפורי מורשת

סבא נתן נולד בבלגיה בנובמבר בשנת 1938 בעיירה אוסטקר שליד העיר גנט. 

ההורים של סבא נתן הגיעו לגנט מרוסיה שם הם נולדו כיוון שברוסיה הייתה נומרוסקלאוזוס.

האבא של סבא שקראו לו משה נסע ללמוד הנדסת חשמל ומכונות בעיר גנט בבלגיה.

לאחר גמר לימודיו התקבל לעבודה בתחנת הכוח המקומית כמהנדס ראשי של תחנת הכוח.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש בלגיה על ידי הנאצים ברחה המשפחה- (הוריו, אחיו שלמה וסבא שלי -נתן ) לרואן בצרפת.הם לקחו איתם מעט בגדים  ותפרו במעילים מטבעות זהב שקנו לפני הבריחה ועזבו את ביתם כמו שהוא.

ברואן שהתה המשפחה ,  מספר שבועות ובעצת שגרירות הבלגים בצרפת ברחנו לעיר agne  בדרום צרפת שהייתה תחרת ממשל וישי בהנהגת מרשל פטן. בעיר agen  נאספו מעל מיליון פליטים וב-1942 הצרפתים ביקשו מהפליטים לעזוב את agen   למקומות אחרים.

המשפחה עברו לכפר קטן במחוז "לוטוה גרון "בדרום צרפת לכפר קטן שנקרא monbahus   ששם חיו כ- 600 איש והם הסתירו כ 60 יהודים. את ההסתרה יזמה מזכירת ראש הכפר שהיו לה מספר חוות באיזור בו הסתתרו רוב היהודים.

אבא של סבי נתן-משה , הצטרף לפרטיזנים הצרפתים {מאקי} אמא של סבא נתן ויטיה עבדה בעבודות מזדמנות כמו תפירה.

עם התחלת רדיפות היהודים בצרפת נאלצו היהודים להסתתר אצל התושבים הצרפתים מאימת הרדיפות שערכו הנאצים אחרי היהודים. אחיו של סבא שלמה וסבא נתן הסתתרו אצל משפחות של איכרים מקומיים ואחותו לילי הוסתרה אצל אחותה של מזכירת הכפר שרצתה לאמץ אותה.  ההורים של סבא נתן לא הסכימו.

סבא נתן ואחיו שלמה עברו מדי פעם למשפחות של איכרים אחרים. באחת הפעמים סבא נתן קיבל את השם ארמן ליבר בעת שהסתתר אצל איכר בשם וייס. ההורים שלו גם הם הסתתרו בכל מיני מקומות ונפגשו עם הילדים אחד לכמה חודשים.

הפרטיזנים היו מזהירים את המשפחה מחיפושים צפויים שהנאצים עמדו לערוך. סבא זוכר שני חיפושים באחד מהם הם הסתתרו בגורן ואמא של סבא נתן שמה לו יד על הפה כדי שלא ידבר בעת שהגרמנים עשו חיפוש למטה. בפעם אחרת הפרטיזנים הזהירו אותם שהגרמנים מתקרבים ובעת שהגרמנים פרצו פנימה לבית הם ברחו מהדלת השנייה וברחו ליער והסתתרו שם עד הבוקר.

זו הייתה הפעם אחרונה שסבא ראה את אבא שלו שנהרג שבוע לפני שחרור צרפת מהכיבוש הגרמני.

סבא רבא משה נהרג בעת פעולה נגד הגרמנים ליד העיר וילף נפ .

סבא נתן זוכר שאמא שלו ואחיו ישבו בבית וחיכו שמשה יחזור מהפעולה ומאחר שהוא לא חזר הם התחילו לדאוג. למחרת בשעות הערב הגיעה מכונית שחורה וירדו ממנה חברים של משה וסיפרו שהוא נהרג  בפעלה והוסווה כתאונת אופניים. למחרת נערכה ההלוויה שכל אנשי הכפר השתתפו בה ומשה נקבר בבית הקברות של הכפר- למרות היותו יהודי ,על המצבה חרטו מגן דוד.

לאחר שמשה נהרג המשפחה של סבא עברה לגור אצל מזכירת הכפר גברת דה גויים שקיבלה אות חסידי אומות עולם.  על אירגון הסתרת היהודים בכפר.לאחר מותו של משה, ויטיה אמא של סבא נתן החליטה לעלות לארץ ישראל מאחר ואביה ושני אחיה עלו ארצה בשנת 1935. משפחתה סידרה לסבא נתן ולמשפחתו ויזה. סבא נתן ומשפחתו שכללה את אימו ויטיה, אחיו שלמה, אחותו לילי וכמובן הוא עצמו.  

המשפחה עלתה ארצה בנסיעה מן נמל מארסיי שבדרום צרפת באוניה לנאפולי באיטליה ומשם באוניה מטרואה לפלשתינה כפי שנקראה אז..   האוניה מטרואה.

 

 

בהפלגה מנאפולי לחיפה עמדו על חרטום האוניה צופים שבדקו שאין מוקשים מאחר ובעת מלחמת העולם השנייה פוזרו באזור מאות מוקשים והאוניה שטה בימים ועמדה בלילות.עם הגיעם לחיפה ביולי 1945. ביום ההגעה חיכו לסבא נתן ומשפחתו שני הדודים שלו מצד אמו והפגישה הייתה מרגשת מאוד וסבא ומשפחתו נלקחו למחנה הסגר בעתלית על מנת לוודא שאין מחלות. עם תום שבועיים הם שוחררו ממחנה ההסגר בעתלית ונסעו לתל אביב לדירה של ההורים של אמא של סבא נתן- ויטיה.

הם גרו ברחוב דוב הוז 36 בתל אביב,  בדירה של שני חדרים כאשר שבחדר אחד גרים אמא ואבא של אמא של סבא נתן, ובחדר השני גר הדוד של סבא עם משפחתו. משמעות הדבר שבחדר שבו סבא נתן גר חיו 6 נפשות ולכן לא הייתה בררה וסבא נתן ואחיו שלמה עברו לגור בקיבוץ רמת הכובש.

 

סבא נתן נכנס לבית הילדים של כיתה א' ואחיו שלמה נכנס לבית הילדים של כיתה ה'. באותה תקופה היה מקובל שהילדים גרו בבית ילדים והיו מבקרים את ההורים שלהם רק בשעות הערב.

בבית הילדים גרו ארבעה ילדים בחדר. בערבים סבא נתן היה הולך למשפחה המאמצת שזה היה ההורים של אחד הילדים שלמד עם סבא בכיתה.

בערבים סבא נתן וחבריו היו משחקים משחקים בכל הקיבוץ. סך הכל סבא נתן זוכר שהייתה לו ילדות מאושרת למרות שהיה נפגש עם אמא שלו רק אחת לחודש. פעם אמא של סבא הייתה באה לקיבוץ ופעם אחת סבא נתן ואחיו שלמה נסעו לתל אביב.

הנסיעה לתל אביב הייתה מסוכנת מאוד מאחר שקיבוץ רמת הכובש היה קיבוץ ספר והיה מוקף בכפרים ערביים. בנסיעה מרמת הכובש לכפר סבא נתן ואחיו היו צריכים לשכב על רצפת האוטובוס כדי שלא יירו בהם. מאחר הקיבוץ היה קיבוץ ספר מדי פעם הערבים היו תוקפים את הקיבוץ ביריות במקלעים ובהפגזות ואז סבא נתן ואחיו שלמה היו צריכים לרוץ למקלט. היו תקופות שהם היו צריכים ללכת על ארבע לשרותים עקב ירי של צלפים. עם פרוץ מלמת השחרור הערבים מטירה וקלקיליה תקפו את קיבוץ רמת הכובש והילדים פונו בלילה תחת אש לכביש ומשם נאספו במשאיות סבא נתן וכיתתו עברו לקיבוץ גבעת השלושה ושלמה וכיתתו עברו לקיבוץ גליל ים.

 

עם תום מלחמת השחרור הם חזרו לקיבוץ רמת הכובש.בסוף כיתה ו', בשנת 1951 עבר סבא נתן לגור בתל אביב לאחר שאימו ויטיה קיבלה עבודה כאם הבית בבית החלוצות בתל אביב וקיבלה שם דירה של חדר וחצי. זו הייתה הפעם הראשונה שסבא זוכר שהוא גר עם המשפחה. עם סיום כיתה ח' סבא עבר ללמוד בתיכון עירוני א. עם סיום לימודיו בתיכון הצטרף סבא נתן לעתודה האקדמאית ולמד בטכניון הנדסת בניין.

עם סיום לימודו בטכניון התגייס סבא נתן לצה"ל והלך ישר לקורס קצינים ועם סיום קורס הקצינים שובץ לגדוד הנדסה קרבית ולאחר תקופה קצרה הוא עבר לחיל האוויר ושירת כמהנדס בניין. לקראת סיום השירות הצבאי התחיל ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטה העברית.

בצבא סבא נתן הכיר את אשתו סבתא מיקי שהייתה קצינה בחיל האוויר. עם סיום שירותו בצבא החל סבא נתן לעבוד כמהנדס בניין, ובשנת 1964 התחתן עם סבתו מאירה-מיקי בכינויה.

סמוך לפרוץ מלחמת ששת הימים סבא קיבל הצעה להצטרף לסולל בונה בארצות חוץ ולעבוד כמנהל פרויקט בקניה. מאחר שסבתא מיקי הייתה בתחילת הריון עם אמא שלי ,מיכל, סבא וסבתא בדקו את התנאים הרפואיים בקניה ומסתבר שזה היה מקום מצוין. עם סיום מלחמת ששת הימים סבא וסבתא ארזו את חפציהם וטסו לניירובי בירת קניה וסבא החל לעבוד כמנהל פרויקט בהקמת שכונת מגורים באחד מפרברי ניירובי.

בנובמבר 1967 נולדה אמא שלי מיכל. החיים בקניה היו מלאי עניין מזג האוויר היה אביב נצחי מאחר שניירובי נמצאת בגובה 1800 מטרים מעל פני הים. בכל הזדמנות המשפחה הייתה נוסעת לטיולים וביקורים בפארקים של חיות  במרץ 1970 נולדה דודה שלי נועה.לקראת סוף 1971 סבא נתן קיבל עוד משרה כמהנדס ראשי של סולל בונה באוגנדה והמשפחה עברה לאוגנדה. אוגנדה הייתה ארץ נפלאה קצת יותר פראית מקניה.

לקראת פסח 1972 אידי אמין גירש את כל הישראלים מאוגנדה וסבא נתן ומשפחתו נאלצו לעזוב את אוגנדה בתוך יומיים וזה קרה באותו יום שסבא נתן קיבל מינוי של מנהל החברה באוגנדה.

סבא נתן ארגן את הפינוי של כל הישראלים שעבדו בסולל בונה שהיו כ-50 איש. סבא נתן פינה אותם לקניה ומשם לישראל. הוא ועוד שלושה אנשים נשארו בקמפלה- בירת אוגנדה. כעבור מספר ימים אידי אמין הורה להקפיא את כל הכספים של החברה ומאחר כ-3000 פועלים חיכו לקבל משכורת ולא ניתן שישלמו להם סבא נתן ארגן בריחה מאוגנדה.

ביום שבו הייתה הבריחה סבא ארגן מטוס מניירובי שיבוא בשעה שתיים בצהריים לשדה התעופה באנטבה מניירובי וסבא וצוותו עזבו את המשרד באוגנדה ואמרו לעובדים שהם הולכים לאכול במלון, הוציאו את הציוד מהחלונות של המלון לאוטו של סבא ונסעו במהירות לשדה התעופה באנטבה. הם נכנסו לשדה התעופה דרך פשפש בגדר ורצו למטוס עם הציוד. מניירובי הם הודיעו לעובדים שיסגרו את המשרד ושיברחו החוצה כדי שלא ייפגעו על ידי העובדים שדורשים את המשכורות שלהם. בניירובי סבא ארגן מטוס דקוטה שהטיס את הציוד של העובדים לניירובי ומשם לארץ. המטוס עשה שמונה סיבובים. בסיבוב האחרון נודע  לאידי אמין שסולל בונה מוציא את הציוד של העובדים לניירובי והוא נתן הוראה לעצור את המטוס. הטייס שהיה כבר בעמדת המראה עשה את עצמו לא שומע והמריא לניירובי. עם גמר הבאת הציוד סבא חזר ארצה ומשם המשפחה עברה לקפריסין.

 

בקפריסין קיבל  משרה של  סגן מנהל סולל בונה.  המשפחה שהתה חצי שנה בקפריסין ועברה חזרה לקניה שם סבא קיבל משרה של מנהל החברה. בקניה המשפחה שהתה שלוש שנים עד דצמבר 1975. בניירובי החיים היו כמו בגן עדן מאחר שבמקום היה מזג אוויר מצוין וכמעט כל שבוע המשפחה טיילה  במקום  אחר וטיילו בפארקים וראו המוניי חיות.

באחת הפעמים סבא  נתן  הלך  עם אמא שלי מיכל לפארק של גורי חיות ואמא שלי נעמדה עם הפנים צמודות לגדר ופתאום גור אריות קפץ עליה וליקק אותה מכף רגל ועד ראש, אמא שלי נבהלה, התרחקה מהגדר ואמרה:"אוף… נבהלתי".

בדצמבר 1975 סבא התמנה למנהל סולל בונה באירן והמשפחה עברה לאירן, לעיר טהראן, בירת אירן. שם סבא בנה הרבה בניינים וגשרים והתחיל לבנות בתיי חרושת לטילים ותותחים שאותם בנו ישראל ואירן ביחד.

בתחילת 1978 התחילה תנועה של המוסלמים האדוקים למרוד במלך שנקרא בפרסית "שאה" ובסוף שנת 1978 עם הסתלקות המלך האירני, המשפחה חזרה לארץ.

תשע"ו

הקשר הרב דורי

מורה מובילה: אלונה מייזל

מדריכה: ליאורה כהן