מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של סבתא סילביאן

ילדות קצרה בטוניס נעורים בצרפת ובגרות בישראל

סיפור המשפחה מתחיל בסיפורו של סבא יוסף פיטוסי, סבא שלי מצד אמא. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא עבד ברבנות והנאצים אילצו אותו לתת להם רשימות של משפחות יהודיות על מנת לשלחם למחנות ריכוז סבי קיבל את זה קשה מאוד וחי בלחץ ובחרדות, חלה בסרטן ונפטר בשנת 1948. הוא השאיר אישה ושלושה ילדים. אמי הייתה אז בגיל 17 ונאלצה לצאת לעבוד כדי לעזור לסבתא שלי ולשני האחים שלה להתקיים. בשנת 1951 היא פגשה את אבי ז"ל שהיה מבוגר ממנה ב – 14 שנה והם התחתנו בשנת 1952 אחי הבכור נולד בשנת 1953. אני נולדתי בשנת 1955 ואחותי הקטנה נולדה בשנת 1960 .

החיים בתוניס ובצרפת אבי היה אדריכל ובנה בתוניס בתי מלון. אחד מהם עדיין עומד במקומו הוא גם נבחר על-ידי הממשלה לשקם את כל הבתים שניזוקו במהלך המלחמה .הוא בנה גם בתים מעץ בשוויץ .הוריי עבדו לפרנסתם מאוד קשה והסתובבו הרבה בעולם בעיניני עבודה כך שמי שבעצם גידל אותנו הייתה סבתא שלי ז"ל. בשנת 1961 הוריי נאלצו לעזוב את תוניס והשאירו מאחור את כל רכושם למעשה זאת הייתה העלייה הראשונה שלי אך עדיין לא לארץ ישראל אלא לצרפת שם חייתי עד גיל 14 .

תמונה של אבי
תמונת סבי וסבתי שהגיעה אליי מצרפת בעקבות ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי
תמונות ילדות מתוניס, אחי ואני

העליה לארץ

בשנת 1969 עלינו ארצה. הגענו לכאן והשארנו את כל המשפחה מאחור. המעבר היה קשה מאוד הרעיון לעלות ארצה היה של אמי הציונית היא הייתה בוגרת תנועת נוער יהודית שנתנה לה ערך מוסף לגבי הרעיון לעלות לארץ ישראל הגענו לארץ באוניית נוסעים תיאודור הרצל לנמל חיפה השנה הייתה 1969 הגענו מחיפה למרכז קליטה בירושלים היה יום שישי בערב ולא היו לנו מצרכים לשבת. נאלצנו לבקש מהשכנים  שידאגו למצרכים לשבת כי הכל כבר היה סגור והיינו מותשים מכל הפרוצדורה בנמל חיפה: ההמתנה, מילוי הטפסים והנסיעה הקשה במונית ביום חם של אוגוסט בדרכים לא דרכים בתפיסה שלנו כי בכל זאת בצרפת בשנת 1969 הכל היה נראה אחרת, היה פער עצום בין פריז לבין ישראל, הכבישים והבתים.

החודש היה אוגוסט וב – 1 לספטמבר נשלחתי על ידי ארגון עליית הנוער למוסד ניצנים (פנימייה) ליד אשקלון הפרידו בין דוברי צרפתית וערבבו אותנו עם שאר העולים מיותר לציין שלא ידעתי מילה בעברית והסתגלות נעשתה עוד יותר קשה. ארץ זרה מרחק עצום מהוריי ואחיי ללא שפה ללא חברים. במוסד למדתי עברית כי לא הייתה לנו אפשרות לתקשר בשפה אחרת. בחדרי היו אטלקיה,הודית וארגנטינאית. אני עבדתי בשדות, במטבח, ברפת תחומים לחלוטין זרים לי אבל לצערי לא הצלחתי להתרגל לחיים החדשים והמעבר החד בגיל ההתבגרות והניתוק מהוריי היה קשה מידי .

לאחר שנה לא פשוטה חזרתי למרכז קליטה הוריי קנו בית ברמת אשכול ונפתח תיכון רנה קסין ממש ליד הבית. כאן התחלתי לפרוח נכנסתי לכיתה י' וכמות התלמידים הייתה קטנה והיו לי הרבה חברים מאותו מוצא כך שלא כמו בניצנים יכולתי לתקשר בקלות יתר ולחזור להרגלים שהיו לי מצרפת. היו לי הקלות בעברית וכמובן שהייתי פטורה משיעורי צרפתית. עברתי בגרות ביולוגית בעברית בהצלחה ולאחר התיכון התגייסתי לצה"ל הייתי מאוד גאה ללבוש את המדים. שירתתי במודעין בעזה. בצבא הכרתי את בעלי לעתיד ובשנת 1978 התחתנו. בחודש יוני לפני החתונה התחלתי לעבוד בחברת אגד ובספטמבר הקרוב אני פורשת לגימלאות.

יום החתונה

בשנת 1980 נולדה בתי הבכורה (נועה )אימא של נוי ובשנת 1982 נולד בני (אסף).

 

הזוית האישית

נוי: למדתי הרבה על העבר של סבתא ונהניתי מהמפגשים המשותפים בבית הספר.

מילון

תיאודור הרצל (אוניית נוסעים)
תיאודור הרצל הייתה אוניית הנוסעים השלישית של חברת השיט הלאומית הישראלית צים ועד בניית האונייה שלום הייתה אוניית הדגל של החברה. האונייה נקראה על שמה של אוניית המעפילים "תיאודור הרצל", ועל שם חוזה המדינה תיאודור הרצל. (מתוך וויקיפדיה)

ציטוטים

”ארץ זרה מרחק עצום מהוריי ואחיי ללא שפה ללא חברים“