מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האמנות בחייה של סבתא לירי

img_0605 img_0413
אומנות וחינוך

לירי ליאורה בן דב

נולדתי בשם ליאורה ובגיל 18 עם גיוסי לצבא שיניתי את שמי ללירי. בן דב אינו שם משפחתי המקורי, שם המשפחה המקורי של אבי  היה שלומפר. עם עלייתו ארצה מפולין הוא שינה את שם משפחתו  לבן דב, על שם אביו – דב, שנספה בשואה. שם המשפחה בעיקבות נישואי  שונה לביטרמן ולאחר גירושי חזרתי  לשם נעורי, בן דב.

נולדתי בתל אביב בתאריך  21.09.1954, כ'ג באלול התשי"ד, בבית חולים צהלון ביפו, יחד עם אחותי התאומה ציפי. נולדתי במשקל 1.8 ק"ג. נשארתי חודש בפגיה בבית החולים עד שהגעתי למשקל .2.5 ק"ג ואז חזרתי הביתה.

הילדות שלי זכרונות ילדותי קשורים בעיקר לחוויות משותפות עם אחותי התאומה. מתוך התבוננות באלבום המשפחתי, אנו מצולמות יחד ברוב התמונות. אחד הזכרונות הנעימים שלי קשורים בנסיעה באוטובוס לחוף הים בג'יבליה ביפו (גבעת עליה).

הנסיעה לים ניקשרה באכילת תירס חם מהדוד המהביל של מוכר התירסים ובכמות נדיבה של מלח שפוזרה מעליו ובביקור אצל קרובי משפחה שגרו ביפו ומאוד אהבתי להיות בביתם בעיקר משום שהיה להם בית קרקע עם תרנגולות בחצר (וגם שירותים בחצר) ולדוד (שוּלקֶה) הייתה מספרה בבית ובתור ילדה אהבתי לצפות באנשים היושבים בכסא המיוחד ומתמסרים לידיו המיומנות בעודו מספר סיפורים מצחיקים.

היתה לי בובה שקיבלתי מהדודה מאמריקה. בתקופת הילדות שלי בובות היו דבר יקר ולכן אחות של אמי שגרה בארה"ב היתה שולחת חבילות ובאחת מהן קיבלנו בובה. גם כשנשרו לה השערות היא עדיין היתה הבובה הכי הכי… כשנולדו נכדותי, שירה ותמה, חזרתי לעסוק בנושא הבובות, הפעם דרך הציור.

אהבתי מאוד לשחק בחוץ בעיקר עם הבנים. זכורים לי משחקים כמו: מחניים קטן, מדרכות, חמש אבנים, גוגואים, קלאס, חמור חדש, גומי (הייתי אלופה בגומי) ועוד ועוד…בכתה א' למדתי לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים ומאז ועד סוף התיכון השתתפתי באופן קבוע בצליחת הכנרת.  הייתי חלק  מנבחרת השחייה של מועדון ברית מכבים עתיד. התמודדתי בתחרויות בסגנון חתירה ופרפר ועד היום השחייה מהווה חלק חשוב בחיי.

למדתי בתיכון עירוני ט' ביד אליהו וגם שם הייתי ספורטאית. בנוסף לשחייה התעמלתי על מכשירים. בסיום התיכון התגייסתי לצבא לחיל האוויר . השתתפתי במלחמת יום כיפור כמוקמת ביחידת בקרה בבסיס מצפה רמון.

האמנות בחיי

בילדותי, אחד הדברים שאהבתי לעשות היה לצייר ולהסתכל בספרי אומנות. היינו מקבלים אחת לחודש חוברות אומנות מעיתון 'מעריב', אני זוכרת את עצמי יושבת על המיטה עם ערמת חוברות ומתבוננת בסקרנות ופליאה  בציורים. כל התחפושות של פורים נתפרו ועוצבו על ידי הורי מחומרים פשוטים וזמינים שנמצאו בבית, כמו: קופסת נעליים הפכה תחת ידיו המיומנות של אבי לזוג נעליים הולנדיות, שערות פישתן ששימשו לסתימת נזילות הפכו לפאה בלונדינית מהממת. אמא ואבא תפרו את הבגדים ואביזרים.

מטבח ביתנו הפך חודש לפני פורים, לסדנת אומנות מאולתרת. כבר אז, התאהבתי בכל נושא היצירה, אותו פתחתי בבגרותי כמקצוע. אני הכנתי לילדי את תחפושות פורים בעצמי. התחפושות היו מקוריות ומיוחדות. בתי, ענבל, ממשיכה את המסורת וגם תמה, נכדתי מצטרפת לעשיה היצירתית. בתמונה המצורפת אני בתחפושת "כלנית".

עם סיום שירותי הצבאי, נרשמתי ללימודי אומנות במדרשה לאומנות. במשך שנים רבות המשכתי ללמוד נושאים שונים מתחומי האומנות השונים: צילום, הדפס, ציור, פיסול, טיפול באמצעות צבע (אורה סומא) וטיפול באמצעות צילום (פוטותראפיה).

הזוית האישית

20 שנה אני רכזת מגמת אמנות בתיכון אוסטרובסקי ברעננה  מכינה תלמידים לבגרות באמנות ובמקביל אני יוצרת בסטודיו הפרטי שלי, מעבירה סדנאות אמנות ומציגה את עבודותי בתערוכות בארץ.

מילון

אורה סומא
טיפול באמצעות צבע

ציטוטים

”למדתי לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים ומאז ועד סוף התיכון השתתפתי באופן קבוע בצליחת הכנרת. “