מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה והקליטה של משפחת קרמר בישראל

%d7%99%d7%92%d7%90%d7%9c 20170122_083850
מרוסיה הלבנה ומסרביה

ילדות ביבניאל

אני סבא של שי – סבא יגאל!!

נולדתי בתאריך 6.1.1944 במושבה יבניאל בגליל התחתון להורי משה ושפרה קרמר. בילדותי גרנו בבית סבי וסבתי טובה ושלמה בם שהגיעו לישראל בדרך קשה ביותר על גבי סוס ועגלה ששימשה גם לשינה. מסלול העלייה שלהם החל ברוסיה הלבנה בברית המועצות דרך אוקראינה, בולגריה וטורקיה ובהמשך אף דרך לבנון לגליל. הדרך ארכה שנתיים תמימות.

בזמן הזה סבא שלמה עבד כשוליית סנדלר ועם הגיעו ליבניאל בשנת 1921 בנה שם בית עם חדרון ששימש כסנדלריה. זו הייתה למעשה הסנדלרייה הראשונה בגליל התחתון. השמועה אודות הסנדלריה פשטה והחלו להגיע אליה מכל יישובי הגליל ועמק הירדן לצורך מדידת ורכישת נעליים, סנדלים ונעלי עבודה. מגפיים היו מצרך מבוקש בקרב הטורקים ששלטו אז בארץ.

אבי – סבא רבא של שי – משה, עלה לישראל במסגרת תנועת העלייה "גורדוניה" ועבד בעבודות בניה כגון סלילת כבישים, הקמת מבנים ועוד.

אמי – סבתא רבתא של שי – שפרה, הייתה תינוקת בזמן שמשפחתה עלתה ליבניאל. באותה תקופה לא היו בתי ספר ולכן את השכלתה רכשה במסגרת ביתית ורק לאחר מספר שנים בכיתה רב גילאית.

סבא משה הגיע ליבניאל עם קבוצת עבודה והכיר את סבתא שיפרה, התחתן ונשאר במושבה. הימים ימי המאורעות שקרו לפני מלחמת השחרור. סבא גויס לפלמ"ח וחלק מזמנו עשק בהגנת היישוב גם מפני גנבים ומתנכלים ערביים.

בהיותי בן 5 הוכרזה מדינת ישראל ופרצה מלחמת השחרור. היינו המשפחה היחידה עם רדיו באזור וכל השכנים היו מתקבצים לשמוע חדשות פעם ביום. סבתא טובה הייתה מספרת שדאגה לאפות עוגיות ולחמם סמובר לקראת הגעת השכנים, כי לאחר החדשות נשארו השכנים לדון במאורעות ששודרו בחדשות.

ליד ביתנו היה גשר שבזמן הפצצות מטוסים סוריים היו מסתתרים תחתיו השכנים. בכל פעם שהייתה הפצצה היו מקישים עם מוט ברזל על בלון גז. מספרים שהשתלטתי על המשימה של אזעקת השכנים, והרבה פעמים הזעקתי גם כשלא היו מטוסי אויב. מה גם שביבניאל היה שדה תעופה של הפלמ"ח וגם בהמראות ונחיתות הזעקתי את השכנים.

בהיותי בן 8 שנים עברה המשפחה לנתניה. הייתה זו תקופת עלייה המונית ובשיכון ותיקים בה גרנו, הוקמו גם שכונות אוהלים וצריפים בהם שוכנו עולים בעיקר מארצות ערב וכמובן שגם פליטי שואה.

הימים ימי הצנע ולא הייתה תעסוקה לאלפי עולים וותיקים, המזון חולק באמצעות תלושי מזון ע"י הממשלה. לעיתים קרובות לא היו מספיק מוצרים בצרכניה שכיום אנו מכירים כמכולת. אני זוכר שפעם אחת הגיעה ריבה ושלחו אותי בציפייה עם התלוש המתאים כדי להביאה מהצרכנייה, אך בדרכי הביתה נפלה לי צנצנת הריבה ונשברה – אני זוכר את הדכדוך בבית עד היום. סבא משה מצא פתרון להשגת בשר בדמות זוג ארנבות. בכל בוקר היה יוצא מוקדם על מנת ללקט עשב להאכלתן ותוך זמן קצר הארנבייה כללה עשרות פרטים. בנוסף בנה סבא משה שובך שהכיל להקת יונים גדולה בקרבת ביתנו.

סבא שלמה שגר עמנו ייצר מעורות הארנבות כפפות ואפודות בזכות כישוריו כסנדלר.

בזמן הפנוי שיחקנו הילדים בתופסת, מחבואים וקלאס. כדור רגל היינו משחקים עם כדורים שיוצרו מבדים ישנים שגולגלו והיו מתפרקים תוך כדי משחק. התקשורת בין האנשים נעשתה באמצעות הדואר מאחר ולא היו אז טלפונים. הכול היה אז אחרת ….

בתמונה אני מקפץ מעל 8 חברים – בשיעור הספורט בבית ספר

%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7

הייתי חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד. חברים נהגו להתאסף אצלנו כי הייתה מרפסת ענקית והכי חשוב היו לנו פטפון ותקליטים, שהיו אז מצרך נדיר ביותר. במיוחד אהבו החברה להתאסף אצלי נהגנו לעשות "מסיבות" ריקודים סלונים. בתיכון למדתי בבי"ס אורט נתניה.

השרות הצבאי

שירתתי בחיל האוויר כטכנאי מטוסים ומסוקים, עם הזמן יצאתי לקצונה והתקדמתי בתפקידי פיקוד שונים. השתתפתי במבצעים חשאיים והבאתי תרומה מקסימלית לארצי ולמשפחתי. אני מרגיש כי תרמתי ככל יכולתי לחיל האויר במשך כל חיי מילדות עד היציאה לפנסיה.

בתמונה אני וכמה מחברי לקורס על גבי מיראז'

%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1

הקמת המשפחה

את סבתא רוחמה פגשתי ונשאתי לאשה בשנת 1971. לאחר נדודים רבים בין בסיסי חיל האוויר הקמנו את בתינו ברחובות. בשנת 1986 עברנו לישוב אורנית. לי ולסבתא חמי יש 3 ילדים – טל אבא של שי היינו בננו האמצעי. טל הכיר באורנית את שלי כשהם בני 14 בלבד. מאז הספיקו לסיים תיכון, להתגייס, ללמוד באקדמיה, להתחתן ולהקים משפחה עם 4 ילדים (שי שלנו היא השנייה מבניהם).

יש לי 2 אחים – עוזי ולו שלושה ילדים. אהוד בנו נפל במלחמת ששת הימים בעת שירותו כמפקד גדוד טנקים. משפחתו התמקמה בכפר סבא. אחי הנוסף – חגי גר באבן יהודה ולו 4 בנים.

בסה"כ אם מסתכלים אחורה הסבים והסבתות שלי עלו ארצה בתנאים בלתי אפשריים. הם נאלצו לחיות בארץ בצמצום רב, ולהיות יצירתיים מאוד על מנת לשרוד ולהתקיים. אני מרגיש שבהחלט הצליחו לייצר "שבט" מכובד עם שורשים נטועים עמוק באדמת הארץ ועל כך אני גאה!

הזוית האישית

שי: מאוד נהניתי מהעבודה הזאת הסיפור של סבא מרתק ומעניין ואהבתי להקשיב לו ולתעד אותו, ואני מרגישה שהתחברתי לסבא יותר. הבנתי עכשיו כמה היו פעם החיים קשים איזה תנאים נוראים נאלצו סבא ומשפחתו לחיות. אני מאוד שמחה שסבא יגאל העביר לי את הסיפור כי זאת היסטוריה של המשפחה!

סבא יגאל: שי היא נכדתי האהובה והפרויקט גרם לי להיפתח אליה ולייצור יחסים קרובים יותר.

מילון

סמובר
סמובר הוא כלי רוסי מסורתי להרתחת מים. ברוסיה היה נפוץ סמובר עם שפופרת חימום בתוכו, המוסקת בפחמים, ובקצהו התחתון ברז, ששימש להכנת תה ומשקאות חמים אחרים. מרוסיה הגיע המתקן לארץ ישראל. כיום כלים שמעוצבים כמו סמובר מסורתי עדיין נפוצים ברוסיה, אך ברובם פועלים על חשמל. קישורים חיצוניים

גורדוניה
הסתדרות הנוער העממית חלוצית גורדוניה הייתה תנועת נוער ציונית-חלוצית שדגלה בערכי א.ד גורדון, ממובילי ערך העבודה העברית ודמות מופת ציונית: הגשמה, ציונות עובדת (עבודה עצמית) וחינוך האדם.גורדוניה הוקמה בגליציה בשנת 1925. היו לה סניפים בפולין, ליטא, לטביה, רומניה, סרביה, צרפת, אוקראינה, ישראל, ארגנטינה, ארצות הברית ואף תוניסיה. חבריה החלו לעלות ארצה בשנת 1929 - רובם במסגרת החלוץ.

ציטוטים

”תרמתי ככל יכולתי לחיל האויר במשך כל חיי מילדות עד הפנסיה.“