מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של דורית

%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%991 %d7%9c%d7%99%d7%94%d7%99
ברוכים הבאים לסיפור החיים של דורית בר-אש! בסיפור תוכלו ללמוד מה עברתי בחיי, תהנו.

מי אני

שמי הוא דורית בר-אש. נולדתי בבית יולדות בחדרה בט"ו בשבט. מחוץ לבית היולדות ערכו ילדים מסיבת טו" בשבט ואמי שמעה את המורה אומרת "דורית בואי הנה". השם דורית מצא חן בעיני אמי והיא קראה לי בשם זה. שם המשפחה המקורי של בעלי הוא ברברש רצינו לשנות אותו לברש )היה סופר בשם זה(, אך באותה תקופה מי שרצה לשנות את שם משפחתו היה חייב לעברת אותו והשם ברש לא היה שם בעברית. חשבנו לשנות לברוש אבל כיוון שגם אני וגם בעלי לא היינו גבוהים החלטנו על בר-אש. שם המשפחה הקודם שלי היה שוורץ.

יום הולדתי – תאריך היסטורי

נולדתי בטו" בשבט 1949( שנה לאחר הקמת המדינה(. בתאריך זה ייסדו גם את כנסת ישראל. כאשר מלאו לכנסת 50 שנה הזמינו את כל הילדים שנולדו באותו תאריך לבניין הכנסת בירושלים והשתתפנו בחגיגה יחד עם כל שרי הממשלה וגם נטענו עץ. כל שנה לכבוד יום הולדתי אנו מטפסים על ה"מצדה" בשביל הנחש, אני מקווה שנצליח לעשות זאת עוד הרבה שנים.

מילדות לבגרות

הלכתי לגן ילדים בקיבוץ המעפיל. היינו 6 ילדים, בגן שבו גרנו, ההורים לקחו אותנו לבתים שלהם רק אחרי הצהריים לשעתיים והחזירו אותנו לגן הילדים )בית הילדים(. למדתי בקיבוץ בכיתת לימוד שנקראת " שיבולת". הינו 18 ילדים וביחד גרנו באותו בית ששם היו חדרי שינה, חדר אוכל וכיתת לימוד. הלימודים לא היו לפי מקצועות אלא לפי נושאים, למשל: נושא האש, המכונית או הדבורה ) כל הלימודים, כולל חשבון ואנגלית הסתובבו סביב הנושא הנלמד(. הורי עזבו את הקיבוץ ואת לימודי התיכון למדתי ב"תיכון חדש " בתל-אביב. למדתי בתיכון זה 4 שנים, למדתי במגמה הומנית ויחד איתי בכיתה היו תלמידים שהפכו לאנשים מאוד חשובים.

משפחתי

לאחר שסיימתי את לימודי נסעתי לאנגליה, ערב אחד הלכתי למסיבה של נוער יהודי שם הכרתי את גפרי, התאהבנו והוא בא איתי לארץ והתחתנו. נולד לנו ילד מקסים בשם אלון בתאריך- 1971.10.18 .לאחר כמה שנים, בתאריך- 1975.4.10 נולדה לנו בת יפיפייה בשם שלי. ג"פרי ואני התגרשנו וכל אחד הלך לדרכו. לאחר מספר שנים פגשתי את יגאל, ומאז אנו חיים ביחד. שני ילדי גדלו, התחתנו והולידו ילדים מהממים, אלון התחתן עם כרמית ונולדו להם 2 בנות בשם דניאל וליהי. שלי התחתנה עם רוני ונולדו להם 3 ילדים- ארי, זואי ואור, אנו משפחה מאוחדת ואני מאוד אוהבת את כולם.

אמי

אמי , תמר שוורץ לבית קופל, נולדה בגרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון וחיי הילדים היו בסכנה יהודים מאנגליה שלמו כסף לממשלת גרמניה כדי שישלחו אליהם ילדים יהודים שהם יטפלו בהם בתנאי שגילם של הילדים לא יעבוד את גיל ה-16( .קינדר טרנספורט( אמי הייתה קצת יותר מבוגרת מגיל 16 אבל נראתה קטנה לגילה ולכן הסכימו לקחת אותה )הוריה שילמו הרבה כסף( והתנאי היה שלא יתנו לה משפחה מאמצת. מאז גיל 16 אמי הייתה צריכה לדאוג לעצמה ולמצוא עבודות כדי לפרנס את עצמה. כאשר הילדים היהודים עזבו את גרמניה, לכל ילד היה מותר לקחת רק מזוודה קטנה אחת, אמי לקחה איתה כמה בגדים ואת יומן הצופים שאותו שמרה מכל משמר.

%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%992

אבי

יצחק שוורץ נולד באוסטריה בשנת 1921. הוא עלה ארצה לפני עלות היטלר לשלטון והיה בין מייסדי קיבוץ המעפיל. במלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לברגידה היהודית ונלחם בחטיבת הנהגים לצד הבריטים נגד הגרמנים. באחד החופשות הוא ביקר בקיבוץ, פגש את אמי, הם התאהבו התחתנו ועברו לגור תחילה באוהל משפחה ואח"כ בחדר משפחה. הורי ונשארו בקיבוץ עד שמלאו לי 12 שנים.

סיפורים על הקיבוץ ששמעתי מהורי:

דגל לבן

סביב הקיבוץ היו הרבה ישובים ערבים שמידי פעם ירו על הקיבוץ, אמי עבדה באותו הזמן בחדר האוכל, יום אחד כשאמי ישבה בחוץ וקילפה תפוחי אדמה לכל הקיבוץ החלה ההתקפה של הערבים, אמי לא ממש נבהלה כי היא באה מאנגליה והייתה רגילה להתקפות הגרמנים, לפתע בא אליה מישהו וצעק אליה שמהר תוריד את מטפחת הראש הלבנה מראשה כדי שהערבים לא יחשבו שהיא מניפה דגל לבן והקיבוץ נכנע.

הטנק שלא יורה

כל בוקר אנשי הקיבוץ יצאו לעבוד בשדות. הערבים חיכו למשאית כדי להתקיף אותה. אבא שלי היה נהג המשאית. כדי להפחיד את הערבים אבי הרכיב צינור השקיה על גג האוטו ושם חביות רועשות וכיסה אותם בברזנט כך שרק ראו את הצינור. בשעת הנסיעה החביות מאוד הרעישו והערבים שראו את הצינור הבולט חשבו שזה תותח וכולם ברחו ומאז הם לא התקיפו את המשאית.

התינוקת הנשכחת

התינוקות שנולדו בקיבוץ גרו בבית תינוקות וכל יום לאחר שההורים סיימו את עבודתם ונחו את מנוחת הצהריים הם באו לאסוף את ילדיהם אליהם עד הערב. יום אחד אבי בא לאסוף אותי מבית התינוקות. חדרי ההורים היו מאוד פשוטים וללא שירותים, בדרך לחדר אבי החליט לעצור בשירותים, הוא פגש שם חבר והם החלו לשוחח על מצב הקיבוץ אבי כל-כך נסחף לשיחה שהוא שכח את בתו התינוקות )אני( מתחת לעץ. רק כשהגיע לאחר שעה לחדר בלעדי הוא נזכר פתאום שהוא שכח אותי ורץ מהר להביא אותי.

יום הולדתי ה-12 – בת מצווה

זמן קצר לפני יום הולדתי ה-12 הורי עזבו את הקיבוץ ועברו לנוף ים, הם הזמינו את כל הכיתה שלי מהקיבוץ לבוא למסיבה, אך ברגע האחרון חברי מהקיבוץ לא הגיעו והיה לי מאוד עצוב. הזמנתי גם חברים מנוף ים למרות שלא כל-כך הכרנו אבל הם באו, שמחו אותי ויחד איתם חגגנו.

מקום עבודתי

חזרתי לארץ מאנגליה עם בן זוגי ג'פרי התגייס לצבא ואני חיפשתי עבודה. דרך השגרירות האנגלית מצאו לי עבודה בספריה של בית המהנדס בתל-אביב. תוך כדי העבודה למדתי ספרנות, כשאלוני נולד עזבתי את העבודה וכעבור מספר שנים התחלתי לעבוד בספריה למדעי החיים והרפואה באוניברסיטת תל-אביב, עבדתי בספריה זו במשך 37 שנים! בגיל 67 לפני שנה יצאתי לפנסיה, היום אני סטודנטית באוניברסיטה )ביבליותרפיה( וכמעט מדי יום הולכת למרכז הספורט של האוניברסיטה להתעמל ולשחות.

הזוית האישית

השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, אני ונכדתי ליהי, כתבנו יחד את סיפור חיי.

מילון

ברזנט
יריעה אטומה למים ארוגה בצפיפות ומוספגת בחומרי איטום.

ציטוטים

”"דורית בואי הנה"“