מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורו של צבי ורשביאק

סיפורו של יושב ראש הוועד האולימפי

נולדתי ב-1939 בפתח תקווה בשם צבי ורשביאק, על שם סבא שלי שלא הכרתי מעולם. בתקופה זו התקיימה מלחמת העולם השנייה, ואבי התגייס לצבא הבריטי להילחם בגרמנים שעסקו בהשמדת יהודי אירופה וביניהם כל משפחתו של אבי יהודה ז"ל. אבי היה מגיע לחופשות מהצבא אחת לשנתיים, כך שאני הכרתי אותו וידעתי שהוא אבי רק בגיל 5 כשהשתחרר מהצבא הבריטי.

בגיל 8, פרצה מלחמת השחרור כשסביב פתח תקווה הרבה כפרים ערביים. זכור לי שכל הגברים גויסו לשמירה, על מנת למנוע כיבוש העיר ע"י הערבים. לשמחתנו הצליח צה"ל לגרש את הערבים ולהציל את העיר.

סיימתי את בית הספר העממי "פיקא" ולאור קריאתו של בן גוריון ראש הממשלה הראשון של ישראל, המשכתי תיכון בביה"ס חקלאי "כנות". ב1956 התגייסתי לצה"ל והתנדבתי לצנחנים, שהיו חוד החנית של צה"ל ופתרו את כל הבעיות הבטחוניות של ישראל. בסיום הצבא התחלתי ללמוד במכון הלאומי והאונברסיטאי לחקלאות. לקראת סיום הלימודים ב1960נישאתי לחנה בילוסטוצקי,  ובסיום לימודי התחלתי לעבוד במכון וולקני כמנהל המחלבה הנסיונית והלימודית.

ב1969 פנו אלי מתנועת המושבים שאייעץ למפעל "אדניר" במועצה האזורית באר טוביה שם הכרתי את יגאל הורביץ וכשקנה את "מחלבות מאוחדות" ב"טנא נוגה" ביקש שאבוא לנהל אותם וב-1974 הקמתי את המחלבה החדשה "טנא נוגה" בקרית מלאכי.

בנערותי שיחקתי כדורגל במכבי פתח תקווה ועקב התגייסותי לצנחנים נאלצתי לוותר על הכדורגל, אך החינוך שקיבלתי במכבי גרם לכך שנשארתי צמוד לרעיון. חינוך וספורט הולכים יחד וזה ילווה אותי בכל השנים שאני חי והודות לכך פעילותי הציבורית, במקביל לפעילותי המקצועית.

בפעילות המקצועית אני בחרתי בתעשיית המזון ובעיקר בחלב ולאחר "טנא נוגה" ב1979 נבחרתי לנהל את בית החרושת לשימורים הגדול בארץ, "עסיס". ב1982 נבנתה המחלבה הממוחשבת הראשונה בארץ ובין הראשונות בעולם ע"י "תנובה" ברחובות. נקראתי להשלים את בנייתה ולנהל אותה. ב1996 סיימתי והתחלתי לשמש כחבר בדירקטוריונים שונים ביניהם "אמריקה ישראל", "מועצת ההימורים" (טוטו), "כימיקלים לישראל". כמו כן תכננתי מפעלי מזון קטנים באסיה , אפריקה , דרום אמריקה.

תפקידי הציבוריים, שכולם בהתנדבות, התחלתי כמרכז סניף מכבי צעיר המשכתי כיושב ראש ההנהגה הארצית של מכבי צעיר, ולאחר מכן כגזבר מכבי ישראל, והמשכתי כיו"ר מכבי ישראל וחבר הנהלת מכבי עולמי, במקביל, בשבע עשרה השנים מ1996 עד 2013 נבחרתי ושימשתי כנשיא הועד האולימפי הישראלי.

בשנת 2008 הצטרפתי לדירקטוריון קק"ל וב-2011 נבחרתי להיות יו"ר וועדת החינוך של קק"ל. גוף זה הוא כמעט היחידי שדואג לחינוך ציוני יהודי בארץ ובחו"ל. בתקופתי הכפילה מחלקת החינוך של קק"ל את תקציבה ועקב כך את פעילותה בארץ ובעולם, תוך דגש על מדינת ישראל וקליטת יהודים בארצנו. סיימתי את תפקידי ב2016 ומקווה שהצעירים המחליפים ימשיכו בפעילות ציונית חשובה זו.

אשתי אם ילדי וחברתי הטובה ביותר נולדה בפתח תקווה 1939 סיימה תיכון ולאחר מכן סמינר למורות בגבעת השלושה. כבר בצעירותה נמשכה לחינוך ומגיל צעיר שימשה מדריכה למכבי צעיר ובגיל 17 שימשה כרכזת מכבי צעיר בגיל הצעיר ביותר בתפקיד זה. בצה"ל שימשה כמורה הראשונה להשלמת השכלה לחיילים בסיום השירות נישאה לי, ב-1960. שימשה מורה בפתח תקווה עד שעברנו לנס ציונה ב1962 ב1985 התחילה לנהל את בית ספר שקד. לאחר שיצאה לגמלאות התחילה לרכז בהתנדבות את ידיד לחינוך, גוף שעוזר לבתי הספר והצליחה לרכז למעלה מ100 מתנדבים.

תוך כל הפעילות ילדה את שלושת בנינו: אייל-1964,חן-1966,זיו (אבא של שחר)-1975, מהם יש לנו 10 נכדים: אור, אשד, פז, אלון, אמיתי, גל, שחר, דן, ענבר ושני. אנו משפחה מלוכדת שנפגשת בימי שישי לקידוש, לארוחת ערב,  אצלינו בבית, ליד שולחן מיוחד שהכנו, שיכול להכיל את כל המשפחה 18 איש ואפילו להוסיף עד ל32. מי שמכינה את הארוחות זאת חנה לבד, ואני רק עורך את השולחן, נמשיך כך כל עוד כוחינו איתנו. לגיבוש, נהגנו לטייל כל המשפחה בארץ ובשנים האחרונות גם כל המשפחה טסה יחד ליעד מתוכנן בחו"ל. הספקנו להיות בקרואטיה, סלובניה, הולנד, איטליה, בלגיה, טנזניה וזנזיבר. ובקרוב(בחופש הגדול) לארה"ב. סיוריים אלה עוזרים לגבש את המשפחה בעיקר כשלכל סיור כזה יש תוכן לימודי ותרבותי.

בחופש הגדול 2014 לקחנו את כל הנכדים לקייטנה כולל לינה ל-10 ימים אצלנו בבית. קראנו לזה קייטנת "סבא-תא".

הזוית האישית

סיפור חייו רב הפעלים, של סבא, המשתלב בסיפור חייה של המדינה, לנכדתו שחר.

מילון

ועד אולימפי
הוועד האולימפי בישראל הוא הגוף העליון שמאגד את כל הענפים האולימפיים בישראל, ומוכר על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כוועד אולימפי לאומי של מדינת ישראל.

ציטוטים

”חוד החנית“