מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא רות פשה מספרת לעדי

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99 %d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%99
תולדות חייה בתל אביב הקטנה

מקור שמי

נקראתי רות על שמה של רות המואבייה ממגילת רות וזאת מכיוון שנולדתי בערב חג השבועות שבו מקריאים בבית הכנסת את מגילת רות. שם החיבה שלי הוא רותי. שם המשפחה הוא פשה, במוצאו בעבר הוא שם טורקי, המשפחה עברה לבגדד שבעירק ושם שובש השם מ"פחה" לפשה. המשמעות של השם בארץ המוצא היא פחה, זה היה שם תואר למשפחה מכובדת ושליטה. בטיול שעשינו בטורקיה ניתן לשם כבוד והערכה מכיוון שזוכרים עדין את השם ואת מה שסימל. זו הייתה הפתעה מכיוון שכך גילנו שלא שכחו. שם המשפחה הקודם שאתו נולדתי הוא קליינמן. מוצאו של אבא שלי היה מרוסיה.

יום הולדת

תאריך הלידה הוא 7.6.1943 לפי תאריך עיברי ערב חג השבועות. אני מציינת את יום ההולדת בדרך כלל בזה שאני עושה משהו עם משפחתי וילדי. מציינים את האירוע במסגרת משפחתית.

משפחתי

אבא ישראל עלה מרוסיה ועבר חצי אירופה ברגל בגיל 13. אמא חנה נולדה בפולין ועלתה עם משפחתה לארץ כשהייתה בת 3. בעקבות עליה זו שהייתה בעצם בריחה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כל משפחתה של אמא חנה נספתה בשואה. אני זוכרת את אבא ואמא מתאמצים ומשתדלים לקיים את המשפחה. מבחינה כלכלית המצב בארץ לא היה טוב האוכל היה בהקצבה והורי עבדו קשה מאוד. גרנו הורי ואני באותה דירה עם סבא וסבתא.

סבא וסבתא שלי ברחו מפולין ברגע האחרון לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מכיוון שברחו לא הספיקו לקחת אתם שום דבר פרט לבגדים מועטים ומעט מאוד חפצים. הם הגיעו לארץ וחיו בה בצמצום ובקשיים לא מעטים. מהם לא נשארה שום מזכרת שעברה במשפחה. אמא ואבא שלי גם כן לא השאירו אחריהם דברים בעלי ערך כדי להעבירם במשפחה. מה שנשאר היה אגרטל מזכוכית עבה שאני זוכרת שבכל יום שישי היו בו פרחים טריים בעיקר גלדיולות (סייפנים) שנשמרו כל השבוע. בשלב יותר מאוחר הורי רכשו את השעון שעבר אלי ואני מקווה להעבירו אלה. כשילדי התחתנו ביקשתי מאמא שתקנה להם מתנה מכסף כמו חנוכייה או פמוטים לשבת כדי שיוכלו לחדש את המסורת ואת האפשרות להעביר הלאה במשפחה. ואכן כך היה.

משחקי ילדות

אני שיחקתי בעיקר בחמש אבנים, קפצנו בחבל, שיחקנו קלאס, וגם בתופסת בכל מיני צורות. שיחקנו גם בדוק בבית ובשלב יותר מאוחר בשבץ נא עם הורי ואחותי. היום אני משחקת בעיקר שבץ נא.

לימודים

הלכתי לגן ילדים פרטי, הייתה לנו גננת שאהבה שירים ישראלים ולימדה אותנו לשיר וגם לרקוד.

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99

בית הספר היסודי בו למדתי נקרא "יבנה" שהיה ברחוב יבנה בתל אביב. בית הספר היה קטן מאוד היו בו רק 8 כיתות מכיתה א' עד ח'. אני זוכרת חצר קטנה בה שיחקנו בכדור ובתופסת. הפעמון היה ידני והשרת היה עובר בחצר ומצלצל בכדי להזכיר לנו להיכנס לכיתה.

למדתי בתיכון "גאולה" בתל אביב, מכיתה ט' עד יב'. עסקתי הרבה בספורט בריצה ובקפיצה לרוחק. בבית הספר למדתי במגמה הומנית שכללה הרבה לימודי ספרות היסטוריה ותנ"ך. בית הספר היה מאוד גדול לעומת בית הספר העממי, וההסתגלות בשנה הראשונה לא הייתה קלה. סיימתי את לימודי בבית הספר התיכון.

בת מצווה

לא היה לי טקס בת מצווה. חגגנו יום הולדת 12 במסגרת משפחתית מצומצמת. לא היה מקובל בשנים ההם לעשות לבנות טקס בת מצווה, באופן מיוחד.

תנועת נוער

משך כל השנים הייתי בתנועת נוער. בשנים הראשונות במכבי צעיר זאת הייתה תנועת נוער שעסקה בעיקר בספורט ומכיוון שהייתי ספורטאית היה לי שם מאוד כיף. בערך בכיתה ו' עברתי לתנועת הצופים. השבט שלנו פעל בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. זה היה שבט שנקרא "גימנסיה הרצליה". שם עשינו פעולות בהם למדנו שירים חדשים וישנים למדנו על תולדות הצופים בארץ ובעולם וכן יצאנו למחנות ולטיולים והרבה בילויים ביחק הטבע. בשלב מסוים כשרצו לפתח את העיר תל אביב הרסו את בנין הגימנסיה הרצליה והשבט שלנו התאחד עם שבט "הקהילה" בתל אביב.

צבא

בתום לימודי התיכון התגייסתי לצבא במסגרת הנח"ל. יצאנו לגרעין באחד הקיבוצים. שם היינו שישה חודשים, משם לטירונות ואחר כך עברתי קורס מכיו"ת והדרכתי טירוניות בבסיס הנח"ל. אחרי השחרור מהצבא התחלתי ללמוד ולעבוד בו זמנית.

אחרי זה התחתנתי והקמתי משפחה עם עמיר פשה, נולדו ילדי ואחר כך נכדי והגדולה בהם היא עדי.

הזוית האישית

חוויותי בתכנית היו רבות. ראשית כל הנושא הרב דורי חשוב ומיוחד מבחינה חינוכית לכל ילדי ישראל, נהניתי להיות שותפה בתכנית חשובה זו. אחד הדברים המהנים ביותר היה חיזוק הקשר עם נכדתי עדי ששיתפה איתי פעולה בכל שלבי התכנית בסקרנות רבה.

מילון

מכי\
ראשי תיבות של מפקדת כיתה בצבא

ציטוטים

”"לקנות תמיד רק זוג נעליים אחד, אבל מתאים וטוב כי אם הנעליים לוחצות הפרצוף עקום"“