מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נס בתל אביב

גילה וליה בתכנית קשר רב דורי
חג הביכורים, תל אביב, 1949
איך מצאה אסתר לנדאו לבית שור את קרוביה בתל אביב 1936

נס בתל אביב  – סיפורם של אסתר ונחמיה לנדאו

ביום קיץ חם של חודש אוגוסט 1936, כשמדינת ישראל נקראה עדיין פלשתינה-א"י, הגיעה לנמל חיפה האונייה "ירושלים" ועליה קבוצת חלוצים מפולין, השייכים לתנועת "חלוץ המזרחי" שהייתה תנועה חלוצית דתית.

בין החלוצים שעל הסיפון היו שני צעירים, אסתר שור ונחמיה לנדאו. הם היו מאורסים אבל עדיין לא נשואים. היה ברור שכל עוד הם לא נשואים, הם אינם יכולים לגור ביחד, אלא כל אחד מהם צריך למצוא מקום לינה משלו. לנחמיה היה כבר אח אחד בארץ שהגיע מספר שנים לפניו וגר בתל אביב בחדר לא גדול אותו חלק עם מספר חלוצים. למרות הצפיפות בחדר, נחמיה הצטרף לחבורה ועבר לגור עם אחיו, ואילו אסתר עברה לגור באופן זמני באכסניה לנשים שנקראה "בית חלוצות" שהייתה בתל אביב על יד גן מאיר.

לאסתר היה קשה להיות כאן בארץ ישראל לבד וללא משפחה קרובה, ואז היא נזכרה שבת דודה רחוקה שלה בשם גוצ'ה ובעלה יקותיאל, עלו לפניה לארץ ישראל ויש להם מסעדה בתל אביב, אבל אסתר לא ידעה את כתובתם. מה עושים? ואז אמרה אסתר לנחמיה: "אם ליקותיאל יש מסעדה בתל אביב, בטח הוא מגיע לבית העיריה כדי לשלם מסים. נלך לשם ואולי נמצא אותו". אסתר לא הכירה את יקותיאל, אולם הייתה בידה תמונה שלו שקיבלה בזמנו מבת דודתה. אסתר ונחמיה הגיעו לבית העיריה הישן של תל אביב. המון אנשים חיכו בתור למשרדים השונים. חלקם חיכו על המדרגות בחוץ. אסתר הסתובבה בין האנשים, מציצה בפניהם ומציצה בתמונה שבידה, מנסה להשוות, אבל אף אחד מהגברים לא היה יקותיאל.

היה מאוד חם וכולם הזיעו. אסתר שלא הייתה רגילה לחום הארץ ישראלי, הרגישה ממש רע. נחמיה התייאש והציע לחזור הביתה. אסתר לא ויתרה. היה עוד פרוזדור אחד אותו היא עדיין לא בדקה. היא נכנסה לפרוזדור והחלה להסתכל לתוך החדרים ואמרה לנחמיה: "אם גם כאן יקותיאל לא יימצא, אז נחזור הביתה". יקותיאל לא היה באף חדר.

אסתר ונחמיה עמדו לצאת מהבנין כשלפתע ראתה אסתר עוד חדר אחד שבו היא לא ביקרה. בחדר ישב אדם אחד ליד שולחן. האדם ישן שנת ישרים כשידו האחת תומכת בראשו ונשענת על השולחן. אסתר התקרבה אל הישן והתכופפה על מנת להציץ בפניו. נחמיה הזהיר אותה שהאדם הישן עלול להתעורר ולכעוס עליה ואז יהיה לה לא נעים. אסתר לא שמעה לו והתקרבה אפילו יותר.

האדם הישן אכן התעורר, פקח עיניים, הסתכל באסתר ואמר: "הוי, אסתר שור! שלום! איזה מזל! באתי לעירייה לשלם מסים עבור המסעדה. כבר זמן רב שאני מתכנן לעשות זאת והיום החלטתי לבוא".

יקותיאל חיבק את אסתר ואמר: "ברוכה הבאה לארץ ישראל".

%d7%9c%d7%99%d7%94-1

אסתר ונחמיה לנדאו

%d7%9c%d7%99%d7%94-2

ג'וצה ויקותיאל

 

קצת על משפחת אסתר ונחמיה לנדאו, ההורים של סבתא גילה

ההורים שלי, אסתר לבית שור ונחמיה לנדאו, נולדו בעיירה בשם כשאנוב שהייתה קרובה מאד לעיר הגדולה קרקוב. בין שתי מלחמות העולם, העולם היהודי בפולין ובכל מזרח אירופה היה מאד תוסס, פעיל מבחינה תרבותית וחברתית. תנועות הנוער היהודיות פרחו בכל עיירה. היה ברור לכול שיהודים צריכים למצוא פתרון למצב הקשה של יהודים באירופה באותה תקופה. היה עוני והייתה אנטישמיות.

הורי השתייכו לתנועה חלוצית ציונית דתית בשם "חלוץ המזרחי" ועלו לארץ כחברי התנועה בקיץ 1936. אמי סיפרה שברחוב אלנבי הלכו גמלים על החול.

הורי הגיעו לתל אביב כזוג מאורס ומיד התחתנו בבית ועד הקהילה ברחוב יבנה בתל אביב. החתונה הייתה מאד קטנה שכן המשפחות נותרו בפולין. תל אביב הייתה אז עיר מאד צעירה. ולדברי אמי, בחתונה לא היה אף אדם מבוגר מלבד הרב.

למן ההתחלה גרו הורי ברחוב שינקין 60, בדירה שכורה בדמי מפתח. הדירה הייתה בת 3 חדרים. בכל חדר גרה משפחה. המטבח והשירותים היו משותפים. בדירה זו הורי גרו למעלה מששים שנה. שם נולדנו אחי ואני.

במשך השנים שתי המשפחות האחרות התפנו ואנו גרנו בכל שלושת החדרים. אבי עבד כל חייו בבית מלאכה קטן שהקים למכנסי נשים שהיה ממוקם ברחוב אחד העם 20, מול גימנסיה "הרצליה" הידועה שהיום עומד במקומה "מגדל שלום". אבי מספר שכאשר הרסו את הגימנסיה, עמדו אנשים ברחוב ובכו. דבר לא עזר והטעות ההיסטורית האיומה הזו אכן קרתה.

החיים בתל אביב של אז היו מאד נעימים. שינקין היה רחוב מאד אהוב עלי. רחוב של חנויות מגוונות בהן יכולת למצוא כל מה שאדם צורך בחייו, למן חוט ועד שרוך נעל, כולל: ירקות, מכולות, חנות לביצים, חנות ליינות, שמלות, נעליים, פרחים ועוד. היו גם בעלי מלאכה – חשמלאים, שרברבים, סנדלרים, חייטים, רופאים. בקיצור, יכולת לעבור בשינקין חיים שלמים.

אני למדתי בבית ספר דתי לבנות "תלפיות" ברחוב העבודה שהיה קרוב לביתי ואחר כך למדתי בתיכון עירוני דתי ברחוב צייטלין. מכיתה ד' הייתי חברה בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא". העולם שלי היה מאד הומוגני. הבית, בית הספר ותנועת הנוער היו עולם אחיד של ערכים ואורח חיים.

 

הזוית האישית

ליה, הנכדה: "אני למדתי מהסיפור שסבתא רבתא אסתר לא ויתרה על חיפוש המשפחה שלה ואכן הנס קרה. מסבתא גילה למדתי, ועדיין לומדת, את הכל ההסטוריה של עם ישראל ושל המשפחה שלה ושלי ועל החיים של פעם.

סבתא: היום אני לא דתית אבל מאד מחוברת לתרבות היהודית והציונית. זאת ניסיתי להעביר לילדיי ולנכדיי, ובהן בראש וראשונה נכדתי הבכורה ליה אשר בגיל שלוש ידעה כבר לשיר משירי ארץ ישראל.

 

מילון

הומוגני
אחיד

ציטוטים

”"סוף מעשה במחשבת תחילה"“

הקשר הרב דורי