מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

נוף ילדותי בתל אביב

111 1%d7%90%d7%aa%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%a8
תל אביב בשנות החמישים

נוף ילדותי בתל-אביב נולדתי בעיר תל-אביב לפני קום המדינה. לא היה לנו מקרר חשמלי ולכן היה צריך קרח כדי לשמור על המצרכים שהיו במקרר, בתחתית המקרר הייתה קערה שהקרח נמס לתוכה ובכל יום שהקערה התמלאה שפכנו את המים לכיור. ולפעמים בהעברה נשפכו חלק מהמים על הרצפה. 

%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a8-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%97-1

בכל יום עברה ברחוב עגלת קרח רתומה לחמור או לפרדה שהובילה בלוקים של קרח. למוכר היה חוד ברזל דוקרני והוא היה חותך לשליש או לרבע את הבלוק של הקרח ואנחנו לקחנו הביתה עם צבתית מיוחדת שתפסה את הקרח. אנחנו הילדים אספנו ואכלנו את שאריות הקרח שנפלו לרצפה- ממש התענגנו בימי הקיץ למצוץ את הקרח הקריר. כיוון שלא היה מזגן היינו מחממים את הבית בתנור נפט, היה עובר עגלון עם עגלה אדומה רתומה לחמור או סוס, המושכות היו רתומות על בירכיו ובחלק האחורי היה מיכל נפט גדול, ואנחנו עם פחיות או ג'ריקן מהצבא הבריטי, שהיה לו ברז שממנו נשפך הנפט. הג'ריקן הומצא בגרמניה עשוי ממתכת כבדה עם מכסה למעלה שנפתח בקלות שהומצא עבור המלחמה  במדבר המערבי באפריקה,  אז עוד לא היו מכלים מפלסטיק. הוא היה קורא "נפט, נפט" וכל עקרות הבית יצאו החוצה לקנות נפט.  הנפט שימש לבישול בפרימוס ובפתיליה ולחימום הבית. היה מסתובב בכל יום ברחוב חלבן עם תוצרת טרייה שמחלק חלב בכדים גדולים ומעביר לתוך כדים קטנים שהבאנו מהבית, כשהחלבן העביר את החלב לכדים שלנו נשפך חלב על הרצפה ברחוב וכל החתולים באו ללקק את החלב.

%d7%97%d7%9c%d7%91%d7%9f3

היה רוכל סמרטוטים: אלטע – זאכן שעובר בין הבתים עם העגלה וסוס ולוקח את כל החפצים שאנחנו לא צריכים. היה משחיז סכינים שעובר מבית. לבית על אופניים עם מכונת השחזה ועקרות הבית שסכיניהם קהו מרוב שימוש הביאו אליו להשחיז וזה עלה גרושים ספורים.

%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%99%d7%96-%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d

 היו מצחצחי נעליים שישבו על שרפרף נמוך מעץ

%d7%9e%d7%a6%d7%97%d7%a6%d7%97%d7%99-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d

עם ארגז בציפוי נחושת מבריקה ועליו כל מיני קישוטים. נעמדים מולו מקפלים את המכנסיים שלא יתלכלכו, שמים בשני הצדדים קרטונים – שלא ילכלך את הגרביים, ומצחצח בהתחלה במשחה הברשה ואחר כך הברקה עם בד רך. בדרך כלל רק העשירים יכלו להרשות לעצמם. אנחנו צחצחנו את הנעליים בבית לבד.

היה עגלון עם עגלה וסוס שמכר אבטיחים טריים

%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%91%d7%98%d7%99%d7%97%d7%99%d7%9d

או חצי אבטיח עם גרעינים שחורים ולבנים, שאותם ייבשנו בשמש. הייתה לו סכין חדה מאוד והוא חתך את האבטיח האדום והעסיסי והמיץ התפזר לכל עבר ואנחנו הילדים מאוד אהבנו לטעום ממנו. היו מוכרי סברס, עם קוצים בשפת היםשהיו קולפים על משטח האופניים שלהם ומוכרים לילדים

%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a8-%d7%a1%d7%91%d7%a8%d7%a1

בים היה מסתובב מוכר ארטיקים "ארטיק קרטיב", עם תיבה גדולה מעץ על הכתף ומוכר לכל הרוחצים בים. היו ברחובות פינות למכירת תירס חם שהתבשל בתוך פיילה גדולה והריח המגרה משך אותנו והטעם "גן עדן".

%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a8-%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%a1-%d7%97%d7%9d

כיוון שהיה חם מאוד הלכנו בכיף לשפת הים שיחקנו מטקות ומשחקי חברה, אז לא היו מזגנים. בתל אביב בשדרות רוטשילד היה צלם שעמד עם חצובה,מצלמה עתיקה. הוא עטף את עצמו בגלימה שחורה וצילם. קראו לזה "פוטו רצח" כי התמונות לא היו טובות.

%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%95-%d7%a8%d7%a6%d7%97

 היה גם זגג שהסתובב ברחובות ותיקן חלונות שנשברו וצועק: " זגג, זגג…"

%d7%96%d7%92%d7%92

והיה מוכר נקניקיות שעלה מגרמניה ( הוא היה פרופסור). הוא עמד תמיד ליד קולנוע מוגרבי ומכר נקניקיות עם חרדל.

%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a8-%d7%a0%d7%a7%d7%a0%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%aa

הוא עמד עם מגבעת גדולה לבנה וכפפות. במכולת היינו קונים בהקפה, כלומר בלי לשלם במזומן, אלא רק לרשום על החשבון. קנינו: לחם שחור או חצי לחם שחור, זיתים מהפח הגדול  שהמוכר היה נותן לפי המשקל.

%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%aa

 

הזוית האישית

אתי רגב מסכמת: כשאני נזכרת בילדותי בתל אביב תחושה נעימה מתפשטת בכל גופי ואני מחבקת בחום את כל הזיכרונות ומתגעגעת מאוד מאוד!!!. רקדנו ריקודי עם, היינו בצופים, שרנו שירי ארץ ישראל בהתלהבות רבה. ממש ילדות מקסימה!!!

מילון

בלוקים של קרח
גוש גדול של קרח[ מים קפואים]

ג\'ריקן
מיכל עשוי מפלסטיק מימי האנגלים.

מכונת השחזה
מכונה שמחדדת את הסכינים.

ציטוטים

”"דור הולך ודור בא"“