מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחה של קיבוץ גלויות

סבא חייבי עם הנכדים
אנט חייבי בילדותה,בביה"ס בפריז
מצד אבא, צרפת ותימן ומצד אמא ישראל ורומניה

שמי אנט חייבי, נולדתי בשנת 1947, בעיר פריז, בצרפת. 

הסיפור של משפחת רייזמן ( שם משפחתי לפני נישואי) ומשפחת גרינקורן מתחיל בפולין. בגלל מצב הקשה בפולין (פוגרום ,חוסר עבודה). שתי המשפחות הגיעו לצרפת. קודם הגיעו האבות לחפש עבודה ומקום מגורים. האימהות  הם הגיעו אחר כך ביחד עם הילדים, שזה היה בעצמו מסע מאוד קשה. הם לא ידעו שפה, חוץ מיידיש והתלאות מהנסיעה היו קשות. כשהגיעו לפריז, סידרו את הילדים בבתי ספר. קודם הילדים הלכו לבית ספר יהודי ואחרי שנתיים עברו לבית ספר צרפתי שהיה קרוב לבית.

תמונה 1

הילדים גדלו וההורים השתלבו בעבודה. שתי המשפחות עבדו כחייטים. הם עדיין לא קיבלו אזרחות צרפתית דבר ששינה את אורך החיים בהמשך. הילדים וההורים השתלבו בחיי הקהילה היהודית והיו הולכים לבית כנסת, ואוכלים כשר. הבנים חגגו בר מצווה. כאשר התקרבה המלחמה, היות שהם לא היו צרפתים חוץ מאח של אמא שלי לא לקחו את הבנים לצבא. האח הבכור גויס לצבא הצרפתי ונלקח בשבי על ידי הגרמנים כבר בתחילת המלחמה. הוא היה במחנה שבוים. אבא שלי התגייס ללגיון הזרים ונשלח לצפון אפריקה.

תמונה 2

שאר בני המשפחות הסתתרו במשך כל המלחמה. במשפחת רייזמן נספו ההורים, שתי אחיות ואח. במשפחת גרינקורן נספה אב המשפחה. אחרי המלחמה התחילו חיים חדשים. הבן הבכור של משפחת רייזמן התחתן עם הבת של משפחת גרינקורן ואני נולדתי.

המשכנו לגור בדירה של משפחת גרינקורן ואני הלכתי לאותו בית ספר בו למדה אמא שלי אפילו קיבלתי את אותה המורה. היא נהגה לאכול סוכריות גומי בזמן השיעור בזמן של אמא שלי וגם בזמן שלי. בית הספר שלי היה שונה מבית הספר של נכדתי. המשמעת הייתה יותר מחמירה, הייתה הפרדה בין בנים לבנות זאת אומרת בית ספר לבנים ובית ספר לבנות לא בגלל הדת כמו שבארץ אבל בגלל חוק מדינה.

בשנות השבעים המצב השתנה והילדים התאחדו. הייתה לנו תלבושת, חלוק לפי רצון ההורים בבית הספר היסודי וחלוק אחיד בתיכון. השם של כל ילד היה רקום על החלוק. היחס כלפי המורים היה נוקשה, פנינו למורים בשמות המשפחה והם קראו לנו גם בשמות המשפחה. לתלמידים עם שם משפחה לא צרפתי מקורי המורים היו נותנים פרשנות אחרת לשם ולא התאמצו במיוחד להגיד את השם בצורה נכונה, זאת הייתה הרגשה לא נעימה במיוחד אבל למדנו לחיות עם זה.

תמונה 3

הייתי בת יחידה מאוד קשורה לבני דודים. הכל עשינו ביחד חופשים, מסיבות ובעיקר חגים. סבתא שלי דאגה לקבץ אותנו אצלה כל יום ראשון (זה היום חופש בצרפת) ולבשל לנו מטעמים שכולם אהבו במיוחד.

חברות בתנועת הנוער הציוני

בגיל עשר התחלתי לבקר בתנועת נוער (הנוער הציוני) דבר ששינה את המשך החיים שלי. הכל הסתובב סביב הפעולות בשבט. שלוש פעמיים בשבוע נפגשנו בשבט ובכל חופש אפשרי הינו יוצאים כולנו ביחד לאכסניית נוער. בחופש הגדול היינו יוצאים למחנה קיץ במשך חודש ישנים באוהלים מבשלים לעצמנו. כל הפעילויות היו מסביב מדינת ישראל. שרנו בעברית למרות שלא ידענו עברית למדנו שירים בעל פה אחרי שכתבנו אותם פונטית. רקדנו ריקודי עם עד שעות הלילה. שמענו הרצאות על כל מה שקורה בישראל וגם למדנו על אבות המדינה. זה היה הפרק חיים נפלא. כל החברים שלי היו מהתנועה ועד היום נשארו חברים שלי, חלק עלו לארץ וחלק נשארו בצרפת. התחלתי שם כחניכה בקבוצה של הצעירים עברתי להיות מדריכה ובהמשך ראש שבט בפריז.

העלייה לישראל

אחר כך עליתי לארץ. בשנת 1967 הייתה מלחמת ששת הימים ועקבנו מפריז בדאגה על איך המלחמה מתקדמת. בסוף המלחמה עליתי לארץ ועברתי לגור בקיבוץ הסוללים כמתנדבת. הייתי שם חודשיים וחזרתי לצרפת להשלים בגרויות. באותו שנה חזרתי לארץ והתחלתי במרכז קליטה בחיפה ללמוד עברית באולפן. בתום האולפן נרשמתי לאוניברסיטה עברית בירושלים ללימודי ספרות צרפתית.

הכרתי המון אנשים וגרתי במעונות הסטודנטים עם צעירה ישראלית מתל אביב שגם למדה צרפתית. היה חשוב להנהלת המעונות לשים בכל חדר סטודנטית מהארץ ואחת מחוץ לארץ. התיידדתי מאוד עם הבחורה שהזמינה אותי כמה פעמיים אליה הביתה. הכרתי את האחיות שלה וכשאחת מהן התחתנה היא הזמינה אותי לחתונה. שמחתי מאוד והתכוננתי הרבה. באותה חתונה הזמין אותי לרקוד בחור נחמד שהיה בן הדוד של הכלה והיום הוא הסבא של מיקה, בעלי.

תמונה 4

 בעלי

הסיפור של בעלי, בעצמו מאוד מעניין. ההורים שלו הגיעו בתחילת שנות הארבעים מתימן אחרי מסע קשה. הם השתקמו קודם במחנה עולים ואחר כך במעברת אוהלים בכפר סבא, שם נולד וגדל בהתחלה בעלי. כשהוא היה בן שלוש, הם עברו לבית שרכשה המשפחה. זה מה שנקרא קיבוץ גלויות: ילד ישראלי שההורים הגיעו מתימן מתחתן עם ילדה צרפתייה שההורים שלה הגיעו מפולין והם מייסדים משפחה נהדרת.

אמא שלי הצטרפה אליי אחרי שהתחתנתי והייתה חלק חשוב במשפחה המורחבת. החלום שלה התגשם כשנולדו הילדים שלנו. תחילה נולד עמיר. שמחה גדולה במשפחת חייבי, הנכד הראשון של אבא של בעלי. אחר כך נולדה ענבל ולאחר מכן נולד עידן. ראשית פגש עמיר את דפנה, ענבל פגשה את רונן ועידן עוד לא פגש אבל עוד יפגוש. קודם כל עמיר ודפנה הולידו את מיקה שכיום כבר בת 10 וחצי, לאחר מכן הולידו את איתן שכיום הוא בן 7 וחצי לבסוף הולידו את אורי שכיום בן שנה ושבעה חודשים. בנוסף ענבל ורונן הולידו את יהונתן שכיום בן 4 וחצי ולבסוף הולידו את ליה שכיום בת שנה ושלושה חודשים.

תמונה 5

לא נוכל שלא לציין את המשפחה של דפנה: סבא שי שמעניק הרבה לנכדים והאחים של דפנה עם המשפחות שלהם. נזכיר כאן גם את אמא של דפנה, מיכאלה(מיקי) שלא זכתה לפגוש את כל הנכדים שלה שמאוד מסוקרנים לגביה.

אנחנו משפחה של "קיבוץ גלויות". בחרתי בשם זה , מפני שוא מאפיין את המשפחה שלי. מצד אבא זה שורשים מצרפת ותימן ומצד אמא יש לנו את ילידי ישראל ורומניה.

העשרה

יהדות צרפת

"יהדות צרפת היא מהגדולות, העתיקות והמפוארות שבקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושל מתחים לסירוגין. לא פחות מחמישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלה". ויקיפדיה

הקשר הרב דורי

המורה המוביל: אשל הרשקוביץ

המדריכה: ליאורה כהן

תשע"ו

 

מילון

יהדות צרפת
יהדות צרפת היא מהגדולות, העתיקות והמפוארות שבקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושל מתחים לסירוגין. לא פחות מחמישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלה.

פוגרום
רדיפת יהודים

ציטוטים

” משפחה של "קיבוץ גלויות" אנחנו משפחה שכזאת, מצד אבא, צרפת ותימן ומצד אמא ישראל ורומניה.“

הקשר הרב דורי