מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכפר קטן בשנת 1933 בחודש דצמבר, למשפחה במעמד בינוני.

 

אבי היה תלמיד ישיבה קצין בצבא אוסטרו-הונגרי. הכיר את אמי והוא קצין אספקה בצבא. יום אחד רכב על סוסו בכפר וראה את אמי שהייתה בת 15 וחצי וכעבור שבוע היו נשואים. נולדו להורי 6 ילדים, 2 נפטרו בגילאים בן חודש לשנה. אני בן הזקונים.

 

בהיותי בגיל ארבע, הורי עברו לעיר הבירה של הונגריה בודפשט. שם נפגשתי עם השואה ההיתי בגיל 10. סבא וסבתא שלי מצד אמי נרצחו מיד בהתחלת המלחמה כשהגרמנים הגיעו להונגריה.

 

סבי וסבתי ז"ל 1945

 

 

כמו כן אחד האחים מצד אמי שנרצח עם משפחתו. יש לנו תמונה של דודי, אח של אבי אחד מתוך שלוש עשרה אחים שנרצחו עם המשפחות שלהם.

 

הספקתי ללמוד רק 4 כיתות. לאחר השואה שאותה עברנו זמן קצר בגטו ומשם אבי הבריח אותנו לבונקר מתחת לאדמה לתנאים ללא תנאים ללא מים חימום או חשמל. אכלנו אוכל מינימלי. בבונקר היינו 6 מבוגרים ושני ילדים. האזור שהבונקר היה שוחרר על ידי הצבא הרוסי. בבוקר מוקדם נפרץ דלת הבונקר (מקלט) בכניסה עמד קצין רוסי וציווה עלינו ברוסית להרים ידיים, אבי דיבר הרבה שפות כולל רוסית ואמר לו: "אל תירה אנחנו יהודים". הקצין הרוסי אמר לאבי:" אתה משקר באזור הזה אין יהודים". הקצין הכניס יד לכיס והוציא ספר תפילה בעברית והגיש לאבא שלי. מאחר שאבי היה תלמיד ישיבה וקרא בספר התפילה כך הקצין השתכנע שאנחנו יהודים ודאג לנו לשמירה על המקום ולמזון, והתברר שגם הוא יהודי, הוא ביקש מאבי לא לגלות לחיילים שלו שהוא יהודי. הקצין היה מפקד חטיבה.

 

לאחר השחרור מהגרמנים משפחתי חזרה לכפר הולדתי. לאחר כשנתיים וחצי בכפר נפגשתי עם התנועה הציונית והצטרפתי לעליית הנוער בפנימייה של דרור הבונים. בשנת 1948 לפני הקמת המדינה אני ובת אחותי שהייתה בגיל 4 יצאנו מהונגריה שהיינו בצרפת כחצי שנה משם עלינו לישראל.

 

בינואר 1949 עלינו לישראל והגענו לבית העולים לקריית חיים ליד חיפה. בת אחותי נלקחה לאמא שלה שהייתה כבר בישראל בקיבוץ מעוז חיים. אני סירבתי ללכת לקיבוץ ומצאתי בית עזוב של שלושה חדרים. הבית היה ללא חלונות וללא דלתות התארגנתי, אספתי קרשים ובניתי מזה חלונות, דלתות, שולחן, מיטה, ספסל ועוד.

 

הורי הגיעו מהונגריה בערך בסוף מרץ לקראת פסח. לאחר מספר חודשים אבי ארגן קבוצה "יוצאי הונגריה ורומניה" ועלינו לקרקע להקמת מושב בגליל שם המושב היה של כפר ערבי תרביכה היום המושב נקרא שומרה. משם המשפחה שלי עברה למושב אחר.

 

אבי נפטר בגיל 56 ואני בן 17. גייסו אותי לצבא לאחר שחרורי מצה"ל התגייסתי למשטרת ישראל לשנה אחת ותוך כדי השרות במשטרה הכרתי את אשתי לעתיד. לאחר החתונה נשאלתי אם אני מוכן ללכת לים המלח לשמור על נשיא מדינת ישראל לשבוע ימים בים המלח הנשיא יצחק בן צבי. התנאי שלי היה אם אני יכול לצרף את אשתי כי זה היה ירח הדבש שלנו.

 

סבא נזכר בשירות החובה שלו ומספר:

"בהיותי בשרות חובה עברתי קורס מפקדי כיתות. באחד הפעמים ירדנו לאימונים לאזור שדה בוקר. בשבת בבוקר בידיעה שבן גוריון ראש הממשלה לשעבר נמצא בשדה בוקרלקחתי את הכיתה שלי לפגוש את בן גוריון. הגענו לשדה בוקר ובדיוק בן גוריון יצא מדיר הכבשים, ופגשנו אותו. הוא פנה אל הכיתה שלי והבין שאני האשכנזי היחיד. פנה בן גוריון אל החיילים שלי שכולם היו יוצאי מרוקו ואמר להם בהומור של בן גוריון: "תיזהרו מהאשכנזי".

 

אשתי ואני הולדנו 7 ילדים (אמא של יובל היא השלישית), 22 נכדים ו-4 נינים (בינתיים). היום אנחנו מתקרבים ל-60 שנות נישואים שזה יהיה ב-2016 בחודש מאי ה-17. זה הסיפור של סבא בקיצור.

 

סבא מספר לי על יצחק בן צבי:

הנשיא יצחק בן צבי – "י"ח בכסלו ה'תרמ"ה, 24  בנובמבר 1884 ‏ כ"ט בניסן ה'תשכ"ג, 23 באפריל 1963  היה נשיאהּ השני של מדינת ישראל, חלוץ בתקופת העלייה השנייה, מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל.  היה ממייסדי" פועלי ציון", יו"ר הוועד הלאומי,חבר ועד הקהילה בירושלים.  נבחר שלוש פעמים לכהונה כנשיא מדינת ישראל." ויקיפדיה

 תשע"ו