מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסע בזמן

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94 img_0423-2
סיפור חייו של יצחק ליפשיץ

ראשית דבר, לאורך שנותיי תהיתי מה אנו, הוותיקים מתחילים לדורות הבאים שהרי כל תכליתם של מעשינו, הם להוות דוגמה ורצון להמשכיות, ואז הגיעה לירון נכדתי, וביקשה ממני להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" שלא הכרתי ולא ידעתי מה משמעותו ומה תרומתו. במשך הזמן, נפרשו לפני נכדתי השורשים המשפחתיים שרובם לא היו ידועים לה, ושרק ידעה עליהם ברפרוף ולהלן תמציתם.

לידה

נולדתי בעיר תל-אביב ב-09/11/45 בבית החולים הדסה להוריי עזרא ולאה. משפחתנו שהייתה ציונית לאומית הוגדרה על ידי הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה כמשפחה של "טרוריסטים". באותו הזמן אבי, עזרא ז"ל היה עצור במחנה לטרון בגין שיתוף פעולה עם המחתרת, ושוחרר לברית שלי בערבותו של השופט משה עציוני שהיה דודה של אימי. דודי, שלמה, היה עצור גם כן אבל הוגלה יחד עם ראשי המחתרת לאריתריאה ונודע לו על לידתי רק ממכתבים. משפחתי, מצד אבי, מוצאה מירושלים שבה נולד גם אבי וסבי שאני קרוי על שמו. לאחר שנתיים עברנו לעיר חולון למשך כשנתיים, ובשנת 1949 התבססנו בעיר בת-ים בבניין שבנה דב ליניבקר, אביה של רחל סגל הלוקחת חלק בתכנית זו.

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%94%d7%9c

בית ספר

כשמלאו לי 6, התחלתי את לימודי בבית הספר "תחכמוני" ובו למדתי במשך 8 שנים. בית הספר שהיה בית ספר דתי לא הקפיד כל כך אם אני דתי ומקיים מצוות. למדתי שם יהדות ותפילות תנ"ך ותלמוד, וכמובן, חגגתי את בר-המצווה כדין. לימודי בבית הספר הדתי העשירו את ידיעותיי על ארץ ישראל ויהדותי. בבית הספר למדנו גם ספורט ומוסיקה (שלא כל כך הצטיינתי בה ושוחררתי משיעוריה עקב זיופיי המרשימים, אך בספורט כן, והייתי מצטיין בריצות למרחק). בית הספר באותה תקופה, לא הצטיין בעזרים כמו היום. השתמשנו בלוח וגיר ויותר בתמונות כמו: מפות על הקיר, תמונות של מבנה הגוף כשונה מהיום, כשהחומר מלומד בעזרת אמצעים טכנולוגיים. גם מתקני הספורט היו עלובים, לא היה לנו אולם ספורט והתעמלנו בחצר על חבלים וסולמות. בהפסקות, שיחקנו כמובן בכדורגל על מגרש חול שהשערים בו היו מסומנים על ידי אבנים. שיחקנו גם במחניים ובדודו (שהוא משחק כמו בייסבול רק שמורכב ממקל ארוך ומקל קטן שאותו צריך להעיף למרחק בעזרת המקל הגדול). המורים, ברובם היו מבוגרים, ועונשים שהיינו מקבלים היו: "עמוד בפינה", מכות בסרגל על כף היד ולעיתים משיכות באוזן. לאחר סיום לימודי, בבית ספר "תחכמוני" התחלתי את לימודי התיכוניים בבית ספר "אליאנס" ברמת-אביב שבו הייתי מחזור ב'. בית הספר הזה הצטיין בחידושיו: חדרי מעבדות, אולם ספורט מפואר, וכד'… בית ספר זה נפתח בתקופת הזוהר ביחסי ישראל וצרפת, והיה בעל ייחוד צרפתי. למדנו בו את כל המקצועות ברמה מאוד גבוהה ובמיוחד למדנו צרפתית. במסגרת בית הספר למדנו הרבה על התרבות הצרפתית, בו גם אנגלית ומדעים.

%d7%9c%d7%97

צבא

לאחר סיום לימודי, התגייסתי לצבא והתחלתי את שירותי כמדריך נוער (גדנ"ע). במסגרת שירותי, הדרכתי בני נוער במקצועות צבאיים, ובמיוחד בקליעה למטרה (צלפים). המשכתי להדריך בני נוער בעלי רקע קשה ומוגבלויות. דבר שגרם לי לסיפוק רב כיוון שהתוצאות בשטח היו מדהימות. נהגתי לקחת אותם גם למוזיאונים והצגות, מה שלא היה מקובל באותה תקופה. לאחר סיום שירות החובה, גויסתי לחיל השיריון ובו שירתתי במילואים. במסגרת זו, לחמתי במלחמת ששת הימים בגבול הירדני ובשטחי יהודה ושומרון ולאחר מכן, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. לאחר תום מלחמת יום כיפור, שירתתי במלחמת ההתשה ברמת הגולן. לאחר סיום מלחמת ההתשה, המשכתי לשרת במילואים גם כן ברמת הגולן ובמסגרת המילואים השתתפתי במלחמת הלבנון השנייה. באותה העת, נפטר אבי ושוחררתי ממלחמת שלום הגליל.

%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%93%d7%93%d7%93%d7%94

זוגיות ומשפחה

את אשתי זהבה לבית שיינברג, הכרתי כשהייתה בת 16.5, מה שנקרא אהבה ממבט ראשון. לאחר 3.5 שנות חברות, החלטנו למסד את הקשר ולהתחתן, דבר שלא היה יוצא דופן באותה תקופה (להתחתן בגיל צעיר). התחתנו ב-09/08/66 באולמי גילטון על ידי הרב הראשי לצה"ל, הרב מרדכי פירון. לאחר כ-3 שנים, נולדה ביתנו הבכורה, שגית ואחריה, כ-3 שנים, שרית, ולאחריה, דנה. גידלנו את בנותינו לתפארת בעיר בת-ים. לאחר מכן, התגוררנו כשנה בארצות הברית לרגל עסקיי וחזרנו  בשנת 1987 לארץ. השהייה בארצות הברית עזרה מאוד לבנותיי להעשיר את ידיעותיהן בשפה האנגלית. בנותינו למדו בבית ספר "סוקולוב", ולאחר מכן, בתיכון "שז"ר ורמות". בשנת 1988 עברנו לראשון לציון, שבה למדה דנה, בתנו הצעירה בבית הספר "העמית". חגגנו כמובן לאורך השנים את חגיגות בת-המצווה של בנותינו ובהמשך את חתונתן. לשגית, בתנו הבכורה נולדו שלושה בנים: איתי המשרת כיום בחיל האוויר, גיא המשרת גם הוא בחיל האוויר, וירון שהינו ספורטאי מחונן ושחקן כדורסל מצטיין. לבתנו, שרית נולדו שלושה ילדים: לירון שלומדת בכיתה ו' ומצטיינת בלימודיה, ליאן שגם היא ספורטאית מצטיינת, ובמיוחד בכדורסל ובכדורגל, ועידן, אחרון חביב, שמצחיק את כל המשפחה. לבתנו, דנה נולדו שני ילדים, בן ובת: תבור, הבכור ונועם, הקטנה.

%d7%9c%d7%a0

אחרית דבר, לאחר שבועות של חשיפה וגילוי אשר גרמו גם לי להתרגשות מחדש, אני חושב שפרוייקט "הקשר הרב דורי" תרם רבות לנכדתי להכיר את משמעות החיים בארץ ישראל. על אף הקשיים הרבים, לאורך שנות המדינה יש לנו ארץ נהדרת שטוב לחיות בה ולגדל את דור ההמשך.

הזוית האישית

יצחק ליפשיץ: הצטערתי לשמוע  שנשארה לנו רק עוד פגישה אחת במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". ימי השישי החודשים האחרונים היו בשבילי חוויה שלא נגמרת וחיכיתי להם בקוצר רוח. הם חיזקו את הקשר בינינו (לא שהוא לא היה חזק קודם לכן) והחזיר אותי שנים רבות לאחור. אני מקווה, שהפרוייקט תרם לנכדתי רבות וגרם לה להבין עד כמה מורשת משפחתנו בתולדות מדינת ישראל, כי הרי את כבר דור שביעי בארץ. ימי השישי יחסרו לי מאוד. (יצחק ליפשיץ).

לירון: נהניתי מאוד לאורך כל  מפגשי התכנית. בתכנית זו ניתנה לי ההזדמנות הטובה ביותר לבלות עם סבא וללמוד על תולדות משפחתי. השכלתי מאוד בנושא היהדות והציונות שהיה מהן בשפע במשפחתי, ולמדתי על דרך החיים בעבר. כל יום שישי היה בשבילי חוויה בלתי פוסקת, ולא רציתי שייגמר. היה לי כיף לפגוש אותך כל יום שישי, וללמוד עלייך.

מילון

משחק דודו
משחק דודו, הינו משחק זהה לבייסבול, אך שבשונה ממנו, מטרת המשחק היא להעיף כמה שיותר רחוק מקל קטן בעזרת מקל גדול.

ציטוטים

”משפחתנו שהייתה ציונית לאומית הוגדרה על ידי הבריטים ששלטו בארץ באותה תקופה כמשפחה של טרוריסטים. “