מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבתא ז'קלין עולה ממרוקו לישראל

סיפור חייה של סבתא זקלין אטיאס (כנפו)

סבתא ז'קלין אטיאס (קנפו) נולדה בתאריך 24/2/1952 בעיר קזבלנקה שבמרוקו להוריה רחל ושלמה קנפו ז"ל.

הבית בו התגוררו במרוקו היה ענק, יחד עם סבתא, הוריה וארבעת אחיה (מסעוד ז"ל, איציק ז"ל, עמרם וגבריאל) גרו איתם גם סבא וסבתא שלהם. הבית שלהם תמיד היה מלא אורחים ושמחה, סבתא רבא שלי הייתה ידועה בהכנסת אורחים. בביתם שבמרוקו דיברו ערבית וצרפתית. סבתא ומשפחתה חיו בשכונה שלא היו בה הרבה יהודים אבל היא מספרת שהיחסי שכנות עם כולם היו טובים מאוד, זה לא כמו היום.

היה להם שכן ערבי שכל הזמן הגן על משפחתם בזמן שהיו פוגרומים, הוא הציל את אבא של סבתא ואת דוד שלה מרצח לא פעם ולא פעמיים. סבתא למדה בבית ספר יהודי "בית רבקה", "היה פחד על הבנות היהודיות משום שערבי מרוקו היו חוטפים בנות יהודיות ומחתנים אותם עם ערבים. ההורים שלי חששו מאוד ולכן לא הייתי יוצאת לבדי לבית הספר, גם בחזור היו מגיעים לקחת אותי. הייתי בת יחידה."

היא מספרת על ילדותה במרוקו שהייתה משחקת משחקי ילדות שונים בשכונה: קלאס, חיי שרה, 5 אבנים ועוד… היא זוכרת שבכל חופש היו נוסעים לדודה שלה שגרה בעיר מרוחקת מהם, שמה סבא שלה היה שוחט פרה והיו עושים הילולה לצדיקים. החגיגה הייתה נמשכת שבוע שלם, ההילולות הם הזיכרון הכי גדול שיש לסבתא.

בשנת 1963, כשהייתה סבתא בת 11 המשפחה עלתה לארץ ישראל.

היא עלתה עם הוריה, אחיה וסבתא וסבא שלה (מרים ודוד), מאז ומתמיד חלומו בני משפחתה לעלות לארץ ישראל, במיוחד אמא שלה בגלל שהוריה ואחיה כבר עלו לארץ לפני. סבתא זוכרת את מסע העלייה לפרטי פרטים, היא מספרת שהם נסעו ברכב עד הגבול ואחר כך עברו לספינה עד ספרד, בספרד הם עצרו משום שנכנסה השבת. בצאת השבת המשיכו בהפלגה לצרפת ומצרפת הגיעו לישראל בטיסה ישירה.

הם נחתו בשדה התעופה בלוד ולאחר מכן ישר לקרית גת. סבא של סבתא התעקש להתיישב בקרית גת משום שמשפחתו כבר התיישבה פה. כעולים חדשים, החיים לא היו פשוטים כל כך. ההורים של סבתא התקשו למצוא עבודה עד שמכר של המשפחה סידר לאבא שלה עבודה בקק"ל, אמא שלה לא עבדה.

סבתא התחילה ללמוד מכיתה ד' בבית ספר חב"ד בקרית גת עד כיתה ח'. היא הייתה תלמידה טובה. היא לא התגייסה לצבא משום שלמדה בבית ספר דתי וקיבלה פטור מהשירות אבל בכל זאת היא זוכרת את כל מלחמות ישראל בשנים שחיה בארץ. (ששת הימים, כיפורים, לבנון, שלום הגליל, עופרת יצוקה, צוק איתן ועוד…) שתי המלחמות שהכי חקוקות לסבתא בזיכרון הן: מלחמת ששת הימים משום שלא היו מקלטים והיא זוכרת שהגברים היו חופרים בורות עמוקים על מנת שיוכלו לשהות בהם. היא זוכרת גם את מלחמת יום כיפור שבאו לקחת חיילים מבית הכנסת באמצע הצום.

1971 – סיפור החתונה

שסבתא הכירה את סבא היא הייתה בת 17 וחצי וסבא היה בן 22 וחצי. בת דודה של סבא הייתה שכנה שלה, יום אחד הוא בא לבקר אותה והיא קראה לסבתא אליה וכך הכירו בפעם הראשונה. סבא המשיך להגיע לבת הדודה במטרה לפגוש את סבתא במיוחד מבת ים. יום אחד, סבא הביא את ההורים שלו לבית הוריה של סבתא, ההורים שלהם דיברו וקבעו תאריך לחתונה.

סבא וסבתא ביום החתונה

17342175_1283097661771679_126735148_o

סבא וסבתא שלי התחתנו באולם בחולון ששמו היכל – חולון. סבתא שלי התלבשה בסלון אימבר ושמלתה הייתה מקטלוג "לאישה" אחרי כשסיימה להתלבש סבא בא לקחת אותה לצילום בסטודיו "איריס". אחרי הצילומים סבא שכר מונית לכל הערב, שלקח את סבא וסבתא לאולם ובסוף הערב למלון. בחתונתם הופיעה להקה. הלהקה הייתה של אח של סבא וקראו לה "המסמרים". לחתונה של סבתא התפלחו נערים מהשכונה לאוטובוס כי הם רצו לראות חתונה באולם כי פעם התחתנו רק בחצרות או בבתי כנסת בערב הם התביישו ממני.

סבתא רבתא שלי מצד סבא הגיעה רק לחופה כי הייתה באבל על אח שלה שנפטר. אחרי החופה היא הלכה לביתה וכולם המשיכו בחתונה היו ריקודים והיה שולחן כבוד שבו ישבו הזוג וההורים משני הצדדים בשולחן היה עוגה של שלוש קומות וחלה ענקיתתתתתת.

לסבא וסבתא נולדו 6 ילדים: גלי, מרב (אמא שלי), שגית, כרמית, יוגב ושירן. יש להם שמונה נכדים ואני הנכדה הבכורה.

הזוית האישית

שחר: נהנתי מאוד והייתי שמחה להמשיך את הפרוייקט הזה, למדתי על סבתא הרבה דברים חדשים.

זקלין: נהנתי מכל רגע תודה לתכנית הקשר הרב דורי על המפגשים.

מילון

אין
אין

ציטוטים

”סבתא ז'קלין: נהנתי מכל רגע תודה לתכנית הקשר הרב דורי על המפגשים.“