מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מלחמת ששת הימים – הצנחנים בכותל

שחרור הכותל והקרב על גבעת התחמושת

תמונה ממלחמת ששת הימים – הצנחנים בכותל

"תמונות מספרות" – הסיפור מאחורי התמונה המפורסמת –"הצנחן הבוכה" תמונה בה סבי- ד"ר יפעת יצחק, מופיע במרכזה, כשקסדתו בידו, עם חבריו הצנחנים הלוחמים

%d7%a6%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%9d_%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%9c_%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99

בבית התפוצות – עשינו שחזור של התמונה עם סבא איציק, והנכדים מתן, עוז ושירה יפעת

סבא יצחק, איציק מספר:

"בימים שקדמו למלחמה ובמלחמת ששת הימים, האווירה בארץ הייתה מאוד מתוחה. האוויר היה ממש קפוא, קר כקרח. יכולת לחתוך אותו עם סכין. אנשים היו לחוצים ומאוד מודאגים. אני הייתי בערך בן 23. אז בדרגת מ"כ, שזה מפקד כיתה, היום אני כבר סגן אלוף.

לפי התוכנית הקרבית שלנו, למעשה, היינו אמורים לצנוח באל עריש, לכבוש את אל עריש. אבל כפי שאתה יודע, רפול, שהיה אז מח"ט, ולימים הרמטכ"ל, כבש את אל עריש, ובכך מנע מאתנו את הצניחה. בנוסף, חוסן, מלך ירדן, שהבטיח לגולדה מאיר להימנע מלהפגיז את ירושלים, לא עמד בדיבורו ובכל זאת הפגיז. ולכן שינינו אזימוט, שינינו כיוון ופנינו לירושלים.

כשנודע לנו שאנחנו עומדים להיכנס לירושלים מאוד התרגשנו. אחרי 3000 שנות כניעה, סוף כל סוף אנחנו הולכים לממש את החלום. זאת הייתה תחושת התעלות. היה ברור לנו שאנחנו הולכים לשחרר את הכותל.

הלחימה ברחובות העיר העתיקה הייתה מאוד מסובכת, מכיוון שמכל חלון יורים עליך ואתה חייב להיות מאוד דרוך, מוכן לכל מצב. אפילו על זה התגברנו, אבל היו הרבה נפגעים לכוחותינו.

אני מאוד התרגשתי שהגעתי לכותל. מאוד התרגשתי. חשבתי על סבי, כל ההיסטוריה של העם היהודי חלפה מול עיני. אפילו היה פרש ערבי שרמס את יהודה הלוי ברגלי סוסו. האבנים האדירות האלה, האבנים הגדולות האלה, כל כך מיוחדות, כל כך אצילות, כל כך מרשימות, שהיה ממש תחושה עילאית להגיע ולגעת באבנים של הכותל המערבי. גם החבר'ה הרגישו בשמיים, באופוריה. עשינו את זה. היינו מאושרים ומלאי התרגשות.

כן, הופתעתי כשהתמונה של הצנחנים בכותל – הצנחנים הבוכים התפרסמה. היה שם צלם בשם דיוויד רובינגר, שאיכשהו, על יד הכותל, נשכב על האדמה ותפס אותי ועוד שני חברים, משה אושרי וציון כרסנטי וצילם.

חוץ מהקרב על ירושלים, היה גם קרב קשה בגבעת התחמושת. כל הזמן ירו עלינו ואתה מחזיר ירי. צריך לתפוס עמדות כדי להימנע מפגיעה. גבעת התחמושת היא גבעה עם תעלות מאוד מאוד צרות וסיכויי היפגעות די גבוהים שמה ונזהרנו, אך הקרב  בגבעת התחמושת היה מאוד קשה. איבדנו הרבה חברים טובים שם. חברי הטוב יאיר גולדברג נהרג על גבעת התחמושת וכאב לי מאוד הלב.

תיעוד ממקור ראשון – "תמונות מספרות" בקשר הרב דורי

המרואיין סבא שלי, ד"ר יפעת יצחק מראיין, הנכד מתן נושא הריאיון: הסיפור מאחורי התמונה המפורסמת –"הצנחן הבוכה"

מתן: סבא, בן כמה היית במלחמת ששת הימים? סבא: הייתי בערך בן 23.

מתן: איך הייתה האווירה בארץ לפני המלחמה? סבא: אוי, הייתה אווירה מאוד מאוד מתוחה. האוויר היה ממש קפוא, קר כקרח. יכולת לחתוך אותו עם סכין. אנשים היו לחוצים, מאוד מודאגים.

מתן: באיזה אזור היית צריך לצנוח? סבא: התוכנית הקרבית שלנו, למעשה, לפני התוכנית של שחרור ירושלים, היתה צניחה באל עריש, לכבוש את אל עריש. אבל כפי שאתה יודע, רפול, שהיה אז מח"ט, ולימים הרמטכ"ל, כבש את אל עריש, ובכך מנע מאיתנו את הצניחה,  זה מחד. מצד שני, חוסן, מלך ירדן, שהבטיח לגולדה מאיר להימנע מלהפגיז את ירושלים, לא עמד בדיבורו ובכל זאת הפגיז. ולכן שינינו אזימוט, שינינו כיוון ופנינו לירושלים.

מתן: אלו עוד יחידות השתתפו בשחרור העיר העתיקה? סבא: חטיבת הצנחנים- שלנו ובנוסף, החטיבה הירושלמית- חיל רגלים.

מתן: ספר על הרגע שנודע לך שאתה עומד להיכנס לירושלים. סבא: זה היה רגע של התרגשות. אחרי 3000 שנות כניעה, סוף כל סוף. זה היה חלום של כולנו והנה אנחנו הולכים לממש את החלום. זאת הייתה תחושת התעלות.

מתן: באיזו דרגת פיקוד היית? סבא: במלחמה הייתי מ"כ, שזה מפקד כיתה, היום אני כבר סגן אלוף.

מתן: ספר על הלחימה ברחובות הצרים של העיר העתיקה. סבא: טוב, הלחימה ברחובות העיר הייתה מאוד מסובכת, מכיוון שמכל חלון יורים עליך ואתה חייב להיות מאוד דרוך, מוכן לכל מצב. אפילו על זה התגברנו, אבל היו הרבה נפגעים לכוחותינו.

מתן: היו נפגעים שגם שרדו? סבא: כן, כן, בוודאי.

מתן: ספר על הרגע שראית את הכותל. מה הרגשת? סבא: אני מאוד התרגשתי שהגעתי לכותל. מאוד התרגשתי. חשבתי על סבי, כל ההיסטוריה של העם היהודי חלפה מול עיני. אפילו היה רוכב ערבי שרמס את יהודה הלוי ברגלי סוסו. האבנים האדירות האלה, האבנים הגדולות האלה כל כך מיוחדות, כל כך אצילות, כל כך מרשימות, שהיה ממש תחושה עילאית להגיע ולגעת באבנים של הכותל המערבי.

מתן: האם הבעת שם משאלה? סבא: אני אישית לא הבעתי שום משאלה, אבל היו חברים שעשו זאת, בוודאי.

מתן: מתי הבנת את המשמעות של שחרור הכותל ? סבא: כשהגענו לירושלים. היה ברור לי שאנחנו הולכים לשחרר את הכותל.

מתן: היה ברור לכם שתצליחו ? סבא: בוודאי. היה ברור שהולכים לשחרר את ירושלים המזרחית ובתוך כך בעיקר את הכותל.

מתן: לא איבדתם אף פעם תקווה? סבא: לא, ממש לא.

מתן: איך הרגשת כחייל ששחרר את הכותל? סבא: שוב, זה לא אני ששחררתי, זה כל החטיבה.

מתן: איך חבריך ליחידה הרגישו ? סבא : החבר'ה הרגישו בשמיים, מעולה. אמרתי לך, זה אחרי כניעה של אלפי שנים ועשינו את זה. היינו מאושרים לעשות את זה. כולנו היינו מלאי התרגשות.

מתן: איך הרגשת כשהתמונה התפרסמה? סבא: האמת היא שהתמונה באה לי בהפתעה. אני אפילו לא שמתי לב.

מתן: מה זאת אומרת ? במקרה עבר איזה צלם ? סבא: כן, היה שם צלם בשם דיוויד רובינגר, שאיכשהו, על יד הכותל, נשכב על האדמה ותפס אותי ועוד שני חברים משה אושרי וציון כרסנטי.

מתן:  יש עוד דברים מיוחדים ? סבא: הקרב על ירושלים. זה הקרב הזה. היה גם קרב קשה בגבעת התחמושת.

מתן: אתה יכול לספר. איך נלחמת?  האם ירו עליך ? סבא:  כל הזמן יורים עליך ואתה מחזיר ירי. צריך לתפוס עמדות כדי להימנע מפגיעה. גבעת התחמושת היא גבעה עם תעלות מאוד מאוד צרות וסיכויי היפגעות די גבוהים שמה ונזהרנו.

מתן: באלו כלי נשק השתמשתם ? סבא: עוזי, רובים מסוג FM ומקלעים.

מתן: זה היה קרב קשה ? סבא: גבעת התחמושת היה קרב מאוד קשה. איבדנו הרבה חברים טובים שם. חברי הטוב יאיר גולדנברג נהרג על גבעת התחמושת וכאב לי מאוד הלב.

מתן: סבא, תודה שחלקת עמי את הסיפור הזה.

העשרה

תצלום הצנחנים בכותל המערבי – הצילום המפורסם של דוד רובינגר – ויקיפדיה

"תצלום הצנחנים בכותל המערבי הוא תצלום מפורסם מאת הצלם דוד רובינגר מ-7 ביוני 1967, עת כיבוש ושחרור העיר העתיקה והכותל המערבי בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הצילום הפך מאז לאחד הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל ולאחד מסמליהם של מלחמת ששת הימים והקרב על ירושלים. התצלום מוכר גם בכינוי "הצנחנים הבוכים", אך רובינגר העיר על כך: "למען האמת, איש מהמצולמים אינו בוכה".‏

תשע"ו

מורות מובילות תכנית ריקי באגר ולילית קניגגסברג

מילון

תצלום הצנחנים בכותל המערבי
תצלום הצנחנים בכותל המערבי הוא תצלום מפורסם מאת הצלם דוד רובינגר מ-7 ביוני 1967, עת כיבוש ושחרור העיר העתיקה והכותל המערבי בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הצילום הפך מאז לאחד הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל ולאחד מסמליהם של מלחמת ששת הימים והקרב על ירושלים. התצלום מוכר גם בכינוי "הצנחנים הבוכים", אך רובינגר העיר על כך: "למען האמת, איש מהמצולמים אינו בוכה".‏

מצדיות
סוג של בניינים ומבנים שהערבים השתמשו כדי לירות

ציטוטים

”מי שלומד יצליח“