מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מזל טוב ! קיבלנו אישור עליה

63085431357d5145d43e714.46590108.jpg 97943024957d5145c880563.68822908.jpg
אסתר סולומון מספרת על שנות השואה ברומניה ועל העליה לישראל

נולדתי ב- 9 במרץ 1938 בעיר יאש. לאבי, חיים, היתה מסעדה. יום אחד כומר פתח מסעדה מול המסעדה של אבי. הלקוחות באו לכומר ואבא שלי פשט את הרגל. בשל כך נאלצנו לחזור לכפר. אבא עבד במכולת ברוזינסה והוא הרוויח הרבה כסף.
 
יום אחד הגיע אלינו ראש הכפר ואמר: "אתם צריכים לעזוב את הכפר עוד הלילה. אם לא, הגויים יהרגו אתכם". באותו לילה עזבנו לעיר פשקן, שם היה לנו בית גדול. סבתא שלי גרה איתנו שם. אבי עבד בחפירת תעלות ובמשך כחצי שנה חפר תעלות עבור הנאצים. סבתא שלי נפטרה שנה בגלל כאב הלב והסבל שראתה את בנה, אבי, עובד קשה בתעלות.
 
שבת אחת דפקו בדלת. אבי היה בבית הכנסת ואמי פתחה את הדלת. הפולשים הפכו את כל הבית ומצאו את ספרי התורה והתפילין של אבי. אחר כך הם ניגשו לבית הכנסת ולקחו את כל הגברים היהודים, כולל את אבא.הם נלקחו ברכבת המוות ונסעו לאלכסנדרן בסרביה ברוסיה, שמה הם עבדו בתוך בורות באדמה. לא ראיתי את אבי במשך שנתיים וחצי.
 
אמי ואני נשארנו לבד. כשאזל הכסף אמא מכרה את הבגדים של אבי כדי שיהיה לנו מה לאכול. בימים אלו הוכרחנו כיהודים לשים טלאי צהוב על החולצה שלנו.
 
יום אחד דפקו בדלת. הנאצים באו ואמרו שאנחנו צריכים לעזוב מיד. אימא לקחה את התמונה של סבתא שלה, כריות, שמיכה ומעט כלים. הנאצים שרפו את הבתים וכל העיר עלתה באש. אנו נשארנו פליטים והגענו לעיר פלטיטשין ברומניה, שם גר אח של אבי. הנאצים לא הסכימו שניכנס לעיר הזו. הלכנו לעוד שני ערים ונכנסנו לעיר השלישית, בה לא היו נאצים.נכנסנו לבית נקי וריק, שם אכלנו ממליגה ופירות. חיינו בבית זה עד שהודיעו לנו שאנחנו משוחררים. זה היה בעת מפלתו של היטלר בשנת 1945. במשך כ-20 שנה לאחר מכן חיינו בעיר יאש, העיר בה נולדתי.
 
בשנת 1964 אימא, אבא, אני ובעלי, ששמו ברקוס סולומון, בקשנו אישור עלייה לישראל. עברו שלושה חודשים עד שקבלנו תשובה. אני זוכרת שעבדתי אז כקופאית בחנות בגדים יוקרתית. היה לנו בית פרטי משלנו עם ארבע קומות. גרו אצלנו ארבע משפחות. כשחזרתי מהעבודה אמא אמרה לי מזל טוב ובשרה לי כי קיבלנו אישור עלייה. שמחנו ובכינו מרוב שימחה. מכרנו את כל הרהיטים לגויים בגרושים ונסענו כולנו לבורקרסט, עיר הבירה של רומניה. עברנו את המכס ועלינו למטוס לאיטליה, שם חיכינו שם כשבועיים. באיטליה נסענו לוונציה. הגיעו לשם מיסיונרים שניסו לשכנע אותנו לנסוע לאמריקה ולא לישראל. סירבנו ואמרנו להם שאנחנו חלמנו כאלפיים שנה לחזור לארץ ישראל. משם הפלגנו עם אונייה והגענו לנמל חיפה. ירדנו מהאוניה ונתנו נשיקה לאדמת הקודש. ישר התקשרנו למשפחה שלנו שהייתה בארץ. לא ראינו אותם ארבע עשרה שנה ולא זהינו אותם. הגענו לאדמת ישראל ביום שישי, וביום ראשון הלכנו למשרדי הסוכנות וקבלנו אזרחות ישראלית.

מילון

ממליגה
מאכל רומני נפוץ שעשוי מקמח תירס

ציטוטים

”חלמנו כאלפיים שנה לחזור לארץ ישראל.“