מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מהולנד לישראל

%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99 %d7%a9%d7%a7%d7%93-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99
סיפורה של סבתא מירי על הגעת משפחתה מהולנד לישראל.

סבא וסבתא של סבתא מירי שלי, שרה (שוחט) ושמואל סלומונס גרו בהולנד שם נולדה סבתא רבא שלי, מרגלית.

לסבתא הייתה ילדות טובה ונעימה באמסטרדם, היא הלכה לגן ובית ספר בשיטת מונטסורי, לתנועת הנוער זיכרון יעקב. ולמדה בתיכון לבנות. סבבה אותה משפחה רחבה מצד אימה ואביה. בשנת 1940 כבשו הנאצים הגרמנים את הולנד וחיי היהודים השתנו לרעה, בתי ספר ומקומות עבודה נסגרו בפניהם והם חויבו לענוד טלאי צהוב על בגדיהם על מנת שיזוהו כיהודים בכל מקום.

 סבתא רבתא מרגלית נאלצה לעבור מהמשרד בו עבדה לעבוד ככוח עזר בבית חולים יהודי. בשנת 1942 החלו הגרמנים לשלוח את יהודי הולנד למחנות השמדה במזרח אירופה באמתלה שהם נשלחים למחנות עבודה,וכך הורי סבתא, אחיה חיים ורוב משפחתה הגיעו למחנות סוביבור ואושוויץ ונספו שם.

סבתא בסיוע המחתרת ההולנדית וחסידי אומות עולם, עבדה כעוזרת למשפחות לא יהודיות, וכך הסתתרה מהגרמנים. היא נאלצה לנדוד בין בתים וערים רבות בגלל חשש מהלשנות ומסכנה לחייה.  בסיום המלחמה התברר לה שמלבדה רק כעשרה מבני משפחתה שרדו את השואה.

סבא וסבתא של סבתא מירי שלי, מרים, סנדרס ואשר איטלי גרו בהולנד שם נולד סבא רבא שלי, אלחנן. סבא נולד ברוטרדם ובגיל עשר עבר לדן האג ,שם למד בבית ספר יסודי ובתיכון עבר ללמוד באמסטרדם והמשיך לסמינר רבנים. הלימודים הופסקו בהוראת הגרמנים. סבא התייתם מאביו לפני המלחמה,אך אמו מרים, אחיו אברהם ועוד רבים ממשפחתו המורחבת נשלחו למחנה אושויץ ולא שרדו.

סבא רבא אלחנן הכיר את אמיליה והיימה סטופלס, מראשי המחתרת בעיר ליידן והם דאגו לו למקומות מסתור. תחילה הוא התחזה לחולה בבית חולים ואחר כך בעזרת תעודת זהות מזויפת הוא נשלח למחנה עבודה בגרמניה. בדרך נס הוא ניצל וחזר להולנד.

בתום המלחמה, במאי 1945 נודע לו שבודדים ממשפחתו שרדו את השואה. בשדרת חסידי אומות העולם, ב"יד ושם" בירושלים ניטע עץ לכבוד בני הזוג סטופלס.

סבא וסבתא הגיעו להכשרה חלוצית דתית בהולנד כדי להכין עצמם לעליה לארץ ישראל,שם הכירו, התחתנו בי"ד בשבט תש"ח 25.1.1948 והפליגו באנייה מצרפת לישראל. תלאותיהם לא תמו, הם יועדו להתיישב ולעבוד בקיבוץ כפר עציון שבגוש עציון אך בבואם לארץ התברר להם שהקיבוץ נתון במצור בידי הערבים והם לא יוכלו להגיע לשם.

בעצת קרוב משפחה סבא וסבתא הגיעו לקבוצת יבנה אך גם שם לא היה מקום מגורים עבורם והם לנו בלול תרנגולות ריק. במהלך השנים התנאים בקיבוץ השתפרו מאוד,והם זכו להקים משפחה: אליקים נולד ב-26.11.1948  נתן נולד בתאריך 4.4.1950  ומרים (מירי) סבתא שלי נולדה בתאריך 24.2.1955.

סבתא מירי מספרת: נולדתי בקבוצת יבנה

גדלתי בקיבוץ, זו צורת חיים מיוחדת ,כולם מכירים אחד את השני וכולם עובדים למען החיים המשותפים והשוויון בין כל חברי הקיבוץ ובתמורה מקבלים כל מה שצריכים ללא תשלום בילדותי הייתה נהוגה "לינה משותפת" כלומר מגיל שישה שבועות הילדים גרו בבתי ילדים עם חבריהם בני גילם ולא עם הוריהם בבית. היו לנו מטפלות ורק אחרי הצהריים היינו בבית ההורים עד שחזרנו לישון בבית הילדים.

בלילה היו מבוגרים שעשו תורנות בשמירה על כל ילדי הקיבוץ . כשהייתי בת שבע לא רציתי לישון לבד עם הילדים ולילה אחד יצאתי לבד והלכתי עם פיג'מה לבית הורי ומאז עד כיתה ו' ישנתי בבית.

למדנו בבית הספר בקיבוץ ובסוף יום הלימודים חזרנו לבית הילדים לאכול ולשחק. אומנם רוב היום חייתי בחברת הילדים בני גילי אך הייתי קשורה מאוד לבית הורי – סבא וסבתא אלחנן ומרגלית.

מכיתה ו' עבדנו בצהריים בפינת החי, אני הייתי אחראית לטפל בארנבות. מאוד אהבתי את התפקיד הזה. בכתה התחלתי ח' התחלתי לעבוד אחרי הלימודים בטיפול בילדים הקטנים בפעוטונים ומאז כל חיי אני עוסקת בחינוך ילדי הגיל הרך. בתיכון למדתי בקבוצת יבנה והצטרפו אלינו כל הילדים בני גילנו מהקיבוצים הדתיים באזור.

גרנו יחד בפנימייה, למדנו חצי שנה יום לימודים ארוך עד הערב וחצי שנה עבדנו בקיבוץ כדי שנתרום את חלקנו ונקבל הרגלים לחיים המיוחדים בקיבוץ. דגלנו ב "תורה ועבודה" זאת אומרת הקפדנו על אורך חיים דתי, קיום מצוות ולימודי יהדות, על עמל כפיים ועצמאות כלכלית.

בסיום התיכון בשנת 1973 התגייסתי לשנתיים לחייל האוויר ליחידת הבקרה- שליטה אווירית. שירתי בסיני ובקרייה, נהניתי מאוד מהחברה ומהזכות לתרום למדינה. כשהשתחררתי בשנת 1995, נשלחתי מטעם קבוצת יבנה לשנת שרות שלישית לקיבוץ מעלה גלבוע, על הר הגלבוע על מנת לעזור בבניה וביסוס הקיבוץ החדש. שם פגשתי את סבא שלמה והתחתנו, גרנו במעלה גלבוע 14 שנה והרגשנו סיפוק והצלחה באתגרים שעמדו בפנינו בגיל צעיר ובתרומתנו להקמת הקיבוץ. סבא למד הנדסאות מכונות ואני למדתי חינוך לגיל הרך.

בתאריך 4.7.1979 נולד בכורנו שגיא, בתאריך 9.1982 נולדה הדר, בתאריך 4.9.1986 נולדה גתית. בשנת 1990 החלטנו לעזוב את מסגרת החיים שבקיבוץ ועברנו לישוב אלעזר בגוש עציון. סבא שלמה עסק בשרות טכני ומחשוב לתחנות דלק ולי היה משפחתון לתינוקות בבית. בתאריך 13.4.1993 נולדה לנו לימור. ילדינו למדו בבית ספר יסודי ובתיכון, היו חברים בתנועת הנוער "בני עקיבא", שרתו בצבא, התחתנו, ובמזל טוב נולדו לנו נכדים ואנחנו מבורכים ומאושרים במשפחתנו המורחבת.

הזוית האישית

שקד: נהניתי מאוד במפגשי תכנית הקשר הרב דורי, הרגשתי חיבור חזק עם סבתא.

סבתא: בכל מפגש עם מירי חוויתי זמן איכות עם נכדתי וזכיתי להעביר לה לתמיד מידע מההיסטוריה המשפחתית.

מילון

מחתרת
אנשים הפועלים בניגוד לשלטון, בחשאי

ציטוטים

”"אם אין מקום, נשאר בלי מקום"- משפט של סבא שלי שמראה על נחישות בהשגת המטרה.“