מאגר סיפורי מורשת

סבתא מירית מספרת לנכדה רון על ילדותה

ילדות מוקדמת בקריית חיים

על סיפורם של הורי תוכלו לקרוא בקישור: "החלוצים אריה וריבה קלפאוך 1916"

היינו משפחה גרעינית: אבא, אמא ושתי בנות. לא היה אף קרוב משפחה בארץ. הורי ריבה ואריה יצאו להכשרהבגיל צעיר מאד לקראת עלייתם לארץ, ועלו כחלוצים צעירים חניכי "גורדוניה", ובני משפחתם נותרו בברה"מ,והם לא זכו לראותם עוד. חבריהם לגרעין המייסד של קיבוץ ניר עם היו לי כתחליף לדודים ודודות.

נולדתי ב- 1949, ונקראתי מרים על שמה של סבתי, אמו של אבי. בבית קראו לי תמיד מירל'ה, ולימים נרשםשמי מירית בתעודת הזהות. הורי דיברו בבית רק עברית אותה למדו טרום עלייתם לארץ. אולם קלטתי את האידיש משיחות המבוגרים בשכונה.

הזיכרון הראשון שלי הוא סיפור של אמי שבהיותי בגיל שנה כיסה שלג כבד את כל הארץ. אמי עטפה אותי בשמיכה, והוציאה אותי לגינה ליד בובת שלג שבנתה עם אחותי תמר.

לגן חובה הלכתי ברגל. בקיץ בחרתי לחזור מהחולות ולגלוש בהם להנאתי, ובחורף אהבתי לרוץ במגפי גומי"המגפר" בתוך שלוליות גדולות. התחרינו בחציית שלולית על אבנים מבלי ליפול לתוכה.

 שולחן נגרים בגן רבקה בקריית חיים. מימין לשמאל: נחמה, אבי, סבתא מירית, דובל'ה.

מאחור- גינת הירק ודחליל.

הגן היה צריף ירוק, ובחצר הגדולה גידלנו ירקות, פרחים וחיטה. היה שולחן נגרים שעליו עשינו עבודות מעץ באמצעות מסוריות. את הכל צבענו בעצמנו.

זכור לי ארגז הקרח בביתנו, שהייתה לו דלת ומגירה לבלוק קרח, ובתוכו שמו מצרכים לקירור. מוכר הקרח היהמכריז על בואו בצופר מיוחד. הייתה לו משאית קטנה עם דלתות אחוריות, והוא הותיר שובל מים על הכביש. היינו יוצאים עם סל רשת או תפסן קרח לקנות קוביית קרח גדולה, ואהבתי ללקק את שיירי הקרח.למוכר הנפט היה סוס שגרר מיכל גדול ועגול עם ברז. הוא צלצל בפעמון כבד, ויצאנו למלא נפט בג'ריקנים.ולמה צריך היה נפט בבית ? בהפסקות חשמל השתמשו בעששית נפט. תנורי החימום בחורף היו תנורי נפט,ואפשר היה להעמיד עליהם סיר לבישול. את דוד המים במקלחת חיממו במיתקן נפט, והכי חשוב- הנפט שימשהדלקת אש בפתיליות הבישול.נתן החלבן רכב על עגלת תלת אופן מלאה כדי חלב. הוא עבר מדלת לדלת ומזג חלב בכלי מדידה. את החלב הזה היה הכרחי להרתיח, כי עדיין לא היה אז חלב מפוסטר. כמה שנים אח"כ הביא החלבן חלב מפוסטרבבקבוקים.רוכלים עברו מדלת לדלת סוחבים שתי מזוודות כבדות של מוצרי תפירה, מספריים, סכיני גילוח. מקבצי נדבותהגיעו פעם בחודש בקביעות, ואמי תמיד תרמה להם.

ב"תקופת הצנע" בשנות ה-50 קנינו מצרכים מוקצבים תמורת תלושים בפנקסים שהממשלה חילקה. כדי להתגבר על המחסור רבים גידלו תרנגולות, ברווזים ויונים בחצר.

יום כביסה הייתה חוויה מיוחדת. העוזרת התימנייה הרתיחה מים בדוד שעמד על חצובה ופריימוס, והכניסה את הכביסה הלבנה (עם "כחול לכביסה") וערבלה במקל. ב"פיילה" ממתכת עם קרש כביסה מחורץ כיבסה ביגוד צבעוני.

עוגות אפו ב"סיר פלא" עגול ובאמצעו פתח חלול, והוא עמד על פתילייה דולקת.

תקופת בית הספר העממי

בית הספר א'-ח' נקרא בית ספר עממי. הוא זכור לי כתקופה נפלאה. היה לי ילקוט עור חום שעבר אלי מאחותי וקלמר עץ של שתי קומות. המחברות של כיתה א' היו בחצי גודל, ותיק האוכל היה תפור מבד ורקום.

בכיתות הנמוכות קבלנו כוס קקאו ופרוסת לחם מרוחה במרגרינה, והיינו חייבים לסיים את הארוחה עד תומה.למדנו תקופה מסוימת ב"משמרת שנייה" משעות הצהריים עד ארבע-חמש, כי לא היו מספיק חדרים. בשיעוריזימרה שרנו שירי מולדת, ובימי ששי תרמנו פרוטות לקופסת קק"ל הכחולה. בתקופה זו למדתי נגינה במנדולינהאצל אידה בר-אולפן ובלט אצל שושנה, והתעמלתי בסניף "הפועל" בהתעמלות מכשירים.

בתנועה המאוחדת היינו חניכים מכיתה ד'. יצאנו למסעות רגליים, כשאנו נושאים על גבנו תרמיל מלאקופסאות שימורים. אוהלים ללינה הקמנו משמיכות צמר, אבנים, חבלים ויתדות. למדנו אהבת הארץ ברגליים,ויצאנו למחנות עבודה בקיבוצים.  

טקס ביכורים בכיתה ב' בי"ס ארלוזרוב ק. חיים- סבתא מירית ראשונה בקבוצה השמאלית

 פורים כתה ד' בי"ס ארלוזרוב ק. חיים– סבתא מירית מחופשת לנחש (אמצעית)