מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותו של סבא מאיר

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1-%d7%90%d7%92%d7%93 %d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%9f
איך גדלנו בחצור הגלילית

סיפור על ילדותי בשנות החמישים

שמי מאיר נאמן, אני אבא לשלושה ילדים ותשעה נכדים.

נולדתי בשנת 1948 באיראן, פרס. עליתי לארץ לחצור הגלילית, בגיל ארבע, עם שבעה אחים והוריי כמובן.

בחצור הגלילית גרו באותה התקופה כמאה משפחות מעדות שונות, תימנים, מרוקאים, פרסים, תוניסאים והודים. התנאים שגדלנו בהם היו קשים וחיינו בצמצום. לא היו מים בבתים, והוריי הלכו למעיין והביאו מים. לא היה חשמל בבתים ועל ידיי פתיליות, היינו מאירים את הבית. הפתיליות הופעלו על ידי נפט שהיה מוכר העגלון פעם בשבוע. היינו מתקלחים על ידי פתיליה פעמיים בשבוע על ידי חימום המים על פרימוסים שהיה כלי החימום. היו מושיבים אותנו בתוך גיגית וככה היינו מתקלחים.

בחצור הייתה מכולת יחידה ששם היינו קונים את כל המצרכים. ברגע שהיו מביאים את הלחם והחלב, היינו הולכים למכולת והמוכר מזג לתוך בקבוק זכוכית שהיינו מביאים, את כמות החלב שהיינו צריכים. כשחזרנו הביתה היינו מכניסים את דברי החלב למקרר על קרח, כי לא היה חשמל. פעמיים בשבוע היה מגיע העגלון שמוכר קרח.

זו הייתה המכולת הראשונה בחצור הגלילית

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%aa
בערבי החג. כשהיינו באים לבית הכנסת עם האבות זו הייתה ההזדמנות לקנות לנו בגדים או נעליים חדשים. ההורים היו מתפללים והילדים היו באים לשם המפגש עם החברים וכל אחד רצה להראות את הבגדים החדשים שלו.

סוגי הפעילויות שלנו בחיי החברה היו פשוטים ומהנים. כשהיינו חוזרים מבית הספר היינו מייצרים לעצמנו משחקים וככה היינו מעבירים את זמננו. בימי החופש הגדול, היינו עולים להרים וקוטפים סברסים ומוכרים אותם לעוברים ושבים, כדי לאסוף קצת דמי כיס. אז, לא כמו היום, לא היינו מקבלים הכל מההורים.

זו התחבורה שהייתה בזמנו אוטובוסים של אגד כך הם היו נראים

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1-%d7%90%d7%92%d7%93

איך גדלנו כעולים חדשים בחצור הגלילית

העלייה שלנו נמשכה כחודש. לפני כן, העלו אותנו מאחד הכפרים בפרס "טהרן" ושם ריכזו אותנו במשך כמה ימים, בבית בטהרן. אחר כך, העלו אותנו משם  באופן חשאי לישראל, באוניה דרך הים עד לנמל חיפה. מנמל חיפה, העבירו אותנו לשער העליה ומשער העליה, לראש פינה. גרנו בצריפונים והיעד הסופי היה חצור הגלילית, ישוב חדש שהוקם. זה היה מקום הקבע שלנו.

כעולים חדשים שעלינו מפרס, איראן, ההתאקלמות הייתה לנו קשה, בעיקר בגלל השפה, לא ידענו לדבר עברית. גם תנאי המגורים היו קשים. גרנו בצפיפות, ישנו שבעה אחים בחדר אחד. הוריי ומשפחתי היו עסוקים בחיי היום יום, כגון בישול, אפיית לחם, וכן חימום הבית .

ככה היינו טוחנים בשר

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%98%d7%97%d7%a0%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%a8

ככה הוריי היו לומדים עברית

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa

זה היה סל הקניות

%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%9c-%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa

בר המצווה

בהגיעי לגיל שלוש עשרה, הנהוג אצל היהדות שכאשר הבן מגיע לגיל שלוש עשרה, עושים לו טקס הנחת תפילין בבית עם אחים, אחיות וקרובי משפחה. כך היה מתנהל הטקס, על הקיר היה תלוי שטיח קטן שמעוטר בצמחי הדס, מסביב לשטיח ומתחת לשטיח היה יושב חתן הבר מצווה, ואז הרב המקומי עשה טקס הנחת התפילין ולאחר מכן, היו מגישים לאורחים תבשילים במעשה ידי ההורים. התבשילים היו מונחים על הפתיליות כדי לשמור על חום התבשיל.

לאחר מכן היו מוזגים לצלחות  ומגישים לאורחים וכך זה היה טקס הבר מצווה. לקראת שבת חתן, נער הבר מצווה היה מגיע לבית הכנסת עם אבא והאחים ואז החתן קורא בשירה, לקראת עלייתו של חתן הבר מצווה וספר התורה. כשחתן הבר מצווה היה עולה לקרוא בתורה, הנשים שבעזרת הנשים היו זורקות עליו סוכריות וקוראות בקול "קולולולולולו".

החגים

אז בזמנו, הדירות היו קטנות, של חדר וחצי והיינו גרים כתשע נפשות בבית הקטן. לקראת חג הפסח אנחנו, כל הילדים היינו עוזרים להורים בהכנות לחג הפסח. דבר ראשון, היינו מוציאים את כל הרהיטים מהבית לחצר והיינו צובעים את כל הקירות בצבע לבן, אחר כך, מוציאים את כל כלי האוכל ועושים להם הכשרה. כמו כן, אני זוכר בתור ילד, איך ההורים היו קונים את כל סוגי הפיצוחים, לא קלויים, שוטפים אותם במים ומלח והיו מניחים אותם בחוץ בשמש ליבוש. לאחר מכן, היו קולים אותם. כך היו ההכנות לקראת ליל הסדר.

בפורים, היינו נוהגים להתחפש בכל מיני תחפושות שבעצמנו היינו מייצרים. היה לנו מנהג של משלוח מנות איש לרעהו וגם היינו הולכים עם האבא לבית הכנסת בכדי לשמוע את מגילת אסתר. אנחנו הילדים היינו באים מצוידים באקדחי צעצוע, ואז כשהיינו שומעים שהחזן קורא את השם "המן הרשע", היינו יורים בקפצונים.

בצבא

שירתתי בחיל הים בחיפה, הייתי מספק שירותים לספינות של חיל הים שהיו עוגנות בנמל חיפה

כיום

כיום, אני בן 69, גר בקריית ים. לפני כשנתיים יצאתי לגמלאות, לאחר ארבעים וחמש שנות עבודה בדואר ישראל, במערך התחבורה הובלת דואר לכל חלקיי הארץ. יש לי שלושה ילדים שני ילדים שהם מנישואי הקודמים וילדה אחת מנישואי השניים. יש לי תשעה נכדים. לאחר שיצאתי לגמלאות, אני מטייל הרבה בארץ וכמובן טיולים מאורגנים בחו"ל. וכמו כן, אני מבקר הרבה את נכדיי ומידי פעם בשעות הערב יוצאים להצגות.

תמונה שלי עם הקבוצה בכיתה של נכדתי

20170321_093240-2-640x360

הזוית האישית

סבא מאיר: זו הפעם הראשונה בחיי שאני יושב עם נכדתי ועם אביגיל ומיה לספר להם את עלילות חיי והן הופתעו לטובה ונהנו מסיפוריי. התרשמתי מהכיתה ומהסיפורים של אחרים.

אביגיל: נהניתי לעבוד בקבוצה, למדתי הרבה מהסיפורים של מאיר, ועל ההבדלים בין העבר שלהם להווה שלנו.

מיה: היה מהנה לעבוד עם קבוצתי, נהניתי ממש לשמוע את הסיפורים של סבא של רוני.

רוני: ממש ממש ממש נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבא שלי, נהניתי לשתף פעולה עם מיה ואביגיל ובקיצור היה כיף.

מילון

מעברה
מעברה-מקום שכון זמני לעולים חדשים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל

פתילייה
פתיליה-רצועה של אריג עבה ששמים במכשיר בערה לשם ספיגת הנפט או נוזל אחר

פרימוס
פרימוס- הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ , שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

ציטוטים

”העלו אותנו באופן חשאי לישראל באוניה דרך הים עד לנמל חיפה“