מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טרגדיית השואה הנשכחת

%d7%90%d7%92%d7%9d-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94 %d7%90%d7%92%d7%9d-2
השואה מזווית הראייה של יהודים יוצאי לוב.

התבקשתי להשתתף בתכנית קשר רב דורי עם נכדתי הבכורה והאהובה אגם הלומדת בבית הספר פינס בגדרה.

אני בנם של קלימה ופריג'ה שמואל, אשר עלו ארצה מלוב בשנת 1949 שנה אחרי קום המדינה ובסמוך לאחר שהתאפשרה העלייה לארץ ישראל. הורי היו בין מקימי מושב יציץ (מושב חקלאי) אמי ניהלה את המשק שכלל לולי עופות ואבי היה מחלק נפט בעגלה רתומה לסוס. נולדתי בתאריך 1.1.57 בבית יולדות העיר רחובות, הילד ה-5 מתוך 12 ילדים.

הילדות במושב בתקופת המדינה הצעירה הייתה צנועה, גדלתי בבית של שני חדרים: חדר הורים וחדר ל-12 ילדים. מקלחת ושירותים היו בחצר שמחוץ לבית. למרות הצפיפות היו לנו חיים שמחים ומאושרים עם המון חום ואהבה. בחצר המשק גידלנו עופות ואהבתי לשחק עם האפרוחים הצעירים והסוסים שבאורווה. בחצר המשק של המשפחות השכנות היו גידולים שונים וחיות משק אחרות, כילדים היינו משחקים כל ילדי המושב בין השדות ובפרט אהבנו ללכת לקצה המושב מאחורי בית הספר לנחל, לשכשך במימיו הקרירים ולצפות ברכבת השועטת על המסילה.

למדתי בבית הספר היסודי ממלכתי דתי שבמושב עד כיתה ח'. זה היה די מצחיק והרגיש כמו משפחה אחת שלומדת בכיתה, כל המושב היה כמו משפחה ובכל משפחה כמו אצלנו היו הרבה ילדים וכולם ביחד היו הולכים ברגל אל בית הספר ובחזרה. מבית הספר היינו יוצאים לטיולים בארץ ובמיוחד זכור לי הטיול לעין גדי ויש לי אפילו תמונה ממנו.

מיד עם סיום לימודי בבית הספר היסודי בגיל 14, התחלתי לעבוד בעבודות בניין, חשמל וזאת על-מנת לעזור להורי בכלכלת הבית. כך עבדתי עד גיוסי לצה"ל בפברואר 75. התגייסתי למשמר הגבול, לאחר טירונות עברתי מספר קורסים,מכי"ם, מדריך ספורט ומדריך קרב-מגע. שרתתי כמדריך להכשרת לוחמים בתחומים אלו כ-5 שנים עד פציעתי בעמוד השדרה. עקב פציעתי נאלצתי לעזוב את תחום ההדרכה ועברתי לפקד על מספר יחידות במג"ב. בשנת 92 עברתי לשרת במשטרה הכחולה בתפקיד קצין רכב מרחבי, מורה נהיגה וטסטר. השתחררתי מהמשטרה במאי -2007 לאחר שירות של כ-33 שנה. את לימודיי השלמתי במהלך השירות במשמר הגבול והמשטרה, השלמתי 12 שנות לימוד, חשמלאי מוסמך,טכנאי תעשייה וניהול ותואר ראשון במנהל עסקים.

במרץ 1977, התחתנתי עם אהובתי מגיל 14, ריקי, והבאנו לעולם שלושה ילדים. בתי הבכורה קרן נולדה באוקטובר 77 , אופיר בספטמבר 78 ואורון בדצמבר 86.  כיום אני סבא ל-10 נכדים מקסימים, אגם נכדתי הבכורה.

מאז יציאתי לפנסיה בשנת 2007, אני נהנה לעסוק בתחביביי: בישול, עשיית יין,טיולים וכו'… אני מקפיד להתנדב במוזיאון "מורשת יהדות לוב" באור יהודה בתחום הדרכת מבקרים והנחלת המורשת. ההיכרות שלי ומעורבותי במוזיאון "מורשת יהדות לוב" התחילה שנים ספורות לפי מותה של אימי, אשר החליטה לשתף אותנו בסיפור הקהילה היהודית בשנות מלחמת העולם השנייה ועד עלייתם ארצה. כאשר נחשפתי לתולדות הקהילה היהודית בלוב גמרתי בדעתי להיות שותף לתיעוד ושימור פרק זה בהיסטוריה שכמעט ונשכחה מאוחר.

תמצית תולדות יהדות לוב

שואת יהודי לוב

הקהילה היהודית בלוב היא קהילה עתיקה ,ישנם עדויות שהיהודים התיישבו בלוב זמן מה לאחר חורבן בית ראשון. לוב עוברת כיבושים רבים וכל כיבוש נושא בחובו תמורות רבות בחיי היהודים. ביוני 1911 איטליה כובשת את לוב מיידי העותמאנים. לאחר הכיבוש האיטלקי, היהודים בלוב קיבלו מעמד חוקי ודבר זה השפיע רבות על חיי הקהילה, בחינוך, בכלכלה ובחיי היום-יום, הייתה זו תקופה של שגשוג לקהילה היהודית. עם הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה, כתומכת בגרמניה הנאצית, לוב הפכה לאחת מזירות המלחמה שבה היהודים מצאו עצמם כקהילה נרדפת. ככל שמצבה של איטליה בזירת הקרב הורע כך הוחמר מצבה של הקהילה היהודית.

יהודי לוב תחת שלטונו של מוסליני  נכללו בתוכנית "הפיתרון הסופי". כ-300 יהודים נשלחו למחנות ריכוז בברגן בלזן אינסברוק. כ-2600 יהודים הוגלו למחנה ריכוז ג'דו שבלוב, 562 מהם מתו. בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל שערי הכניסה לארץ ישראל היו סגורים ועם הקמת המדינה עלתה מרבית הקהילה היהודית לארץ ישראל.

שורשינו בלוב

שורשיה של המשפחה הינה בכפר עמרוץ סוק הג'מעה, הידוע בשם עמרוס. כפר עמרוס שוכן במרחק קילומטר מטריפולי, הוא כפר ערבי לכל פרטיו. בתיו בנויים חמר ותושביו חיים ככפריים, יהודי עמרוס מצטיינים בגבורתם ובמבנה גופם איתן והמוצק. גם הנשים חזקות מאד ועובדות כל מיני עבודות קשות. גם משפחתו של סבא רבא – משפחת שמואל וגם משפחתה של סבתא רבתא- משפחת ימין מאותו הכפר.

בשנת 1850, ביום איסרו חג של פסח (יום המימונה) נולד בכפר בן למשפחת ימין ושמו כמוס, היה זה סבא של אמו של סבי. כמוס למד תורה ועם השנים הפך שימש כדמות רוחנית עליונה ביותר בכפר, רב הקהילה, הוא היה מקובל גדול גם מחוץ לכפר, הוא נפטר ביום המימונה בשנת תר"ץ,(1930) והוא בן 80 שנה. מידי שנה חוגגים מימונה על שמו, כך גם בארץ במושב בית שקמה שליד אשקלון נערכות חגיגות ביום לידתו שהוא גם יום פטירתו. סבתא רבתא קלימה וסבא רבא פריגה, נישאו בכפר עמרוס , שלושה מתוך 12 ילדיהם נולדו בכפר, חנה, יעקב ושרה.

בשלהי שנות הארבעים החלה תקופה קשה לקהילה היהודית, הערבים חזרו לרדוף ביהודים, וככל שהתקדמה מלחמת העולם השנייה לקיצה כך התחזקה השנאה והרדיפה של היהודים. הרדיפות הגיעו לשיא ביום 5.11.45 , פוגרום התפרץ אך יום קודם. יש שסברו כי הסיבה היא הלגיון היהודי הבריטי שהגיע ללוב מארץ ישראל, יש שסבורים כי היה זה חששם של ערביי לוב לגורלם עם סופה של הלחמה ובין היתר הקריאות להקמת מדינה יהודית. בפוגרום נשרפו 9 בתי כנסת, שניים מהם בכפר שלנו, 130 איש נרצחו, 38 מהם בני הכפר שלנו, בפרעות נאנסו נשים נערות, נשדדו מאות בתי מגורים, חנויות ומחסנים נהרסו וניזוקו.

במסגרת עבודתי זו ניסינו להתחקות אחרי סיפורים מהתקופה, מאורעות הפוגרום , לצערנו כמעט ולא לשארו בינינו זקני המשפחות שיכולים לספר מזיכרונם האישי ובכל זאת הצלחתי לשמוע קצת יותר מאחותה של סבתא רבתא, שהייתה ילדה בת 6 באירועי הפוגרום. היא זוכרת שדודתה הצעירה שנישאה עם בחיר ליבה נשחטו על ידי פורעים ערבים לאחר החתונה. היא סיפרה על יהודים שנהרגו וערבים דרכו על גופותיהם. על חיי ילדות בפחד על משפחה ששימרה את הרצון לעלות לארץ ישראל ולהגן על הקהילה.

בשנת 1949 שנה אחרי קום המדינה עלתה המשפחה לארץ ישראל, למנוחה לנחלה.

עוד על יהדות לוב במאגר הקהילות בית התפוצות

הזוית האישית

סבא ישראל: היה לי כייף, זו חוויה מדהימה- אני מאחל לך הצלחה בלימודים ושתמשיכי להיות נכדה מקסימה.

אגם: נותרתי סקרנית ביחס לשורשי המשפחה שלנו ואני מאוד אשמח להשלים את פיסות המידע החסרות משנות ה-40.

מילון

פרעות (פוגרום) טריפולי
בנובמבר 1945 המון ערבי פשט על בתי מסחר ובתי כנסת של יהודים. בפרעות נרצחו 132 אנשים.

ציטוטים

”לשאוף למצויינות“

”אחדות המשפחה היא מעלה ראשונה.“