מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

טוניס זה לא רק סנדביץ

המנהגים המיוחדים שלנו...

שמי אתי (אסתר) דגן (טהר) סבתא של נעה לוי. מקור שמי הוא על שמה של הרבנית אסתר שהייתה מאוד אהובה בקהילה. מקור שם משפחתי (טהר) הוא מהמילה טהור. עכשיו שם משפחתי הוא דגן, זה שם מעוברת שמקורו בערבית בוקובזה ופירוש המילה בוקובזה היא דגנים, חיטה, לחם…

הורי עלו מתוניס בשנת 1950 עם ארבעה ילדים קטנים, הקטנה מבניהם בת שנה, המצב היה מאוד קשה בארץ, מכיוון שהוריי עזבו בבהילות עקב הגעתם של הגרמנים לתוניס, עזבו את כל רכושם, והגיעו חסרי כל. שיכנו אותם ואת כל הדודים שהגיעו יחד בשורה של בתים ערביים ברמלה. אחרי שנתיים נולדתי, בת חמישית ואחריי נולדו עוד שניים, בסך הכל שבעה ילדים, חמש בנות ושני בנים. עקב המצב הקשה ואבי שהיה חולה ולא יכל לפרנס, נאלצו שני אחיי "הגדולים" כביכול, אחד בכיתה ה' ואחת בכיתה ג', לעזוב את הלימודים ולצאת לעבוד בכדי שיהיה אוכל בבית.

נולדתי בישראל בשנת 1952. בתור ילדה הזמנים היו קשים, הייתה תקופת צנע והיינו משפחה מעוטת יכולת. אך הייתה שמחת חיים ואהבה גדולה של אמי. אמי הקפידה לשמור על כל המנהגים והמסורת ארוכת השנים והדורות. בהיותי ילדה, לא חגגו לי ולאחיי ימי הולדת עד שבגרתי והתחלתי לחגוג עם חברותיי. כיום אני חוגגת את יום הולדתי עם משפחתי היקרה, ילדיי ונכדיי בארוחה חגיגית ובמתנות.

בהיותי בת חמש עברתי חוויה מסעירה במיוחד, אבי הלך לאיבוד. יום אחד, אמי ואבי הלכו לעבוד בשדות ופתאום אבי נעלם, לא חזר שבוע הביתה וכבר הודיעו שאין מצב שהוא בחיים. וביום השביעי להעדרו, פתאום, יד פתחה את השער ואבי נכנס, כולו רזה, עייף ותשוש, הוא לא ידע עברית ועד היום אנחנו בתעלומה איך הוא הצליח להגיע הביתה.

ילדותי עברה עליי ברמלה בשכונת הגטו עם בובות מסמרטוטים וכדורים מסמרטוטים .בהיותי בת 19 משפחתי ומשפחת בעלי (שעדיין לא היה בעלי…)  הכירו והיה בניהם  קשר טוב, "בעלי" נפצע במלחמת ההתשה והלכתי לבקר אותו בבית חולים שהיה קרוב למקום מגוריי וכך התחיל הקשר… לאחר הנישואים גרנו ברמלה, ילדנו 2 ילדים ועברנו לאילת. לאחר מכן, עברנו לנס ציונה ונולדו לנו עוד 2 ילדים ומאז אנחנו בנס ציונה.

כשנכדתי הבכורה נעה נולדה, זה היה רגע משמעותי בחיי. ההתרגשות שבתי יולדת ועוברת את חווית הלידה כמוני הייתה עוצמתית של לידה מחדש.

בהיותי ילדה תחביביי ומשחקיי העיקריים היו קלאס, גומי, ארבע מקלות ועוד…

אני זוכרת מילדותי את כל המנהגים ואת המסורות שכיום אני מקפידה ליישם ולהעביר אותם לילדיי בתקווה שימשיכו את דרכי. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." (יגאל אלון ,מתוך הספר מסך של חול)

מנהגי החתונות

היה נהוג שבוע לפני החתונה להתחיל בחגיגות, ועושים חינה. לזה קראנו "התחלה של שמחה" (בערבית- בדו). כל ערב עד החתונה יש שירים, ריקודים ,וערב לפני החתונה , הכלה הולכת בליווי נשים למקווה כדי לטבול, כשהיא חוזרת, היא צריכה להיות לבושה בלבן ואסור לה לראות את החתן עד החתונה.

בחינה אמא של הכלה מכינה לחם מתוק ומחלקת לחתן ולכלה כדי שיאכלו ויהיו להם חיים מתוקים, משפחת החתן מביאה  סלסלה מנצרים, גדולה, מלאה בתכשיטים, פיג'מות, ומלא דברים יפים לכלה.

מנהגי לידה

שאישה יולדת, עושים כמה דברים: אם היא יולדת בן, יום לפני הברית נוהגים לבוא לבית היולדת כשהיולדת מחזיקה את התינוק וקוראים פרקי זוהר אוכלים ושותים, אחרי שמונה ימים עושים את הברית ואם התינוק שנולד הוא בכור, אחרי שלושים יום חוגגים את פדיון הבן ,הטקס מאוד יפה ומרגש, כאשר מגיע הכהן, מחזיק את התינוק ואומר "לא אחזיר לכם את התינוק עד שתיפדו אותו בכסף וזהב" ,אז, כל מי שנמצא בחדר נותן לכהן תכשיטים וכסף, לאחר מכן הוא מחזיר את התינוק ובסוף האירוע מחזירים לכולם את הכסף והתכשיטיםJ (למה עושים זאת? כאות תודה על זה שהבכורים היהודים ניצלו מהמכה העשירים של משה ביציאת מצריים הכוהנים לקחו על עצמם את עול המצוות כלומר להגן על הבכורים ולכן עורכים את הטקס)

בר מצווה

גם בבר מצווה היה נהוג לחגוג שבוע לפני . יום לפני הבר מצווה, היה נהוג להזמין ספר בערב ולהכין ארוחת ערב חגיגית, הספר היה מספר את חתן הבר מצווה לכל צהלולים וזריקת סוכריות. בשבת שאחרי בר המצווה חתן הבר מצווה עולה לתורה בבית הכנסת לכל צהלולים וזריקת סוכריות וארוחה טעימה.

שצומחת שן ראשונה לתינוק/ת

שצומחת שן ראשונה לתינוקת נהוג להכין ספינג' שטבול בדבש ומחלקים לכולם ונותנים לתינוק/ת שיאכלו שיהיו להם חיים מתוקים .

ראש השנה

בראש השנה נהוג לקנות לילדים בגדים חדשים. בערב ראש השנה עושים סדר והסדר מתנהל כך: על השולחן מניחים צלוחיות ובכל צלוחית יש תאנה, תמר, רימון, תפוח בדבש ושומשום. לאחר מכן מגישים בשר ראש, לב, ריאה, דגים, סלק, כרישה, ולוביה (שעועית ירוקה מיוחדת). כל סועד מברך בתורו ורק לאחר מכן רשאים הסועדים לטעום.

יום כיפור

יום לפני יום כיפור היינו נוהגים ללכת לשוחט עם עופות לפי משפר הנפשות בבית, לבנים היו קונים תרנגול ולבנות תרנגולת. כל אחד היה עומד בתורו ומקבל את ברכת השוחט "זאת כפרתך, זו חליפתך, זה התרנגול ילך למיתה ואתה לחיים ארוכים וטובים" , כיום, אני קונה עופות מהסופר לפי מספר הנפשות ותורמת כסף לכפרה. בבוקר של ערב הצום, נהוג להכין מאכלים ולאכול שבע פעמים עד ארוחת המפסקת. אחד המנהגים הם להכין חביתת ירק גדולה וכל מי שבא טועם ממנה.. המנהג אומר שאסור להוציא אותה מהבית, כלומר, שאסור לתת אותה לאחרים, רק מי שבא לבית טועם ממנה. עוד אחד מהמנהגים הוא לאפות לחמנייה כשבתוכה יש ביצה קשה בכדי שהילדים הקטנים לא יציקו להורים ביום הצום ויאכלו לבד ארוחת בוקר- ביצה בלחמנייה. במוצאי כיפור אוכלים את הארוחה ומתחילים לבנות סוכה.

חג סוכות

בצאת יום כיפור אנו בונים את הסוכה, מקשטים, תולים כפות תמרים, תמונות של שבעת המינים וכל השבוע אנו אוכלים בסוכה. כשהייתי קטנה, היינו ישנים עם אבי.

שמחת תורה

בשמחת תורה לא יושבים בסוכה. סבא קונה לכולם דגלים, מתלבשים חגיגי והולכים לבית הכנסת כדי לראות את ההקפות.

חג החנוכה

אצלנו בחנוכה לא נהוג לתת דמי חנוכה , מדליקים חנוכייה עם שמן, מכינים לביבות ומכינים ספינג' שזה מקביל לסופגניות. נהוג לבשל פולים ולבזוק מעליהם כמון ומלח לאכול ,לשתות ולשמוח.

טו בשבט

מנהגנו בטו בשבט הוא קולים חיטה, חומוס, גרגירי תירס, גרגירי אניס וגרגרי כוסברה. טוחנים את הכל טחינה דקה מאוד, שמים בקערה גדולה, חותכים לתוך הקערה תמרים, תאנים יבשות, אגוזים וצימוקים. מוסיפים מעט סוכר ומערבבים. בערב יושבים סביב וכל אחד בתורו שם אצבע בתוך הקערה וראש המשפחה שופך לו מעט שמן על האצבע ומברך אותו לבריאות, לשגשוג ולבלוב. אוכלים מהתערובת ונהנים. לכל זה קוראים "טקס הבשישה".

פורים

בפורים הייתי תופרת  לילדיי תחפושות, מכינה עוגיות מיוחדות לפורים ( דבלה, יויו ,מקרוד, ספינג' ושבקיה) . היינו מכינים צלחות, מוסיפים בקבוק יין קטן ושולחים משלוח מנות. בפורים, אנו נוהגים לתת דמי פורים לילדים ולקנות מתנה, הולכים לבית הכנסת, קוראים את המגילה ומרעישים בכיף.

פסח

ברגע שנגמר פורים, מתחיל סדר הניקיון לפסח… אני הופכת את הבית, מנקה ספרים, וילונות, ארונות בגדים, אין מקום שאני לא מנקה, כשהבית כולו נקי ומבריק מחמץ, ערב לפני ליל הסדר, עורכים את טקס ביעור חמץ, אני עוטפת 7 חתיכות של לחם קטנות כזית, כל אחת בנייר , מפזרת בפינות הבית , ולאחר מכן ראש המשפחה , כשהנכדים לצדו, אחד אוחז בנר ואחד בנוצה ואחד עם יעה, מסתובבים ומחפשים את כל החמץ שהסתרתי. למחרת בבוקר שורפים את החמץ ומברכים. קערת הפסח אצלנו נקראת שישטו, זו סלסלה ענקית מנצרים, שפורסים לתוכה מפה לבנה, שמים חרוסת, כרפס, מרור, ביצים קשות, מצה שמורה, זרוע של כבש, מכסים במפה לבנה ומניחים באמצע השולחן, כמובן שהמאכלים של פסח הם מיוחדים ואחרים. כולם קוראים את ההגדה, כל אחד בתורו, כשמגיעים לקטע של "אתמול היינו עבדים" הגבר החזק במשפחה מרים את השישטו, מסתובב סביב שולחן הסועדים ומניח לכל אחד על ראשו. באמצע הטקס, אחד מהאנשים בסדר יוצא החוצה ומתחפש כאילו הוא אליהו הנביא, לאחר מכן הוא חוזר עם שק על הכתף ומחלק מתנות לילדים.

יום העצמאות

ביום הזיכרון (יום לפני יום העצמאות), גיסי נפל במלחמת ששת הימים ולכן אני מאוד עצובה, לאחר הטקס בבית העלמין, אני חוזרת הביתה ונחה. לקראת הערב אני קמה ומכינה ארוחה חגיגית, פורסת מפה לבנה בסלון עם בקבוק יין וגביעים ומקבלת עם בני משפחתי בשמחה את החג, לשמחתי ילדיי ממשיכים את דרכי.

ל"ג בעומר

מדליקים מדורה, עושים בשר על האש ונוסעים להר מירון לקברו של הצדיק רבי שמעון בר יוחאי, אם יש ילד בגיל 3 שלא הסתפר מספרים אותו וזה נקרא חלקה.

שבועות

החג האחרון, המהנה, בחג זה אנו נוהגים לקלות עדשים, פולים, זרעי פשתן, גרגרי חומוס וגרעינים. אופים כעכים, נהוג להגיש לאורחים שבאים לבקר. מכינים ארוחת צהריים חגיגית הכוללת קוסקוס, קציצות והמון סלטים. אחרי ארוחת הצהריים, שופכים ממים אחד על השני לזכר שמחת בית השואבה, זה כיף וכולם משתטים.

טוניס זה לא רק סנדביץ'

הזוית האישית

אתי דגן: במבט לאחור כילדה הזמנים היו קשים, הייתה תקופת צנע והיינו משפחה מעוטת יכולת. אך הייתה שמחת חיים ואהבה גדולה של אמי. אמי הקפידה לשמור על כל המנהגים והמסורת ארוכת השנים והדורות.

מילון

פדיון הבן
היא מצוות עשה מתרי\\\"ג המצוות, לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור מאת כהן.

שמחת בית השואבה
היא מנהג יהודי עתיק, הקשור למצוות \\\"ניסוך המים\\\" שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות לאחר הבאת מי מעיין השילוח לבית המקדש.

הר מירון
ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן.

שכונת הגטו
היה רחוב שכולו תושבים ערבים ומסביבו גרו יהודים.

ציטוטים

”"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." “