מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חנה גורסקי מספרת על הילד ששרד את אושוויץ והפך לטייס בחייל האוויר

הילד מצעדת המוות שהיה לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי

אני סבתא של עופר מצד אמו. ברצוני לתעד את סיפורו המדהים של סבא של עופר מצד אביה, צבי אומשוייף. צבי ומרינה אומשוייף אינם בין החיים ולכן, אני מספרת את הסיפור של הילד מאושוויץ ששרד והפך לימים לטייס קרב בחיל האוויר הישראלי.

צבי אומשוייף נולד כקרול אומשוייף בתאריך 4/9/1937, בעיר לבוב , בירת גליציה, פולין, להוריו ברנרד ונטליה. צבי הוא אחד הילדים הבודדים שהיו במחנה ההשמדה אושוויץ ושרדו. כשהיה בערך בן שש, הוכנס למחנה המוות ובגיל שמונה, צעד עם אמו בצעדת המוות מאושוויץ לגרמניה, לאחר שאביו נרצח. הוא היה בן יחיד לנטליה, רוקחת ומנהלת מעבדה ולברנרד, ד"ר לכימיה. המשפחה הגיעה לאושוויץ ב-פברואר 1943, עם קבוצה קטנה של מדענים ובני משפחותיהם.

מכון המחקר שבו עבד האב על פיתוח חיסון נגד טיפוס, נחשב לחיוני בעיני הגרמנים. מנהל המעבדה, פרופ" לודביג פלק, קיבל הצעה מהגרמנים לעבור לאושוויץ עם המשפחות ולהמשיך שם בפיתוח החיסונים. באושוויץ, התוודעו בני הזוג אומשוייף לד"ר אנה וייס, גניקולוגית צעירה שעבדה בבירקנאו תחת פיקודו של ד"ר מנגלה, הידוע לשמצה. היא הייתה צריכה להחליט מי מהנשים שהגיעו למחנה, כשרות לעבודה ומי לא. היא השתדלה להוסיף כמה שיותר נשים מעל המכסה, וכך הצילה אלפי נשים. המדענים אכן מצאו את החיסון המיוחל לטיפוס ואז, רצחו הגרמנים את הגברים.

בן שמונה היה צבי כשצעד עם אמו ועם ד"ר וייס לכיוון גרמניה בצעדת המוות. חצי שנה אחרי, מתה אמו מטיפוס וד"ר אנה וייס הפכה לאמו המאמצת. היא לא אימצה אותו רשמית אבל הייתה לו כאם. יחד נדדו לצ'כוסלובקיה, ארץ הולדתה של ד"ר וייס. כל משפחתה נספתה בשואה, והיא החליטה להגר לאוסטרליה. עקב הנסיבות, הכניסה ד"ר וייס את צבי למנזר. חוץ מאם המנזר, איש לא ידע על זהותו היהודית של צבי. כך, במשך שנה גדל צבי עם ילדים נוצרים.

אחרי מלחמת ששת הימים (1967), כשצ'כיה נפתחה למערב, הזמין צבי את אם המנזר לביקור בארץ הקודש, על חשבונו. היא הייתה מאושרת ואמרה לו שעכשיו היא יכולה למות בשקט. בשנה שהיה במנזר איתרו אותו דודיו, אחיו של אביו (אחד באוסטרליה והשני בישראל). בסופו של דבר הגיע צבי לארץ ישראל בשנת 1947, שהייתה אז תחת המנדט הבריטי. בן 9.5 הגיע צבי לנמל חיפה. תקופה קצרה היה אצל דודו בחיפה עד שעבר לקיבוץ עין המפרץ וגדל אצל משפחה, שהכירה את הוריו עוד מלבוב.

צבי מעולם לא דיבר על ילדותו בשואה. הוא סגר את ליבו ואת נפשו לזיכרון העבר. הוא צמח כנער ישראלי לכל דבר. בתיכון, שיחק כדורעף והיה חבר נבחרת ישראל. הוא הצטיין בספורט ובגיל שמונה עשרה, לפני הגיוס, שבר שיא ארצי בקרב 5 (ריצה, קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל, הטלת כידון וזריקת דיסקוס). בצבא, הפך צבי לטייס קרב, הפיל מטוסי אויב במלחמת ששת הימים, ולימים, עבר לאל על ועם הזמן הפך לקברניט. צביקה בפי ידידיו, לא שנא את הגרמנים. הוא כעס על הוריו שלא עזבו את אירופה בזמן.

במשפחה שהקים, לא סיפר הרבה על עברו. אבל היה לו חשוב לשמור על שם משפחתו, כי בזכות שם זה, ניתן היה לאתרו וכך ניצל. בתו נטע, (מנישואיו הראשונים) קיבלה את שם אמו נטליה. צביקה התחתן בשנית עם מרינה לבית ארנשטיין, שהייתה דיילת באל על וכך נפגשו. נולדו להם שני ילדים, רמי וגלי. רמי נכנס לכל הנושא של עברו של אביו והפך עם השנים למדריך נוער המלווה קבוצות לפולין, בשילוב עם עבודתו כמהנדס באינטל. אחותו גלי, הלכה בעקבות סבתה נטליה, והפכה לד"ר לרוקחות. עופר, בתו הבכורה של רמי, נקראת על שם צביקה (העופרים הם הצאצאים של הצבי), ובר, בנה הבכור של גלי, נקרא על שם סבו של אמו, ברנרד. כך הנציחו בני הדור השני, במתן חיים, את בני משפחותיהם. שלושת ילדיו של צביקה נושאים את שם משפחתם גם לאחר נישואיהם. בשנת 2005 הלך צבי (קרול) לעולמו.

הזוית האישית

סבתא חנה, סבתו של עופר מצד אמו, מביאה את סיפורו המופלא של צבי אומשוייף הילד ששרד את אושוויץ והפך לטייס בחייל האוויר.

 

מילון

מכסה
מכסה היא מספר מוגבל של אנשים (לפי הסיפור).

ציטוטים

”אם הורי היו עוזבים את אירופה בזמן, הל היה נראה אחרת.“