מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חלום שהתגשם

1 %d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-3
עליית המשפחה

נולדתי במעברה, בשם: "שער העליה" בעפולה.

בשנת 1948 ההנהגה בארץ ישראל הכריזה על הקמת מדינת ישראל, עם הקמת המדינה קלטו הרבה יהודים מכול העולם, בכל עיר בארץ בנו מחנות לקלוט עולים, המחנה היה בנוי מצריפים עשויים מעץ ופח בגודל של חדר ומטבח, בחצר היה מים מקלחת ושרותי. בשנים לפני קום המדינה, המנדט הבריטי שלט בארץ, והם לא נתנו ליהודים לעלות לארץ. היהודים שחיו בארץ הקימו מחתרות שנלחמו בבריטים,שמות המחתרות נקראו: "ההגנה" והלח"י.

3
2
לפני קום המדינה ההנהגה בארץ ישראל היו שולחים שליחים למדינות בעולם לעלות יהודים לארץ ישראל. היו מעלים יהודים לארץ ישראל בדרך מוסוות ואינה חוקית לבריטים, זאת על מנת שהבריטים לא ירגשו שנכנסים יהודים לארץ, בכל מיני דרכים שמות וזהויות בדויים, וגם בספינות שהיו מגיעות בלילה בשקט. במידה שהבריטים היו תופסים יהודים שנכנסים לארץ היו שולחים אותם חזרה למדינה שממנה הם באו. אבי נולד באיראן למשפחה שומרת מסורת עם חלום ורצון לעלות לארץ ישראל, בגיל שבע עשרה נודה לאבי שיש שליחים מארץ ישראל עוזרים ליהודים לעלות לארץ ישראל אבי פגש את השליחים הם החליפו לו זהות נתנו לו דרכון בשם של אדם אחר צירפו לו הורים ואחות זרים אחד לשני העלו אותם לטיסה, הם נכנסו לארץ בזהויות שאינם שייכם להם. אבי עלה לארץ ב- 1947, חצי שנה לפני קום המדינה והגשים חלום. עם הכרזת המדינה ב- 1948 הערבים בארץ התנגדו להקמת המדינה ופרצה מלחמת השחרור, עם הקמת צה"לׁׁׁ ( צבא הגנה לישראל ) אבי הצטרף לצבא והיה בחיל הרגלים השתתף במלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. אין הדבר עומד ביפני הרצון ! ב- 1951 לאחר קום המדינה עלו לארץ בני משפחתו של אבי נקלטו במעברה "שער העליה" בעפולה, סבי זכרו לברכה לא זכה לעלות לארץ, נפטר ממחלה בגיל צעיר, אימי צביה הושיר עלתה לארץ מאיראן בשנת1951 , גיל שש עשרה עם בני משפחתה גם הם נקלטו במעברה "שער העליה". כל משפחה קיבלה צריף הם חיו שבעה נפשות בחדר אחד והיו מאושרים. במעברה כולם היו משפחה אחת גדולה, אבי פגש את אימי במחנה והם מצו חן אחד בעני השנייה, התחילו לצאת יחד,התאהבו. כעבור שנה התחתנו. החתונה הייתה במרכז המחנה וכול העולים חגגו יחד עם החתן והכלה, הייתה שימחה גדולה. אבי ואימי קיבלו צריף משלהם, והיו מאושרים יחד. אבי עבד בסלילת כבישים בארץ, הוא עבד קשה מאוד והתפרנס בכבוד. אמי עבדה במתפרה תפרה בגדי ילדים היא אהבה לתפור. נולדתי 1953 חמש שנים לאחר קום המדינה שמי, מנשה הושיר, על שם סבי מצד אבי שלא זכה לעלות לארץ, בשנים הראשונות של קום המדינה היה קשה מאוד בארץ, משפחות היו מקבלות מזון בהקצבה, בתלושים. לא היה ניתן לקנות מה שרוצים כי לא היה. למרות זאת, לא הרגשתי שחסר לי דבר. אבי לימד אותנו ואמר ליהנות מימה שיש לא לבכות על מה שאין. 1955 הייתי בן שנתיים נולד לי אח אפרים הושיר באותה תקופה אבי נסע לתל- אביב לחפש בית, קנה בית קטן, חדר וחצי ומטבח מקלחת ושרותים בחצר. הייתי בן חמש כשעזבנו את המעברה בעפולה ועברנו לתל- אביב, אבי מצא עבודה בחברת בנייה עובד בניין. אימי מצאה עבודה כתופרת במפעל תפרה בגדי ילדים. שניהם היו מרוצים מאוד. 1981 נולד לי אח נוסף, חיים הושיר על שם סבי מצד אמי. גדלתי בתל אביב ולמדתי בתחכמוני בית ספר ממלכתי דתי. באותה תקופה לא היה פטפון. (נגן תקליטים) ולא היה טלוויזיה היה רק רדיו היינו מקשיבים לרדיו שומעים שירים ומקשיבים לסיפורים. היינו קונים בקיוסק גזוז בכוס בכול מיני טעמים היה קשה לקנות משקהות מוגזים ובקבוקים, לא היה שפע של חטיפים כמו שיש היום החטיף היחיד שאכלתי זה היה שקדי מרק אהבתי מאוד! לא ההינו רואים טלוויזיה כי לא היה, ההינו משחקים בחצר משחקי חברה ונהנים מאוד! אחד המשחקים שאהבתי היה משחק בגולות ( גולה זה כדורי זכוכית קטנים ) כל ילד היה קונה לעצמו גולות ובא לשחק עם חבריו. והיינו משחקים יחד. עושים קן פתיחה וכמה מטרים קדימה עושים גומה בחול השחקנים עומדים על קו הפתיחה ומגלגלים את הגולה כל אחד בתורו מכוון להיכנס לגומה, מי שמצליח להיכנס לגומה צריך לגלגל את הגולה לכיוון הגולה הכי קרובה עליו ולפגועה במידה והוא פוגע הוא לוקח את הגולה לעצמו מי שהיה מצליח לקחת הכי הרבה גולות היה מנצח משחק זה דורש מיומנות. ביום העצמאות, חמש עשרה שנה לקום המדינה,אמי לקחה אותי ואת האחים שלי ליראות את מצעד יום העצמאות ברחוב אלנבי בתל- אביב עמדנו על המדרכה קרוב לחבל. חיכינו למצעד שיעבור כעבור זמן התחיל המצעד שמענו את תזמורת צ.ה.ל מנגנת ומתופפת בתופים. במצעד ראינו טנקים תותחים זחלמים וחיליים מכל חלות צה"ל צועדים על הכביש מסודרים בשורות עם כובע על הראש עם נשק ביד גב זקוף בקצב קבוע. פתאום ! אני רואה בתוך המצעד בן החיילים באחד השורות את אבא שלי צועד עם גב זקוף כובע על הראש רובה ביד צועד עם כולם בצורה מסודרת. צעקתי "אבא אבא !!!" התרגשתי מאוד ליראות את אבא שלי צועד במצעד של יום העצמאות, ההפתעה הכי גדולה שהייתה לי אותה לא אשכח לעולם. באותה תקופה הצטרפתי לתנועת הצופים. למדנו לנבט בשטח פתוח לחיות בתנאי שדה ולשרוד למדנו צורות קשירה של חבלים למוטות לבנות אוהלים לעשות מחנה אוהלים ולעבוד קצוות. בן החברים היה לנו שפה משלנו קרנו לה "שפה הפוכה" כשה לא רצינו שיבינו אותנו דיברנו בשפה זו. דוגמה: מה אתה אומר  – המ תאה מואר, לאן אתה הולך – אלן תאה לוהך, אתה מבין אותי – תאה במין תואי, אהבתי מאוד לדבר הפוך!. 1971 התגייסתי לצבא "גולני" חייל רגלים,הייתי לוחם, חובש, נהג אמבולנס השתתפתי במלחמת יום הכיפורים מלחמה לא קלה היו הרבה נפגעים נלחמנו בגבורה וניצחנו במלחמה!!!, כחייל מילואים השתתפתי במלחמת לבנון. שלא נדע יותר מלחמות.

ב- 1974 השתחררתי מצה"ל למדתי לטוש יהלומים ( לתת ליהלום צורה וברק ) עבדתי במקצוע זה 20 שנה. באותה תקופה הייתי נפגש עם חברי ילדות כמעת כל יום והיינו מבלים יחד.

17
לאחד החברים שלי הייתה שכנה בשם רחל אברהם יפה מאוד, לבבית, מחייכת כל הזמן. הייתי מאוד ביישן מלבד שלום לא דיברנו. ערב אחד הלכתי עם החברים לרקוד במועדון. באחד השולחנות ראיתי בנות יושבות ורחל יושבת איתן. אמרתי שלום הלכתי לשבת עם חבריי הסתכלתי לשולחן של הבנות וראיתי את רחל לא רוקדת, קיבלתי אומץ ניגשתי לרחל והזמנתי אותה לרקוד. רקדנו כל הערב יחד היה לנו טוב אחד עם השנייה, יצאנו יחד לבלות נהנינו מאוד. כעבור שנתיים של חברות אהבתי אותה מאוד והצעתי לה נישואין.

1.9.1976 התחתנו חתונה מפוארת אולמי בוקו מאיו תל- אביב עם הרבה אושר ושמחה.

18

1978 נולד בני הבכור שחר הושיר התחתן עם ליאת בסו נולדו להם שלושה ילדים: דביר, רועי והילה.

1980 נולדה ענת הושיר התחתנה עם אייל חביב נולדו להם שלושה ילדים: נועה, איתי ועידו.

1985 נולד אדיר הושיר התחתן עם ג'ני פלדברג.

כל המשפחה חיה באושר ואושר.

הזוית האישית

המוטו במשפחה שלנו: נהנים ממה שיש ולא מצטערים על מה שאין…

%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%9f

מילון

"שער העליה"
מעברה בעפולה בשם "שער העלייה"

ציטוטים

”להסתפק במה שיש ולא על מה שאין .“