מאגר סיפורי מורשת

הכרזת המדינה

כאשר הוכרזה המדינה בשנת 1948 יצאו האנשים לרחובות וגל שמחה וריקודים שטף את כל הארץ. אך במהרה השמחה הפכה לעצב  הבריטים עזבו את הארץ וכנופיות פורעים של ערבים התחילו להשתלט ביפו והטרידו את התושבים ביריות לעבר הבתים שלנו. נאלצנו למגן את החלונות שלנו בפלטות ברזל ושקי חול על מנת שלא יחדרו הקלעים לביתנו. כמו כן נבנו ברחובות המרכזיים כמו רח' הרצל וסלמה, קירות מגן גבוהים שהתושבים יכלו להסתובב בניהם מבלי להיפגע. לימים שהמצב הורע נאלצנו לעזוב את הבית ועברנו להתגורר אצל משפחתנו שגרו בצפון תל אביב, ברחוב הקליר, עד יעבור זעם.

הבית שלנו

כאשר חזרנו לביתנו הוכרז צנע בארץ והמצב הכלכלי היה קשה מוצרי הצריכה הבסיסיים חולקו בתלושי מזון שסופקו על ידי הממשלה לפי גולגולת. הבית שגרנו בו היה בין שני חדרים ובו התגוררנו שני משפחות [אני והוריי, סבתי ודודתי, שירותים ומקלחת אחת, מטבח משותף הצפיפות הייתה גדולה, במטבח היה ארגז קרח, במקום מקרר חשמלי. את הקרח קנינו בבית החרושת שהיה סמוך לביתנו לפי גודל של: חצי/ שליש/ רבע. הקרח נישא בעזרת מלקחיים כאשר בדרך היה מתחלק, נופל ומתנפץ לחלקים ונאלצתי לאסוף את חלקי הקרח בידיים ולהגיע הביתה. בבית קיבלתי קבלת פנים קשה על זה שלא שמרתי והגעתי עם הקרח בשלמותו.

הבישול נעשה על פרימוסים ופתיליות. במקלחת דוד המים החמים הוסק בשאריות עצים שנאספו בימי שישי לאחר סגירת הנגריות. האיסוף נעשה בקשירה בחוט ברזל. בשלב מאוחר יותר שודרג  הדוד מהסקה בעץ לטפטוף בנפט. הכביסה נעשתה ידנית, ללא מכונת כביסה, בעזרת כובסת  הכביסה נתלתה לייבוש על גג הבניין לפי תורות בין השכנים ולאחר מכן לקחנו את הכביסה לגיהוץ ידני ובמעגל. החימום הבית  נעשה בתנורים על ידי נפט. לאמבטיה בבית היה שימוש נוסף לדגים החיים, עד יום חמישי, שבו נערכו הבישולים לשבת.

משחקי ילדות

מספר משחקי הילדות היו:

דודס: מקל קטן מחודד משני הצדדים ובעזרת מקל גדול מכים על החלק המחודד המקל הקטן עף לגובה ומנסים בעזרת המקל הגדול להעיף אותו כמה שיותר רחוק.

חמש אבנים, בניית עפיפונים, גוגואים, בנדורות, גולות.

באותם הזמנים הלימודים בבתי הספר היו בשתי משמרות: משמרת בוקר ומשמרת שנייה, משמרת צהריים. החלוקה לבתי הספר היו לפי אזורי המגורים. אני הייתי אמור ללמוד בבית ספר לוינסקי בלימודי צהריים. הוריי התנגדו שאלמד במשמרת שנייה מכיוון שבבוקר יהיה פנוי ללא מעש, שני הוריי עבדו. אז הפתרון היה שרשמו אותי לבית ספר גימנסיה הרצליה, זה היה בית ספר פרטי, ללימודי בוקר. בו סיימתי את לימודיי עד סוף שמינית.

תחבורה, כבישים ותיעול

לבית הספר הייתי מגיע רגלי, ברגל. בימי החורף מצב הכבישים והתיעול היו במצב קשה מי הגשמים לא היה להם מקום להתנקז ונוצרו שלוליות שמנעו אפשרות לעבור מצד לצד ברחובות. הפתרון שהאנשים מצאו הוא מעבר עם תלת אופניים, שהיו מעבירים את האנשים בתשלום מזערי מצד לצד. האוטובוסים היו מדגם דלג'נט הכניסה לאוטובוס היו בתפעול ידני על ידי הנהג, הסגירה והפתיחה של הדלתות נעשתה ידנית לפעמים האוטו היה מתעכב זמן ארוך בתחנה מכיוון שהנהג היה מתקשה לסגור את הדלת מרוב הלחץ של האנשים שרצו להיכנס לאוטובוס.

היו חנויות מכולת שמכרו את המצרכים הבסיסיים בתלושים שחולקו על ידי הממשלה, חלוקה חודשית. התפתח שוק שחור בממכר המצרכים בתשלום מופקע המצרכים נמכרו בבתים פרטיים היו קימות חנויות לממכר קייטניות שנארזו בנייר עיתון כדוגמת כובע ליצן מוצרים בסיסיים כגון: ביצים ועופות, נרכשו במושבים קטנים כגון: רעננה, כפר סבא ובשאר האזור. להעביר את המוצרים היה קשה מאוד מכיוון שבכל הדרך היו מחסומים ופקחים שחיפשו אחר הדברים שהוברחו, הדברים שנתפסו היו מוחרמים והאנשים נקנסו.

בתי קולנוע:

בתל אביב רבתי היו מספר בתי קולנוע בניהם בתי קולנוע פתוחים, ללא קירוי כגון: גן רינה, ארגמן ועוד…

בקולנוע ארגמן האיש שהפעיל את הקולנוע היה מוכר את הכרטיסים, היה גם הסדרן ובהפסקות היה עובר ומוכר אם ארגז קרח על הכתפיים ארטיק קרח כמו כן מי שביקש להסתפר הוא היה מפנה אותו לשורה האחרונה ושם עם פנס שהיה מחזיק בפה היה מספר את מי שרצה להסתפר,  בקולנוע גן רינה היו מנסים הרבה ילדים לקפוץ מעל הגדר ולהיכנס בלי כרטיס לראות את הסרט אבל חיכתה לו הפתעה שומר שהיה בקולנוע והיה תופס ילד כזה שניסה לקפוץ והשומר היה נותן לו מכות עם אלה וזורק אותו החוצה, קולנוע זוהר היה קולנוע שכונתי היו מגיעים לשם לראות שני סרטים במחיר אחד האנשים היו מגיעים לבושי פיג'מות ומביאים אתם את ארוחות הערב, הכניסה לאולם הייתה מכיוון המסך. היו בתי קולנוע עם גג נפתח בהפסקה הגג היה זז כגון: מוגרבי ואלנבי. הסרטים שהיו מוקרנים היו סרטי קאובוי ואקשן.

טיולים משפחתיים

היינו הולכים לטייל בשדרות רוטשילד ושם היו צלמים עם מצלמות קופסא כמו כן היינו מבלים בימי שבת באחר הצהריים בשפת הים שם היו בתי קפה עם תזמורת קפה קמיניצר ועוד…בדרך היינו אוכלים גלידה אצל ויטמן באלנבי.

בילויים מסיבות וחברות

הבילויים נערכו במפגשים כיתתיים בבתי הילדים בדרך כלל בימי הולדת, הסרטים לימי הולדת היו מוקרנים במקרנים של שמונה מילימטר ותרגום בצד, המפגשים היו משאירים בלגאן בבתי המזמין. בשלב מאוחר יותר נוצרו חברות המפגשים במשך השבוע היו בגנים הציבוריים סופי שבוע נערכו מסיבות רבות משתתפים על ידיי מספר חברות ביחד לפעמים היו נשארים בעלי הבית עם מקרר ריק לאחר המסיבה.

משוב:

רציתי להגיד שלמדתי המון והבנתי מלא דברים על סבא מקווה שתיהנו כי אני נהנתי ולמדתי המון היינו במלא מקומות גם באמיתי וגם בדמיון והחיים שלי היו עם עליות ומורדות.

מקווה שתיהנו.