מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התפוח הגדול בארצנו

הילדות בתל אביב הגדולה

סבתי דליה, נולדה בישראל, בעיר תל – אביב, בשנת  1950, בבית החולים "עין גדי" (שכיום כבר לא פעיל) שברחוב בלפור ושמה נבחר על שם הפרח "דליה". שם המשפחה שלה בנעוריה היה שליש, וכעת לוי – מקור השם שליש הוא מהשפה היוונית בה מבטאים את השם "סאליס", ובהתאם לכך שונה לעברית על ידי סבה שהגיע מהעיר סלוניקי שביוון.

משפחתה הגרעינית כללה חמש נפשות: סבתא דליה היא הבת הבכורה, אחותה האמצעית רותי (ז"ל), ואחיה הקטן איציק. כבכורה, תמיד הייתה מוטלת עליה אחריות כבדה לדאוג לאחיה הקטנים ולסייע במטלות הבית, ועל כך קבלה הערכה ויחס טובים מאוד מהוריה ומבני משפחתה.

בצעירותה, גדלה סבתא בשכונה נחמדה בדרום תל-אביב, ברחוב נחלת ראובן  – שהיום הוא רחוב מאד ידוע כרחוב של אופנה, קניות, טקסטיל, בילויים ועוד… בדירה שהייתה ממוקמת בקומת גג. בבניין בו גרה, שהיה לא גדול (כ-8 דיירים), הייתה שכנות מאד טובה בין משפחות הדיירים, שכנות של "דלת פתוחה"- הילדים היו משחקים אחד עם השני ומתארחים אחד אצל השני מבלי תיאומים מראש. ההורים היו מיודדים מאוד וגם היו ארוחות משותפות, וכן, אם היה צורך בשמירה על אחד הילדים מעולם לא הייתה בעיה, כי רוב האימהות היו בבית. היו לסבתא חברות רבות איתן היא אהבה לבלות ולשחק משחקי רחוב כמו : קלאס, גומי, חבל, חמש אבנים וכו'..

אבא של סבתא, יוסף שליש, שירת בצבא הבריטי, נלחם בנאצים וקיבל אותות גבורה ממשרד הביטחון הישראלי, וכוכב גבורה מנחושת מהבריטים. הוא היה פעיל באצ"ל ועזר לעלות יהודים רבים לארץ .עד היום שמורים עמה מדליות גבורה שקיבל מהמדינה, על חלקו במאבק לתקומת ישראל. כילדה, זוכרת סבתא את עבודתו של אביה. הוא עבד בנמל יפו כמנופאי עגורן. כילדה קטנה סבתי ביקרה הרבה מאוד בנמל יפו, ואביה היה עושה לה ולאחיה סיורים ושייט עם ספינות דייג. אביה נהג לספר לה על עולם הדייג והדגים והיה מראה להם את כל האניות הגדולות שהגיעו לארץ ממדינות רחוקות, וכן היה מביא הביתה דגים טריים שזה עתה דג.

.

2017-03-08-photo-00001257

בתור ילידת העיר תל-אביב, זכורה לה התקופה בה בנו לראשונה את המגדל הגבוה ביותר במדינה בתקופה ההיא- בניין "כל-בו שלום", המתנשא לגובה של 32 קומות!! בתור ילדים היא ואחיה היו עוברים משם אחת לשבוע, שואלים את הבנאים לאיזה קומה הם כבר הגיעו ומתעניינים בהתקדמות הבנייה. בניין זה היה שונה מכל הבניינים שהכירו קודם לכן, וגם היה נוף חריג בסביבתו. סבתא סיפרה לי שהבניין הנ"ל, נבנה על חורבות בית הספר "גימנסיה הרצליה" בו למדו מיטב ותיקי העיר, כולל סבתא.

סבתא למדה בבית ספר לבנות "יחיאלי" שבנווה צדק, מקום שמשמש היום כמרכז 'סוזן דלאל'. בבית הספר הזה למדו רק בנות, אך במבט לאחור, החינוך בבית הספר, עיצב את אישיותה ואופייה, ותרם לה רבות. המורים בביה"ס היו מאד מקצועיים, טובים, רגישים ומכילים, ורוב חברותיה מהכיתה גרו בקרבת בית הספר.

בבית הספר הייתה חצר גדולה שבה שיחקו כולם. כמו כן, חדר אחות וחדר רופא שיניים. אחד השיעורים שלמדו הבנות, היו שיעורי תזונה, שהתקיימו במטבח שכלל גם חדר אוכל. לשיעורי תזונה היו מגיעות התלמידות למטבח, לבושות  בסינרים, ולומדות לחתוך, לקצוץ ולבשל. לאחר השיעור היו אוכלות את מה שהכינו. סבתא מספרת שהשיעורים הללו היו מהנים ביותר עבורה ועבור חברותיה, והן אהבו אותם מאוד.

בנוסף לכך, היה בבית הספר גם אולם ספורט ענקי, ושם הן למדו ספורט עם המורה ברטה, שהייתה ידועה במקצועיות שלה בעיר. סבתא הייתה תלמידה מצטיינת בענפי ספורט שונים: ריצה למרחקים קצרים, קפיצה מעל 'חמור' בגובה 5 מלבנים וקפיצה לרוחק.

%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%a8-2-2

בהגיעה לגיל מצוות, חגגו לסבתא דליה מסיבת בת מצווה. סבתא זוכרת את חגיגת בת המצווה שלה כאירוע מאד משמח שנערך בביתה. הוריה הזמינו להקת נגנים, המון אורחים הגיעו ואת כל המאכלים והכיבוד הכינה אימה בעצמה. היות שהמסיבה נחגגה בבית, בחיק המשפחה, אירוע זה חקוק בראשה של סבתי לעד.

חוויה מעצימה נוספת, שמאד זכורה לה כילדה, היא חגיגות יום העצמאות. ביום זה, התקיים כמידי שנה, מצעד של צה"ל על כל חיילותיו, כולל טנקים ושריונים. חיילים צעדו במגוון מדים: חיל הים, חיל רגלים, חיל האוויר ויתר החיילות. זה היה מראה מקסים המלווה בנגנים של חיל חינוך. סבתא נהנתה והתרשמה ממנו בכל פעם מחדש, גם בשל העובדה שהמצעד נערך ממש מתחת לביתה.

כנערה, נהגה לבלות בבית הקולנוע, שנקרא "קולנוע ארגמן", שם ראתה סרטים רבים, ביניהם: "בן חור", "חוזליטו" ועוד. לקולנוע הזה לא היה גג, הוא היה קולנוע פתוח, ובתור ילדים, הם מאד נהנו ללכת לשם ונשארו לפעמים למספר סרטים ברצף (מבלי לשלם) וזו הייתה חוויה גדולה.

בילדותה של סבתי לא היו טלפונים בבתים, ועל מנת לקבל טלפון, היה צריך להזמין אחד ממשרד התקשורת, ולחכות כארבע שנים בכדי לקבל את המכשיר. היות ואמה של סבתי הייתה חולה מאוד, הזמן קוצר והם קיבלו את מכשיר הטלפון הראשון שלהם כעבור שנה אחת בלבד. סבתא סיפרה לי שנושא המדיה והתקשורת, היה בזמנה בראשית דרכו, ובתור ילדה, בנוסף לטלפון,  לא הייתה לה גם טלוויזיה, אלא רק בסוף שנות ה-60  – אז רכש אביה טלוויזיה, וזה היה בעיניה כפלא גדול, למרות העובדה שהיו שידורים אחת לשבוע.

על אף כל זאת, לא חסר לילדים עניין – הם קראו הרבה ספרים, שיחקו הרבה משחקי חברה ומשחקי רחוב. כנערה צעירה, סבתא שלי אהבה במיוחד לקרוא ספרים ולעזור לאמא שלה באפייה ובבישולים.

סבתא נולדה, גרה ובילתה בעיר תל אביב, בזמנה, לא היו קניונים וכל החנויות היו ברחוב. רוב חנויות האופנה היו ברחוב דיזינגוף, שאז היה ה רחוב – היו בו בתי קפה ששם היו מבלים כל המפורסמים של אותה תקופה, שלרוב ישבו ב"קפה כסית".

בתיכון, היא למדה בבית ספר שנקרא "עירוני ו'" שנמצא ברחוב בן יהודה בעיר (היום נמצא שם חניון). שלא כמו היום, היא למדה 8 שנים בבית ספר יסודי ו-4 שנים בתיכון. באמצע כיתה ט', כשהייתה בת 15, אימה נפטרה לאחר מחלה מאד קשה, אירוע שליווה אותה כל חייה.

כשהייתה בכיתה י"א, פרצה מלחמת ששת הימים. באותה תקופה, ברוב הבתים, לא היו מקלטים, וסבתא סיפרה לי שנאלצו לרוץ למקלט שהיה ממוקם בשדרות רוטשילד (כ-10 דקות מביתה), יום זה נצרב היטב בזיכרונה של סבתא שלי. עקב המלחמה סבתי שוחררה לשבועיים מלימודיה בבית הספר והתנדבה בבית החולים "איכילוב". כשסיימה את התיכון ,כל חברותיה התגייסו לצה"ל וגם היא כמובן רצתה להתגייס יחד אתם , דבר שלא התאפשר עקב פטירתה של אימה.

לאחר סיום לימודיה בתיכון סבתי למדה פקידות מקצועית כללית, ושימשה כמזכירה בכירה בחברה גדולה בבניין "אל על" בתל אביב – שם הכירה את דוד, בעלה (סבא שלי). הם יצאו כשנתיים, ובגיל 22 נישאו בבית הכנסת הגדול ברחוב בן יהודה בתל אביב, שקיים שם גם היום. לאחר נישואיה, היא וסבי עברו להתגורר בבת ים, שהייתה אז עיר חדשה והרבה צעירים עברו לשם. בבת ים נולדו שלושת בנותיה: אורית, עדי (אמי) ויעל. בבניין בו הם גרו, התגוררו זוגות צעירים בגילם, עם ילדים בגילאים מקבילים.

חגים ושכנים

פורים – כל השכנים היו חוגגים את החגים ביחד. החג שזכור במיוחד לסבתי, הוא חג הפורים – בחג זה סבתא ושכנה שלה היו תופרות לכל הילדים תחפושות מקוריות בעבודת יד. הייתה לה חברה בשם בלה, שהייתה גוזרת את הבדים, וסבתי הייתה תופרת ועוזרת במתן רעיונות. זה היה ממש "מפעל תחפושות"  והתחפושות הללו עברו מידי שנה בין ילדי השכנים. פעילות זו הייתה חוויה מלכדת מאוד וגם הילדים לקחו בה חלק. אמא שלי, עדי, אהבה מאד בובות, וסבתא הייתה תופרת לה בגדים לבובות לפי בקשתה.

סוכות  בכל חג סוכות, סבי היה אוסף קרשים/עצים והיה מקים סוכה בחצר ביתם. אמי הייתה מזמינה את כל חבריה לסוכה, וכולם היו גוזרים, מקשטים  ומבלים בסוכה, וזו הייתה חוויה מדהימה לכולם. בכלל, ביתם של סבי וסבתי היה פתוח תמיד. כל חברותיה של אמי ואחיותיה, היו מתארחות בביתם באופן קבוע. בכל ארוחת צהריים הייתה מתארחת חברה של אחת האחיות, וגם נשארו ללון אצלם לעיתים קרובות.

סבתי בדר"כ, אפתה למשפחתה וגם קצת לשכנים. כל חג קיבל את המשמעויות שלו עם המאפים המיוחדים. גם היום אני משתתפת עם סבתי באפייה ובהכנת מאכלים שונים.

הדבר שאני הכי אוהבת, הוא לבוא לישון אצל סבתא וסבא. אני משחקת עם סבתא בכל מיני משחקים, סבתא מלמדת אותי לסרוג ובכלל עושים דברים מהנים ומעשירים.

הזוית האישית

תמרה: נהניתי מאד לשמוע את סיפור חייה המלא של סבתא שלי, התעניינתי במיוחד בחלק שבו היא סיפרה לי על "מפעל התחפושות בבת ים", ובחלק שבו היא סיפרה לי על אביה הגיבור, יוסף שליש, שנלחם בנאצים. דבר שמאוד הופתעתי ממנו היה העובדה שבעבר הסתדרו ללא מדיה!

סבתא דליה: שמחתי מאד לשתף את נכדתי בסיפור חיי. למרות שהסיפור קצת רחוק מהחיים היום, ניסיתי להציג לה תמונות די אופטימיות עקב הקשיים שהיו. שמחתי שתמרה אהבה מאד את הסיפורים ותמיד רצתה לשמוע עוד.

מילון

קולנוע ארגמן
קולנוע ארגמן שכן בשכונת פלורנטין, דרך סלמה פינת אברבנאל. הוא היה בית קולנוע קיצי פתוח, שמאוחר יותר נהרס, ובמקומו נבנה בניין מסחר ומשרדים בעל שבע קומות.

גימנסיה הרצליה
גימנסיה הרצליה שבתל אביב היא אחת מממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. הגימנסיה במקור, הוקמה ביפו ב־1905, והייתה בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם. ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית - בהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א\\\\\\\' של הגימנסיה.

קפה כסית
\\\\\\\"כסית\\\\\\\" הוא בית קפה נודע, ששכן בתל אביב בראשית ימיו ברחוב בן יהודה 59, ולאחר מספר שנים, עבר לרחוב דיזנגוף 117. \\\\\\\"כסית\\\\\\\" היה חביב בעיקר על הבוהמה של תל אביב.

ציטוטים

”סבא רבא שירת בצבא הבריטי, נלחם בנאצים וקיבל אותות גבורה והיה פעיל באצ"ל .“