מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה והקליטה שלי בישראל

62589549457e2f0a2acc311.48388413.jpg 164838622957e2f0a1c126c4.86260838.jpg
תולדות נסיעתי, עליתי וקליטתי בישראל

הנדודים, הנסיעה ועלייה  לארץ ישראל 
 
 קורותיי בגולה 
נולדתי בפולין ב 1938כשפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, גויס אבי לצבא הפולני ונשלח לחזית הרוסית. כעבור כמה חודשים הוא נפל בשבי ונשלח למחנה עבודה בסיביר. באיזה שהיא צורה נודע לאמא שלי היכן אבי נמצא ואז היא ארזה מזוודה לקחה אותי על ידיה ונסעה למצוא את אבי אחרי חודשים של נדודים ברחבי רוסיה.
 
בשנת 1940 היא אכן הגיעה לעיירה בה היה מחנה העבודה של אבי. בשנת 1941 כשהגרמנים פלשו לרוסיה שוחרר אבי ממחנה העבודה והוריי המשיכו להתגורר בעיירה זו בסיביר עד גמר המלחמה בשנת 1945. שם גם נולדה אחותי שרה ז"ל. היות והורי היו רשומים כפליטים הרשו להם השלטונות לחזור לפולין. הנסיעה לפולין הייתה חוויה בפני עצמה. רוב הדרך היא התבצעה בקרון משא של רכבת שהיה מחולק על ידי מדף לכל אורך הקרון כשמשפחה אחת יושבת/לנה בחלק העליון של הקרון והמשפחה השנייה למטה.
 
נסיעה זו נמשכה כשישה שבועות בעיקר בגלל תקלות בקטר שגרר את הרכבת. לצורכי קיומינו קיבלנו חבילות מזון מיהודי ארצות הברות(joint).כשהורי חזרו לביתם לפולין הם גילו שהבית שלהם נתפס על ידי פולנים וכמו כן הייתה אווירה אנטישמית חזקה בעיירה ולכן הורי החליטו לעזוב את פולין ולעבור למחנה העקורים בגרמניה. במחנה זה שהינו עד שנת 1949 כשהוריי החליטו לעלות לארץ.
 
העלייה וקליטה בארץ
ממחנה העקורים בגרמניה, בו נולדה אחותי שושנה, העבירו אותנו למחנה בעיר הנמל מרסיי בצרפת, על מנת להמתין לאנייה שתיקח  אותנו לישראל. ואכן, כעבור שבועיים עלינו על האנייה  "נגבה " ואחרי שבוע של הפלגה הגענו  חיפה. בנמל חיפה נרשמנו וקיבלנו תעודות זהות והסיעו אותנו למעברת אוהלים בבת ים. במעברה זו כל משפחה קבלה אוהל הודי אחד עם מיטות שדה לפי מספר הנפשות במשפחה באוהל זה התגוררנו  חצי שנה, השירותים והמקלחות היו ציבוריות כלומר כל שוכני האוהלים השתמשו בהם לפי צורך. ממעברה זו הועברנו למעברת צריפים באבו כביר (הייתה שכונה בדרום תל אביב).
 
במעברה זו כל משפחה קיבלה שני צריפים כאשר אחד שימש למגורים והשני חדר שינה השירותים והמקלחת היו במבנה נפרד בין שני הצריפים. מבנה זה היה בנוי רק מדלת קירות וגג ללא חלונות. בצריפים אילה התגוררנו שלוש שנים.
 
חיי היום יום
בצריפים לא היה חשמל ומים זורמים היו רק בשירותים הבישול נעשה על פתיליות, ופרימוסים שעבדו על נפט והתאורה נעשתה בעזרת עששיות נפט כל משפחתי, הורי ושתי אחיותיי וכולנו ישנו יחדיו באותו צריף ששימש לחדר שינה היות ובשירותים לא היו אמצעים לחימום מים אז במקום מקלחות היינו עושים אמבטיות בתוך גיגית גדולה כאשר את המים ששימשו לרחצה  היו מחממים על הפתילייה כל פעם שהיה צריך מים לצורכי רחצת ידיים או בישול היו מביאים את המים בדלי  מהמבנה של השירותים.
 
היות ולא היה חשמל אז במקום מקרר רגיל היה מקרר שפעל על בלוק של קרח. את הבלוק היו שמים בתא מיוחד בחלק העליון של המקרר. את הבלוקים של הקרח היו מייצרים בבתי חרושת לקרח. את הבלוקים היו מעמיסים על עגלת חלוקה מיוחדת שהסתובבה בין הבתים שמוכר הקרח שהיה מגיע לשכונה היה מצלצל בפעמון גדול ומכריז "קרח קרח קרח!"היות והבלוק שהגיעה מבית החרושת היה ארוך מאוד למוכר הקרח היה כלי מיוחד שאפשר לו לחתוך מהבלוק חתיכות בגודל שהתאים למקרר אני הייתי הילד שאמא שלי שלחה אותי לקנות חתיכת בלוק קרח מהמוכר על מנת להביא את הקרח הביתה היה כלי מיוחד שעזר בנשיאה של הבלוק.
 
בית הספר במעברה
במעברה הוקם צריף שכלל כמה חדרים ששימשו ככיתות לימוד בבית הספר היו בסך הכל כמאה תלמידים מכל הגילאים מנהל וכשישה מורים,בכיתה שלי היינו 15 תלמידים. הדגש היה על לימוד השפה העברית אבל לימדו גם מקצועות אחרים ואפילו היה לנו מורה לזמרה שלימד אותנו לשיר שירי ארץ ישראל. אני הייתי בוגר המחזור הראשון של בית ספר זה ושמו "בית חינוך דרום תל אביב"
 
 
ההכרות שלי עם אשתי נגה:
לאחר שלוש שנות מגורים במעברה קיבלנו דירה בשכונת עמידר בבת ים היות ובבת ים היה רק תיכון דתי (תחכמוני) למדתי בתיכון עירוני ד' בתל אביב על מנת להגיע לתיכון וחזרה הביתה הייתי נוסע בשני אוטובוסים לכל כיוון. בשבתות נהגתי ללכת עם חבריי להתרחץ בחוף הים של בת ים באחת השבתות הבחנתי בחבורת נערות שיושבת בצד ומסתכלת איך אני וחבריי משחקים במטקות ואז נגשתי לחבורה ושאלתי מי מהן רוצה לשחק במשחק הזה ואז נגה קמה ואמרה שהיא לא יודעת לשחק אבל היא מוכנה ללמוד ואז לימדתי אותה לשחק והצעתי לה חברות וזה התפתח לחברות של חמש שנים שבסופם התחתנו.  
 
המעבר לגדרה
בשנת 1970 כשהאבא של נגה יצא לפנסיה, הם החליטו לעזוב את בת ים כדי לבנות לעצמם בית בגדרה ואכן שנה לאחר מכן הם עברו לגור בבית שהם בנו ברחוב פינס לאחר משא שכנועים של ההורים של נגה, כי זה לא היה פשוט היות ועבדתי באזור תל אביב. החלטנו גם אנחנו לעבור מבת ים לגדרה בשנת 1973 קנינו מגרש במקום שנקרא היום רחוב לובצקי ושם בנינו בית, שאליו עברנו בינואר 1975. המשפחה שעברה לגדרה כללה אותנו ושני בנינו אלון ותמיר (האבא של שירה) במשך הזמן בשנת 1975 נולד בני אסף.   
 
תשע"ו

מילון

פרימוסים
מתקן שמשמש לבישול בנפט

ציטוטים

”נפלאות הם הדרכים להישרדות“