העליה לבד לארץ ישראל
התמודדות בישראל
שמי אסתר צרויה ואני רוצה לספר את סיפור עלייתו של אבי-משה עמר.
אבי עלה לארץ בשנת 1951, הוא עלה עם אחיו באניית "נגבה" מקזבלנקה למרסיי, וממרסיי לישראל .
ההפלגה ארכה כ- 10 ימים, כעולים חדשים עם עוד המון אנשים. שאבי הגיע לארץ שלחו אותו לבית עולים שהיו חילוניים ובמשך שלושה ימים הוא לא אכל בגלל דתו.
לאחר תקופה, העבירו את אבי לקיבוץ סעד דתי בדרום, ומשם למעברת "אגרובנק" שבחדרה.
צילום של מעברת אגרובנק, ויקיפדיה
הריכוז היהודי הגדול ביותר היה במרוקו. יהודי מרוקו שמרו מאז ומתמיד על זיקה עמוקה לארץ ישראל ורבים עלו אליה. העלייה מצפון אפריקה (בשנים 1953-1948) עם קוּם המדינה היה מספר היהודים בצפון אפריקה מתוניסיה, אלג'יר ומרוקו כארבע מאות אלף.
בתקופת המנדט הבריטי בארץ ובימי החסות הצרפתית על מדינות צפון אפריקה הוגבלה העלייה. בימי מלחמת העולם השנייה הורע מצב יהודי מרוקו בשל עליית שלטון צרפתי פרו-נאצי, ולכן נשלחו לשם פעילי עלייה כדי לארגן העפלה לארץ.
יהודים כונסו במחנות מעבר באלג'יר ("מחנה פסח"), ובשנת 1947 יצאה לארץ אוניית המעפילים "יהודה הלוי".
עם הקמת המדינה ביקשו יהודים רבים בצפון אפריקה לעלות ארצה. למעוניינים בעלייה נפתחו מחנות מעבר הן במרוקו (בקזבלנקה) והן בתוניסיה. בשנים 1951-1948 עלו לארץ כארבעים אלף יהודים מצפון אפריקה.
לאחר מכן התמעטה העלייה מצפון אפריקה. העלייה הגדולה ממרוקו התחדשה בשנת 1955, כשהיה ברור שמדינות צפון אפריקה עומדות לזכות בעצמאות ושהשלטון יעבור מידי הצרפתים לידי התושבים המוסלמים.
תשע"ה
מילון
קזבלנקהעיר יפה במרוקו
ציטוטים
”אבא של אסתר עלה לבד ממרוקו בגיל 17 ב-1951 לישראל“