מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המסע מאינדונזיה לישראל

הפכתי ליהודיה גאה

חלק א: בית ההורים

נולדתי באינדונזיה בעיר טגאל, למשפחה נוצרייה. גדלתי בארץ טרופית, ארץ שהייתה מושבה של הולנד. היה לנו בית יפה ופרטי עם ארבעה משרתים. לאמי קראו וילי ולאבי קראו לאונרד ולאחיי קראו לוט קרלה ווים. אמי הייתה עקרת בית, היא תפרה בגדים ואהבה מאוד לנגן בפסנתר וגם לימדה אותי לנגן בפסנתר. אבי עבד בתור כימאי בבית חרושת לסוכר.

חלק ב: זיכרונות ילדות

היו לי חברות מבית הספר. למדנו מקצועות  כמו שלומדים כיום וגם למדנו צרפתית הולנדית ואינדונזית. בתיכון היו לנו טיולים ומסיבות. אני זוכרת שהיה לנו את המורה להנהלת חשבונות שמאוד חיבבתי. אהבתי ללמוד בעיקר שפות כגון: אנגלית , צרפתית ,גרמנית והולנדית בבית ספר תיכון. אחר כך למדתי בסמינר לגננות ושם מאוד אהבתי את המקצוע היסטוריה אמנותית. אחרי מלחמת עולם השנייה. בשנת 1947 הוריי אני ואחי הפלגנו באניה להולנד ובשנת 1964 עליתי לארץ ישראל עם יהודה אלמגור שאז היה חבר שלי כשהייתי בת 23 וגרנו בקיבוץ נחשולים. למדתי עברית בקיבוץ "מעיין צבי". באוקטובר 65' נולד לנו הבן הראשון חיים ואחרי שלושה חודשים עזבנו את הקיבוץ ועברנו לעיר חיפה. אחרי שלוש שנים נולד לנו הבן השני רן. בשנת 1980 הייתי גננת מחליפה בגנים בחיפה ואני זוכרת שבחנוכה נתנו לילדים בגן חנוכיות שבנינו ביחד עם כל המשפחה מענפים של עצים והם היו מאוד שמחים לקחת אותם הביתה.

חלק ג: זיכרונות משנות העשרים

כשהייתי בת עשרים אהבתי לשמוע קונצרטים של מוזיקה קלאסית וגם אהבתי לשמוע את המוזיקה הפופולרית של שנות השישים. רקדתי עם חבר שלי במסיבות ריקודים קלאסיים כמו למשל טנגו וסמבה. הזמרים בתקופה ההיא היו קליפ ריצ'ארד, דוריס דיי, פט בון ועוד… אהבתי במיוחד לשמוע שירי עם. אני הייתי במקהלה ושרנו המון שירים יפים. אני הייתי טובה בשחייה ובצלילה, החזקתי המון זמן מתחת למים. בזמן החופש נסעתי לים התיכון עם חברות עם אופנוע או עם טרמפים. כשהייתי בת עשרים לא היו אז מחשבים אז השתמשנו בטלפונים רגילים וכתיבת מכתבים. אני נפגשתי עם חברות בבתים ועשינו ביחד המון דברים.

חלק ד: אהבה ומשפחה

כשהייתי במסיבות עם חברות מדי פעם הכרתי בחור שהלכתי אתו זמן מה ואחר כך היו לי עוד כמה חברים שהקשר בינינו נגמר אחרי כמה חודשים עד שהכרתי בחור ישראלי ימאי בשנת 1964, הוא היה בפיקוח בניית אנייה בהולנד והכרתי אותו דרך חברה טובה וכעבור כמה חודשים הוא לקח אותי לישראל באנייה החדשה. היחסים בין הוריי היו מאוד פתוחים ואפילו הייתי מדברת איתם על יחסים אינטימים. נולדו לנו שני בנים ויש לי חמישה נכדים, שלושה מהבן הגדול חיים ושניים מהבן הצעיר רן. חיים עובד בנמל חיפה בתור חשמלאי ורן עובד בטכניון בחיפה בתור הנדסאי מזגנים.

יוהנה אמה ואחיה

חלק ה: עליה, תקומה והתיישבות

בשנת 1964 עליתי לארץ ישראל עם בעלי יהודה אלמגור שאז עוד היה חבר שלי. הגענו באנייה שבעלי עבד עלייה בתור מכונאי ראשי. עם האנייה הגענו לנמל תל אביב-יפו ומשם נסענו ברכבת לקיבוץ נחשולים בו הוא היה גר עם אימא שלו. למדתי עברית בקיבוץ מעיין צבי שנימצא על יד זיכרון יעקוב. בתקופה הראשונה היה לי מאוד קשה משום שהשארתי אחרי את כל המשפחה בהולנד וגם הם היו מאוד עצובים, אז כל פעם היינו מתכתבים על ידי מכתבים וטלפון. אני גידלתי 10 שנים לבד את שני הבנים חיים ורן משום שבעלי עבד על האנייה וכל שבועיים היה חוזר הביתה לכמה ימים. בשנת 1948 כשהכריזו על המדינה הייתי עם משפחתי באינדונזיה. אבי עבד באוניברסיטה בהולנד, הוא היה מזמין את החומרים הכימיקליים למעבדה. שם הסטודנטים עשו מהיהודים צחוק וראש העיר הראה להם את הסרט של השואה ושל המחנה "dachau"(דכאו), אבי הזמין את משפחתנו לראות את הסרט והרגשתי מאוד מזועזעת ממה שראיתי, לא האמנתי שזה יכול לקרות לבני אנוש, זה עשה עליי רושם עז כזה שרציתי להצטרף לעם היהודי ובשנת 1965 התגיירתי יחד עם בני חיים.

 

חלק ו: מתכון משפחתי אהוב

המתכון האהוב עליי הוא של מאכל אינדונזי שעשוי מהרבה ירקות ועליהם שמים רוטב בוטנים ואז מקשטים עם ביצים קשות, קוראים למתכון " gado-gado petjil ". אימא שלי הכינה את המאכל הזה ואני למדתי ממנה והיום אני מכינה את זה בבית.

 

יוהנה ואחיה
יוהנה (במרכז) וחברות
יוהנה בת 12

הזוית האישית

היה לנו מאוד כיף לעבוד ביחד ולכתוב את העבודה ביחד ולמדנו המון דברים אחת על השנייה. אנחנו מאחלות זו לזו להמשיך להיות מאושרות

מילון

gado-gado\ petjil
מאכל אינדונזי שעשוי מהרבה ירקות ועליהם שמים רוטב בוטנים ואז מקשטים עם ביצים קשות

ציטוטים

”"החיים הם טובים"“