מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המושבה

החיים במושבה בתקופת המנדט

סבי נולד בן בכור למשפחה ברחובות בתאריך 7.12.1940 וגדל במושבה גן יבנה. לסבי נולדה בהמשך אחות קטנה.  משפחתו של סבי הייתה משפחה חקלאית. הוא למד בבית ספר יסודי גן יבנה ובתיכון אורט. סבי אהב בצעירותו ספורט וכדורגל ושיחק בקבוצה בליגה  אזורית.

new-doc-1_7

new-doc-1_5

 

בזמן הראיון עם סבא, עלתה הרבה פעמים התקופה במושבה בה הוא גדל וביקשתי ממנו לספר לי עוד על המושבה וסבא סיפר לי מקבץ סיפורים משעשעים מילדותו:

המושבה:

המושבה הייתה בנויה בצורת הסימן פלוס (בחשבון). היו בה כ- 40 בתים, רובם משקים חקלאיים. לכל בית הייתה חצר גדולה ובה רפת, לול עם תרנגולות, אווזים  וברווזים. וכמובן פרות שהן היו עיקר המשק. בכל חצר גידלו ירקות, עצי פרי וסוגים שונים של גידולים מזון לפרות ולבעלי החיים. רכבים לא היו. סוסים וחמורים שימשו גם לעבודה וגם כהסעה או ברכיבה על סוס או בעגלה רתומה לסוס או חמור.

new-doc-1_6

אחד התפקידים של סבא כילד היה להוביל את כדיי החלב בדרך כלל בערב למחלבה בעגלה רתומה לסוס. במחלבה בדקו את אחוז השומן בחלב. לקחו מעט חלב במבחנה אותה הכניסו לספרטור מכונה שהסתובבה במהירות גדולה וגרמה לשומן שבחלב להצטבר בחלק העליון של המבחנה. היינו מחכים לסיום הבדיקה ואוכלים את מה שהצטבר שהוא בעצם שמנת טעימה. בצומת המפגש של הרחובות עמד בנין המועצה ובו הטלפון היחידי במושבה. בניין המועצה היה הלב של המושבה, שם גם הייתה מרפאה עם חובשת שבעזרת משחה שחורה אחת ריפאה את כל הפצעים.

סיפור הפעמון:

באותה צומת עמד עמוד צינור מתכת בצורת האות ר  וממנו היה תלוי צינור מתכת בקוטר גדול יותר ששימש כפעמון. כאשר היו מכים בעזרת ברזל שהיה קשור אליו על הפעמון שמעו אותו בכל המושבה. לצלצל בפעמון הייתה  הדרך להזעיק את האנשים במקרה של שריפה או תקלה אחרת וגם להודעות חשובות כמו למשל שעומדים להקרין סרט. ביום הכרזת המדינה צלצלו בפעמון  וכל המושבה הגיעה להתרגש ולשמוח.

סיפור המכולת:

מעט מאד מצרכים אפשר היה לקנות במכולת של המושבה. ירקות, פירות, ביצים, חלב וגם בשר היה לרוב התושבים מהמשק שלהם. לחם, קרח, ונפט  הגיעו עד הבית  .המוכרים היו נוסעים עם העגלה שלהם מצלצלים בפעמון קטן ומי שרצה יצא אליהם לרחוב ליד הבית, אבל סבא תמיד שמח ללכת למכולת, שם קנו סוכר, קמח, שמן אורז וכל שאר המצרכים היבשים ולילדים כמובן סוכריות וממתקים מעטים שהיו אז. למבוגרים זה היה מקום מפגש לשמוע ולהשמיע.

סיפור הפרדסים:

המושבה הייתה מוקפת פרדסים. פרי הדר היה ענף חשוב של יצוא והכנסה לחקלאים. במרכז המושבה היה בית אריזה גדול, אליו  הביאו את התפוזים מכל הפרדסים של המושבה. במקום בנו את תיבות התפוזים בהם ארזו תפוזים עטופים בנייר מיוחד, את התיבות סגרו בחבקים מעץ והן נשלחו ליפו ליצוא לחול. אמא של סבא עבדה בבית האריזה כאורזת תפוזים ובדרך כלל כשסבא חוזר מהגן ואחר כך מבית הספר היסודי בכתות א  או  ב הוא היה מבלה שעות בבית האריזה ליד אמא שלו.

סיפור הכפר הערבי שכן:

צמוד למושבה היה כפר ערבי בשם "ברגה". ילדי הכפר הערבי היו מובילים את עדרי הצאן שלהם למרעה בפרדסים ובשדות של המושבה. הדרך  המובילה לגן הילדים וגם לבית הספר היסודי עברה בצמוד לפרדסים, היינו הולכים עם הילדים הערביים הרועים של העדרים לאורך הפרדסים, הם למרעה ואנחנו לגן או לבית הספר. לעיתים קרובות היו מריבות בין אנשי המושבה ובין הערבים מהכפר השכן .העדרים נכנסו לשטחים מעובדים כמו שדה של חיטה וגורמים נזק. המריבות הסתיימו תמיד  "בסולחה" שהתקיימה על גג המועצה המקומית.

סיפור האנגלים בתקופת המנדט הבריטי טרם קום המדינה:

כפי שהזכרתי בהתחלה הזמן הוא שנות הארבעים לפני קום המדינה כאשר האנגלים שולטים בארץ. קרוב מאד למושבה יש מחנה גדול של הצבא הבריטי ולנו כילדים נוכחות החיילים הבריטים, היא לגמרי רגילה ושגרתית. אבל פרט אחד אני זוכר בברור ואני בטוח שכל ילדי המושבה זוכרים. "הכלניות". כלניות היה כינוי לצנחנים הבריטים שחבשו כובע אדום וקראנו להם כלניות. לעיתים קרובות שיריונית עם כלניות הייתה נעמדת בצומת במרכז המושבה כנראה בתפקיד ואנחנו הילדים היינו מטפסים על השיריונית ומקבלים מהכלניות שוקולד אנגלי ממולא שהיה מעדן. כילדים שחקנו משחק דומה למחבואים כולם מתחבאים וכשמישהו מגלה או רואה את אחד המתחבאים היה צועק לו  "אנזפ" לימים הבנתי ששיבשנו את המילים האנגליות "הנדס אפ" שפירושן ידיים למעלה , המשחק כמובן היה בהשראת החיילים הבריטים.

new-doc-1_2
שטר לירה ישראלי בזמן המנדט הבריטי

סיפור השומר:

במושבה היו כמה דמויות  מיוחדות, אחד מהם היה השומר,"טפט" טפט כך קראו לו כנראה שם משפחתו את שמו הפרטי לא ידענו. במשך היום כמעט ולא ניראה במושבה, לפנות ערב הוא היה מופיע . נמוך שמנמן עם מבנה גוף של מתאגרף ופנים מאד רציניות . אני חושב  שאף פעם לא ראינו אותן מחייך. הוא היה מתחיל לצעוד במושבה בצעדים כבדים ושקטים הולך לאט ובשקט ובביטחון מלא. אותנו הילדים מאד עניין אקדח "המאוזר" שהיה תלוי לו על החזה. אקדח גדול עם קנה ארוך. היינו מוקסמים מהאקדח הגדול מאד רצינו לגעת אבל הפרצוף הזועף של המתאגרף קצת הפחיד . לא ניגשנו.

new-doc-1_1
אקדח המאוזר

סיפור הבוסטר:

המושבה קיבלה מים מבאר שנחפרה במושבה. מעל לבאר הקימו מבנה ובו "בוסטר", משאבת מים גדולה שינקה את המים מהבאר והזרימה אותם לבריכת המים. פרגוזין האיש שהפעיל את המשאבה היה עוד אחד מהדמויות המיוחדות של המושבה. פרגוזין היה גבוה ורזה עם רגלים ארוכות והליכה מהירה ועל כתפיו תפקיד מאד אחראי, לתפעל את משאבת המים הלב של המושבה. המשאבה הייתה מכונה גדולה ומסורבלת עם מנוע שפעל על דלק סולר. את פעימות המנוע כאשר הוא פעל אפשר היה לשמוע בכל המושבה. הן דמו לפעימות של לב ,פעימה הפסקה קטנה ושוב פעימה זה היה הלב שהזרים מים לכל המושבה. במנוע צריך היה לטפל ולתחזק, את זה עשה פרגוזין וכאשר היינו רואים אותו הולך לכיוון הבוסטר שהיה בקצה המושבה, היינו מצטרפים אליו. הוא הולך בצעדים גדולים ומהירים ואנחנו רצים אחריו. היינו מגיעים לבוסטר ומתפעלים כל פעם מחדש מהמכונה הגדולה והפועמת ובעיקר גאים כי פרגוזין נתן לנו לשמן את המכונה כל אחד בתורו עם משמנת ולה פייה ארוכה ארוכה  שהייתה מגיעה לכל נקודה במנוע. לאחר כל הסיפורים הללו קיבלתי מסבי תיאור של מושבה טיפוסית בשנות הארבעים.

 

סבא סיפר גם על המשפחה שלו. אבא שלי, סבא רבה שלך נקרא אלכסנדר. הוא נולד בשנת 1917 בצכיה, בגיל 17 עזב את הבית  והצטרף לתנועת "החלוץ" ובשנת 1929 עלה לארץ עם הכשרה של תנועת החלוץ. ב-15.80.1940 התגייס לצבא הבריטי יחד עם עוד אלפי חיילים מישראל. במרץ 1941 נשלח ליוון מלוב אותה כבש הצבא הבריטי. ב-  29 לאפריל  1941 נפל בשבי הגרמנים יחד עם כל החיילים הבריטיים שנשארו ביוון.  מעל 4 שנים היה בשבי במחנה סטלג 8  B בגרמניה.

 

%d7%97
התמונה הראשונה שנשלחה מהשבי.

 

new-doc-2017-02-23_4
גב התמונה. נשלח ממחנה שבויים סטלק 8 B גרמניה

כשחזר לארץ הצטרף סבא רבא שלי להגנה והיה פעיל בהתנגדות לצבא הבריטי. הוא התגייס ועזב את הארץ לפני שנולד סבי משה. בחצר אצלנו היה סליק [מחבוא] נשק של ההגנה ואת הסוד הזה ידעתי כבר בגיל  8. שני אחים מכל משפחתו שנשארה בצכיה שרדו את  השואה והגיעו לארץ ישראל. כל שאר המשפחה הורים ,אחים,אחיות נספו בשואה.

אמא של סבי, משה, שנקראה שרה לבית רזמוביץ, נולדה בהונגריה ועלתה לארץ בתחילת שנות השלושים עם כל משפחתה. שליחים של הסוכנות שהגיעו להונגריה שכנעו אותם לעלות כי באירופה הסכנה מהיטלר כבר הייתה מוחשית. הם התגוררו בתחילה בעיר רחובות שם גם הכירה את אבא של סבי ויחד עם כל המשפחה עברו לגן יבנה והיו בין מקימי המושבה. אחות סבי, אסתר קוזיקרו, גרה עד היום עם משפחתה ברחובות ולה ארבעה נכדים.

new-doc-2017-02-23_3
אשתו של סבי, סבתי יהודית

משפחתה של סבתי, עם עוד הרבה משפחות יהודיות ולא יהודיות, עברו  מפולין לרוסיה כאשר הגרמנים כבשו את פולין. סבא שלה היה חיל בצבא הפולני במלחמת העולם הראשונה.  במלחמת העולם הראשונה הפולנים והגרמנים נלחמו יחד נגד הרוסים והוא קיבל עיטור גבוה מהצבא הגרמני. כאשר הגרמנים כבשו את פולין הוא נכנס למטה הצבא הגרמני, הציג את עיטור אות ההצטיינות שלו וביקש אישור עבורו ועבור משפחתו לנוע בפולין וכך הצליחו להגיע לרוסיה.

new-doc-2017-02-23_7
אישור הגרמנים לנוע בפולין. אישור שניתן לסבא רבא שלי

סבתא יהודית נולדה ברוסיה ב 13.11.1940 בזמן שעוד השתוללה המלחמה. כשהסתימה המלחמה חזרה המשפחה לפולין שם חיו כמה שנים ולאחר מכן עלו לארץ. סבי הכיר את סבתי בתרגיל שריון, בצבא, הם שירתו באותה יחידה. חצי שנה לאחר שהכירו התחתנו ויש להם שני ילדים: רווית הבת הבכורה ואורי אבא שלי וכמו כן שישה נכדים ביניהם אני, ליבי.

 

 

הזוית האישית

אשר הגרמנים כבשו את פולין הוא נכנס למטה הצבא הגרמני, הציג את עיטור אות ההצטיינות שלו וביקש אישור עבורו ועבור משפחתו לנוע בפולין וכך הצליחו להגיע לרוסיה.

מילון

אקדח מאוזר
נשק שהשומרים בשנות ה-40 השתמשו בו. הוא שונה מכל שאר הנשקים כי יש אפשרות להוסיף לו קט.

ציטוטים

”"שתי סטירוות" (בהומור)“