מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האחד והיחיד

%d7%90%d7%93%d7%95%d7%95%d7%94-2 %d7%90%d7%93%d7%95%d7%95%d7%94-1
אהבתי הראשונה והאחרונה

שמי רות בטיט, נולדתי בשנת 1964 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, ובאותה שנה טסתי לארץ, גרתי וגדלתי עד שהתחתנתי ברובע ו שבאשדוד. אשדוד נוסדה בשנת 1956 ולכן העיר הייתה נורא קטנה ומהסיבה הזאת כולם הכירו את כולם. בשכונה שבא גדלתי היו בניינים רבי קומות וכל מי שהיה גר בבניין שלי היה חלק "מהחבורה" שלנו. בתקופתי, לכל בניין היה סוג של חבורת המשויכת אליו, והם היו משחקים לבד וככה נוצרו להם כל מיני חבורות.

סיפורי על האחד והיחיד

בתקופת נעוריי גברים היו מחזרים אחרי נשים וכך למעשה היה נרקם הקשר ביניהם, הם היו פונים אליהם ומזמינים אותם למסיבות, ברים, מועדונים, מסעדות, ולפעמים גם פאבים ומשם מתקדמים הלאה בין אם לקשר רציני או פרידה. יתר על כן, באותה תקופה, יחסי ההורים והילדים היו יחסים נורא פתוחים וגלויים אחד עם השני, הייתי מגיעה לבית ומספרת לאמי הכל כל עוד רק יכולתי. גדלתי בבית עם 9 אחים נוספים ולכן ניצלתי כל רגע פנוי שאמא שלי יכלה רק לדבר איתי.

כשהייתי בת 15, בחופש הגדול, הלכתי לעבוד במפעל שהיה ברוגוזין ברובע א' שבאשדוד, תפקידי במפעל היה לגהץ ולקפל בגדים. גדי, בעלי – שבאותה תקופה לא הכרתי אפילו, היה בן 17. אביו היה עובד במפעל ולכן סידר לו לעבוד שם בתור עוזר לעובדים. בתור זוג נערים שעבדו במפעל לאחר מספר פעמים שנפגשנו הפכנו לידידים. לאחר שנגמר החופש הגדול, לא התראינו עד לצבא – שכמו ביד הגורל נפגשנו שוב. בסתיו  1983 הייתי במהלך הטירונות שלי, וקיבלתי סוף שבוע חופש מהצבא. הלכתי עם חברות למרכז המסחרי שברובע א', שבאותה תקופה היה בין מקומות הבילוי הבודדים בעיר. הלכתי במדרכה בצד אחד, ומהצד השני ראיתי את גדי. קראתי בשמו והוא הביט בי, הוא חצה את הכביש לעברי והתחלנו בשיחה קצרה – לאן נעלמת? מה איתך? איפה אתה וכו'.. בסוף השיחה קבענו כי צריך להיפגש שוב כדי להשלים פערים. בפעם הבאה שנפגשנו, השעות עברו כשניות ולא הספקנו לעשות דבר, ולכן קבענו פגישה נוספת, ועוד אחת ועוד ועוד עד שהתאהבנו.

למעשה אמא שלי ידעה כל הזמן עליו, היא ואבא שלי נורא אהבו אותו וכיבדו אותו מהסיבה שהוא כיבד אותי. הוא היה נורא אהוב בקרב המשפחה שלי וזה תקף עד עצם היום הזה.

פרט שולי שהוא שכח לספר לי היה שבאותה תקופה שנפגשנו הייתה לו חברה. גיליתי זאת כאשר היינו במסיבה וחבר שלו פנה אליי וסיפר לי עליה ואני הייתי בהלם, בהתחלה כעסתי אך לאחר מכן כשדיברנו על כך הוא סיפר לי שזה ניגמר בגלל שהוא ראה שהקשר בינינו היה רציני ולא סתם משהו שעמד לחלוף. דבר נוסף שסיפר לי היה, שכשקבענו להיפגש וזה היה מתנגש איתה הוא היה מבריז לה ובא לפגישות שלנו, לקח לי זמן לסלוח לו על כך, אך לבסוף זה קרה ומאז אנחנו בקשר.

היינו זוג למשך חמש שנים ואז התחתנו, בשנת 1987, כשהייתי בת 22 והוא היה בן 24. התחתנו באולמי רינה, ולפני החתונה הייתה מסיבת אירוסין גדולה שבא כולם נכחו. בסוף אותה שנה נולדה בתנו הבכורה – ימית. כשנה וחצי לאחר מכן נולד הבן השני שלנו – אלמוג, אחריו בשנת 1993 נולד מנור ובשנת 2001 נולדה אדוה בתנו הקטנה.

היום אנחנו חיים באושר ועושר, אני בת 52 ובעלי בן 54. כל ילדינו נשואים (פרט לאדוה), ימית התחתנה והולידה ארבעה בנים – ליאם, נועם, יגל ואליה (שנולד לפני כארבע חודשים), אלמוג עם אוריאל וסלין, ומנור עם רומי ורוי.

הזוית האישית

אדווה: החוויה שלי מתכנית הקשר הרב דורי היא חוויה כיפית, נורא נהניתי לשבת עם אמא שלי בפעם בשבוע וללמד אותה מה שעניין אותה, להשקיע בה את הזמן הזה כדי שהיא תנצל אותו לדברים שהיא אוהבת ואחר כך "לשלוח אותה למים העמוקים" כדי שהיא תתנסה בכך לבד. פתאום ההרגשה מעט התהפכה, מלהיות הבת שלה שהיא מדריכה אותי ומכוונת אותי אני הופכת למדריכה שלה. אני חושבת שהתכנית נורא קרבה ביני לבינה ומאוד נהניתי לעשות אותה.

מילון

אהבה
רגש של חיבה עזה

ציטוטים

”"השעות עברו ולא הספקנו לעשות דבר, קבענו פגישה נוספת ועוד אחת עד שהתאהבנו.."“