מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך הכל התחיל?

הבגרות שלי ברוסיה

ילדותי ברוסיה

נולדתי בשנת 1950 בעיר בירובידז'אן, ברוסיה, חמש שנים אחרי המלחמה עם הגרמנים. למרות שנולדתי זמן קצר אחרי סוף המלחמה, הילדות שלי עברה טוב. בגיל 3 עברנו עם המשפחה לעיר חברובסק. בילדותי הייתי שובבה, אהבתי ללכת לחוג תאטרון וכשהתבגרתי החוג עזר לי לעבוד בבית הספר. אהבתי ספורט: כדורסל, כדורגל, אבל הייתה בעיה אחת – הגובה שלי הנמוך לא התאים, אבל זה לא עצר אותי!

אהבתי סקי ולהחליק על הקרח בחורף, כי ברוסיה לא חסר קור. הייתי גם  בחוג תפירה ותפרתי הרבה שמלות בשבילי. כשגדלתי והפכתי לאימא תפרתי גם שמלות מיוחדות לבנות שלי. אני אהבתי מאוד לנסות דברים חדשים וגם עכשיו אוהבת. אהבתי ללכת לחוגים, בגלל שכל הזמן הייתי בחברה טובה עם חבריי. ולכן אף פעם לא ישבתי בבית לבד, אלא יצאתי לחוג רק בשביל ליהנות עם החברים. בזכות החוגים הצלחתי לשלב משהו בין החוג לתאטרון לעבודה עם התלמידים. אני אהבתי לארגן פעילות עם תלמידים ומורים כמו: מחזה הצגה , וכל כיתה הייתה עושה משהו קסום ומיוחד. המטרה שלי הייתה ליצור קשר טוב בין תלמידים ובין מורים כי זה מאחד אותנו ואין מכשולים ומחסומים כמו שיש בדרך כלל בין מורים ותלמידים.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-1
הבילויים בילדותי

בחופשות הקיץ נסעתי למחנה קיץ, שלושה שבועות בלי ההורים. המחנה היה רחוק מהעיר ונמצא ביער – מחנה קיץ – ששמו היה "גאידר" על שמו של סופר ילדים סובייטי. אפשר היה להשתתף במחנה מכיתה א' ועד כיתה ו'. סדר היום במחנה היה מתחיל כך בהשכמה ואז התעמלות בוקר. התרחצנו התלבשנו, ואז התכנסו כולנו למסדר בוקר. שם קיבלנו סדר יום, חדשות, שרנו את ההמנון של המדינה מארצ'. הלכנו לארוחת בוקר עם שירים. במשך היום היו פעילויות שונות, חוגים לבחירה ועוד.

בחדר אוכל כל פעם היו תורנים שהיו אחראים על סדר ועל חלוקת האוכל. בערב תמיד היו ריקודים , ופגישות עם אנשים מעניינים וחשובים. במחנה למדנו  להיות עצמאיים, להסתדר לבד. כיבסנו את הבגדים והמצעים, הכנו את  האוכל, ערכנו את המיטה והעצמאות הזאת עזרה לי מאוד בהמשך החיים. בסוף המחנה תמיד הייתה מדורה גדולה  לכל הילדים במחנה וזה היה באצטדיון גדול. שרנו שירים , רקדנו ריקודים, החלפנו כתובות כדי לשמור על קשר. בקיץ היו שניים או שלושה מחזורים כאלה במחנות. כשהייתה לי בהזדמנות הייתי תמיד יוצאת פעמיים למחנה ופגשתי שוב את חבריי הישנים והכרתי חברים חדשים. כשגדלתי ונהייתי סטודנטית להוראה, בחופשות קיץ במחנה כמדריכה. כשנולדו לי בתי הבכורה, היא גם למדה באוניברסיטה הוראה וגם הייתה מדריכה במחנה.

ברוסיה כמעט לכל אחד היה בית בעיר ובית בטבע . בבית שלי בטבע אהבתי יותר להיות מאשר בעיר.  תמיד הייתי בבית שלי בטבע בשישי ובשבת. הייתי מגדלת פירות וירקות. יש תמונה בה אני מופיעה כאשר אני בדיוק קוטפת את התותים הבשלים .

%d7%aa%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%9d-2
הלימודים שלי

בתקופתנו ההשכלה הייתה חינם ולכן ללא בעיה אחרי לימודים בבית ספר, למדתי באוניברסיטה. השנים שלמדתי באוניברסיטה היו הכי מדהימות בחיים שלי. חוץ מהידע שקיבלתי, אני זוכרת יחסים עם מורים וחברים. היו הרבה הרצאות מעניינות בפקולטה שבה למדתי בנושא כימיה וביולוגיה. אני זוכרת שהיו הרבה טיולים בטבע, ובגלל זה ראיתי הרבה דברים שלא ראיתי בעיר. היו הרבה פגישות עם אנשים שגרו בכפרים וגם ביער. ראיתי אנשים פתוחים וחמים ואת זה אני זוכרת במשך כל חיי. כשסיימתי את האוניברסיטה פחדתי לעבוד כמורה, אבל עבר זמן והתחלתי לעבוד עם ילדים ומאוד נהניתי. ההורים שלי לא התנגדו לדרכי המקצועית שבחרתי ושמחו בשבילי שנהייתי עצמאית ובוגרת.

חיי הבוגרים

עבר זמן, החיים כבר עברו הלאה, התחתנתי ונולדו לי שתי בנות. התקדמתי גם בעבודה, במשך חיי אהבתי ללמוד ולגלות דברים חדשים. למדתי בהרבה קורסים, גם בקורס פסיכולוגיה וגם בקורס מורים מובילים ולפני העליה לארץ סיימתי ועברתי קורס מנהלי בית ספר כי כבר הייתי סגנית מנהלת. זוהי הייתה תקופה שמאוד אהבתי ואני עד עכשיו זוכרת הכל .עליתי לישראל בשנת 1996 אני לא מתחרטת שעליתי כי פה בארץ נולדו לי ארבעה נכדים ואין מזל גדול יותר מזה. להורים שלי לא היה מזל כמו שלי היה כי בגיל הצעיר הם נשלחו למלחמה הקשה ונלחמו, לצערי, למשפחה של אבא שלי לא היה מזל. כל משפחתו של אבי נספתה בשואה ולא נשארו כלל תמונות. כל החיים שלי סבלתי מכך שלעולם לא יכולתי לבקר את סבא וסבתא שלי וכל פעם שמגיע יום השואה לזכר הנופלים אני נזכרת בכך. כשאני רואה סרטים על השואה ואני מאחלת לעולם שלנו רק שלום ועתיד טוב לילדים.

קישור לסרטון – הקשר הרב דורי – סוניה נביטובסקי 2017 גלילות

הזוית האישית

אוסנת: החוויה הזאת של הפרויקט הקשר הרב דורי העצימה אותי מאוד. למדתי על חייה של סבתא שלי, ההיסטוריה של משפחתי. הקשר הרב דורי לימד אותי כיצד לראיין, להקשיב ועוד… הפרויקט העצים אותי איך ללמוד בדרך אחרת, איך לכתוב ולשתף. החוויה של הקשר הרב דורי גרמה לי להבין לאיזה שושלת נולדתי, למציאות אחרת לגמרי. לא של מלחמות ורעב אלא מציאות שבה הכל שונה, הדרך, הטכנולוגיה הרפואה וזה מראה הפער של המציאות שהייתה לפני עשור ולמציאות של עכשיו ואת זה הבנתי בזכות הקשר הרב דורי .

ליטל: החוויה של הקשר הרב דורי פשוט מדהימה! זה מעניין מרתק עם המון מה ללמוד למדתי על החיים של פעם ברוסיה עם חוויות מדהימות ונפלאות וזה מראה איך עם השנים הטכנולוגיה והכל השתנה עם כל המשחקים של פעם והמשחקים של היום הקשר הרב דורי גרם לי ללמוד ולהבין דברים חדשים שכל מה שהעם היהודי עבר ושהוא מפוזר בכל העולם! רציתי להגיד תודה רבה רבה על החוויה המקסימה הזאת עם דברים שבחיים לא הייתי יודעת בלעדי הפרויקט הזה שלכולם כל כך אכפת מה אנו מרגישים והאם אנו מתעניינים בנושא עם היסטוריה שלא תחזור על עצמה.

מילון

ארקדי גאידר
ארקדי גאידר הוא שם עט של ארקדי פטרוביץ' גוליקוב (21 בינואר 1904 - 26 באוקטובר 1941), סופר ילדים סובייטי.

ציטוטים

”במשך חיי אהבתי ללמוד ולגלות דברים חדשים“