חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צבר - סברס
בָּר מָצוּי‏ הוא אחד ממיני הקקטוס. מכונה בישראל סברס וילידי הארץ אף שאלו ממנו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי. הצַּבָּר נקרא כך משום שהוא צובר את המים שהוא יונק ולכן גבעוליו מכילים כמות גדולה של מים המקיימים אותו לזמן רב. מוצאו של הצבר, כמרבית מיני הקקטוסים, מאמריקה. ייתכן שמרכז תפוצתו היה במקסיקו (במקסיקו הצבר נחשב צמח לאומי ואף מופיע על סמל המדינה). מאמריקה הועבר הצבר במאה ה-16 על ידי הכובשים הספרדים לספרד ומשם הוא הועבר לארצות רבות בעולם.
מתוך: מעדן לירושלים
צבר מצוי (סָבְּרֶס)
אחד ממיני הקקטוס. הפרי שלו מכונה בישראל סָבְּרֶס, ויהודים ילידי ארץ ישראל אף שאלו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי. (ויקיפדיה)
מתוך: משכונת מאה שערים לדרגת סגן אלוף
צבריים (קקטוסים)
משפחת הקקטוסים היא משפחה של צמחים סוקולנטים (כל הקקטוסים הם סוקולנטים אך לא כל הסוקולנטים הם קקטוסים) שהתפתחה במקורה בסביבה מדברית או מדברית למחצה, ולקקטוסים יכולות שונות להתמודדות עם תנאי אקלים קשים. רוב הקקטוסים נושאים קוצים שהם למעשה עלים שעברו הסתגלות אבולוציונית לתנאי עקה של מחסור במים. (ויקיפדיה)
מתוך: רבקה אמנו
צברים
צַבָּר הוא מושג שהחל כסלנג והפך לחלק מהשפה העברית התקנית, והוא משמש ככינוי לכל יהודי יליד ארץ ישראל.
מתוך: מגלות לעלייה
צברים, צבר
הצבר הוא הפרי של הקקטוס. הצבר ידוע כפרי שהוא מתוק ורך מבפנים, וקשה וקוצני מבחוץ. הצבר משמש כדימוי לילידי הארץ.
מתוך: עלייה לארץ וחברות – לוי שפרן
צברית
ילידת הארץ. "ההשוואה לצמח המדברי הקוצני, שפריו המתוק והרך מחופה קוצים, מרמזת שהישראלי הצבר מחוספס ו"קוצני" כלפי חוץ, אך רך ומתוק מבפנים. בנוסף, השוואה זו משמשת כמטאפורה לקליטתו של צמח הצבר במרחב הישראלי, שעלתה כה יפה, עד שהוא נעשה לאחד מסמלי המקום של ארץ ישראל." (ויקיפדיה)
מתוך: שידת המגירות של סבתא עירית פלגי